אגודה אחת > אנשים עובדים > האם החרדים העובדים הם הרפורמים החדשים? // דעה

האם החרדים העובדים הם הרפורמים החדשים? // דעה

חרד"קים, חרדים חדשים, חרדים עובדים, או אפילו "רפורמים", הרבה שמות ניתנו לחרדים שמנהלים סדר יום אזרחי-ישראלי, מתגייסים לצבא, לומדים מקצוע ואף עובדים בו. אליהו לוי מנתח איפה הסכנה.

 
| אנשים עובדים | 6 תגובות

יש שאלות שאנו מנסים להדחיק, נושאים שלא כל כך נעים להתעמת אתם, אבל צריך להניח את הדברים על השולחן – האם החרדים החדשים אינם בעצם המשכילים הישנים? אולי באמת הפלג הירושלמי צודק? האם כל אותם "ציידים", "חרדקי"ם" ושאר הטיפוסים המעודדים שילוב באקדמיה, בעבודה ובצבא, אינם חוזרים בעצם על הטענות הישנות של ראשוני המשכילים לפני 250 שנה? הלא גם משה מנדלסון ונפתלי הירץ ויזל היו יהודים יראים ושלמים המקפידים על קלה כבחמורה, אלא ש"הטעות בהשקפה" הייתה בעוכריהם.

לדאבון לב רבים, לו נהיה כנים נוכרח להודות כי יש ממש בטענה. בחינה שטחית מעלה כי יש דמיון מחשיד בין טענות החרדים החדשים לגווניהם, לקובלנות הישנות של ראשוני המשכילים כנגד החינוך המסורתי והשטעטעל הסגור. הלא מה ביקש משה מנדלסון מיהודי דורו, לוותר על ההלכה? להתכחש לאמונתם? להזניח את לימוד התורה? חס וחלילה! הוא רק ביקש שילמדו את שפת המדינה וירכשו מקצועות מכובדים, שהיהודי יפסיק להיות רוכל עלוב ונבזה המדבר בלשון סורסי ואינו בקיא בנימוסי הזמן, ותמורת זאת יהפוך לבן תרבות המכבד את דתו ומורשתו. כיוצא בו נפתלי הירץ וויזל, אשר פירסם את החוברת "דברי שלום ואמת" בה הוא מאריך להוכיח בלמדנות ובקיאות מופלגת, מהחומש, מהנביאים, מהכתובים, מחז"ל ומראשונים ואחרונים, כי לימודי חול והשכלה כללית הם מצווה מן התורה. הלוואי ובדורנו היה נמצא ת"ח מופלג כמותו היכול לדון על נושאים אלו מתוך העולם התורני בכזה עומק והיקף (ואולי המלצה אל משכילי דורנו, שנסו מותניים והדפיסו מחדש את הקונטרס היקר הזה, כך תקבלו תימוכין לדבריכם מתלמיד חכם בעל שיעור קומה). כללו של דבר, טענות ראשוני המשכילים לא באו לסתור דבר מן התורה והמסורה, אלא לחזק את הפן האנושי והמוסרי של היהדות, להדגיש כי "דרך ארץ קדמה לתורה" ועל היהודי להיות בראש ובראשונה אדם מן הישוב.

פשקוויל נגד החרד"קים

פשקוויל נגד החרד"קים

אלא שכוונתם הרצויה ונימוקיהם המצוינים של משה מנדלסון ונפתלי הירץ וויזל לא שכנעו את גדולי התורה של אותו דור, וכפי שמספרת אצלנו ההיסטוריה, הנודע ביהודה ולאחריו החת"ס וכל גדולי ישראל זיהו בעיני קודשם את הסכנה החמורה הטמונה ביוזמות אלו, והחרימו אותם מבעוד מועד.

על פניו, אנו ניצבים היום בפני אותה מלחמה בדיוק. מצד אחד ניצבים אלו התומכים בלימודי ליבה, בגרויות, השכלה אקדמית, רכישת מקצוע, שירות צבאי, שקיפות ציבורית ואימוץ סטנדרטים מערביים במערכת הפוליטית, ועוד כהנה וכהנה. מהצד הנגדי עומדים אלו הטוענים כי כל אלו אינן אלא פרצות המאיימות על שלמותו וטהרתו של כרם ישראל, וגם אם הן נראות עתה תמימות – אחריתם מי ישורנה.

לכאורה, ההיסטוריה עומדת לצד אנשי הפלג הירושלמי ושאר הלוחמים כנגד החידושים והרפורמות, החינוכיות והציבוריות, אשר מנסים "החרדים החדשים" להחיל. דברי הימים מלמדים כי למרות כוונותיהם הטובות של כמה מראשוני המשכילים, בסופו של יום הובילה ההשכלה לחילון, טמיעה והתבוללות. ולאמיצים מביננו, אשר לא חרדים מגילוי חטאי העבר, אלחש כי ההיסטוריה מלמדת גם על השחיתות והריקבון של הסביבה העסקנית אשר הקיפה את אותם גדולי ישראל. כלומר, למרות הביקורת ועל אף הניוון, נראה כי השיטה היחידה לשמור על היהדות היא חומות וכל פרצה מביאה לידי שמד רוחני. אם כן, עלינו לשאול את עצמנו בכנות, האם התבוללות ועזיבת הדת הם גם עתידה של "החרדיות החדשה"?

האם ישראל 2015 היא אירופה של 1850?

השאלה היא האם אכן התנאים בה נמצאת החרדיות והיהדות בכלל כיום, הם אותם אלה ששררו באירופה לפני 250 שנה. התשובה לשאלה זו היא ללא ספק שלילית. אין דמיון בין העולם של היום לראשית תקופת הנאורות האירופאית. אלא שניתוח ההבדלים בין התקופות וההשלכה לגבי מצבנו כיום היא מלאכה מורכבת. לדוגמא, באותם ימים אירופה עמדה בפתח מה שמכונה אצלנו כיום "העידן המודרני" או "פרויקט הנאורות", והשקפות רומנטיות מחד וכעין מדעיות מאידך הילכו קסם על חכמי הדור ההוא. חכמי אותו הזמן האמינו כי אמת אחת ומוחלטת, אשר האדם מסוגל להשיגה בכלי תבונתו, יכולה להביא את האנושות לידי אושר כללי ונצחי. בדומה לכך, האמונה באדם וביכולותיו הגיעה לשיאה באותם הימים ומצאה את ביטויה בהגות, בספרות, בפוליטיקה ובאמנות. לעומת זאת, כיום אנו מצויים בתקופה המכונה על ידי רבים כ"פוסט מודרנית". כלומר, תקופה בה פסה האמונה בסיפורים הגדולים והשתרר ייאוש מכוחו של האדם והמדע. בזמנים אלו מקבלת האמונה איזו לגיטימציה חדשה, ואילו קסמו של ההומניזם והנאורות הולך ומתפוגג.

הבדל זה הוא אחד מן ההבדלים בין ימים אלו לראשית ההשכלה באירופה, אך תמונת המצב מורכבת בהרבה. למעשה, כאשר ננסה להשוות בין התקופות, כמעט בכל פרמטר בו נבחר נמצא שאין כל דמיון בין זמננו לזמנים ההם. יהיה זה מהפן הכלכלי, הדתי, החברתי, הפוליטי, הגיאופוליטי, התרבותי וכל שילוב שניצור בין אלו. אם כן, שאלה זו היא רחבה ועמוקה ובחינה איכותית שלה דורשת מחקר מקיף ומדוקדק, שראוי מאד לקיימו. אמנם, להלן ארצה להתייחס למאפיין אחד המבדיל ביננו לבינם ולדעתי מהווה גורם מכריע לשוני בין המקרים. הבדל זה הוא העובדה כי כיום אנו חיים במדינה יהודית ומתמודדים עם אתגרים יהודיים. זאת לעומת הזמנים ההם באירופה, בהם היו היהודים מיעוט נחשל בתוך אומות גדולות ומבוססות.

החרדים ומדינת ישראל – אתגרים יהודיים

כאמור, השאלה שהטרידה את ראשוני המשכילים ומוסיפה להטריד גם חלקים מכובדים מהחברה החרדית של ימינו, היא שאלת ההשתלבות – האם על היהודי להתבדל לחלוטין מהסביבה, כולל מדרך ארץ של עבודה והשכלה ונימוסים, או דילמא, על היהודי להיות איש של צורה, מחונך, משכיל, בן-תרבות, היודע את שפת המקום, המתפרנס בכבוד, המכיר את רוח הזמן ומכבד את סביבתו.

לדעתי, הסיבה עבורה תהליך ההשתלבות המקודם כיום על ידי "החרדים החדשים" לא יוביל להתבוללות וטמיעה, היא שאנו חיים במדינה יהודית, בין יהודים. על אף שהישראליות הרגילה היא חילונית באופייה, עדיין העמדה בה ניצב החרדי בהתמודדות עם "העולם שבחוץ" שונה מאד מתמונת המצב באירופה של המאה ה-18. באירופה של אז לא הייתה ליהודי כל לגיטימציה ואפשרות לנסות להשפיע על סביבתו. עבור היהודי אמנציפציה הובילה בהכרח לטמיעה, בין אם הוא רצה בכך ובין אם לא. העולם האירופי סביב היהודי היה חזק ועוצמתי מכדי שיוכל להתמודד איתו, ולא משנה עד כמה הייתה אמונתו בדרכו איתנה ומגובשת. היהודי היווה טיפה בים סוער של זרמים ורעיונות אשר טלטלו את אירופה כאוניה טרופה. לעומת זאת, מדינת ישראל של היום עודנה נבוכה לגבי זהותה היהודית. תפיסת העולם היהודית המסורתית והשמרנית אינה זרה להווי הישראלי, ואם מישהו עוין את החרדיות, הרי זה לרוב מפני התבדלותם ופרישותם מדרך ארץ, ולא מחמת אמונתם ושמירת המצוות.

באירופה של הימים ההם, עבור הנער הצעיר, המחפש את דרכו בעולם מלא חידושים, היוותה היהדות מכשול. בחור שאפתן באותם הימים – שלא היה בהכרח אידאולוג גדול מדי, אלא סתם צעיר מוכשר שרצה עתיד ורצה הווה, ולא היה מעוניין לסיים את חייו בדוחק ובעליבות על מזבח שמירת "היהדות הנאמנה" – בחר ממילא בדרך ההתבוללות. גם אם הוא עצמו שמר עדיין על זיקה מסוימת ליהדות, ילדיו בדרך כלל לא ראו בכך צורך. השתלבות באותם זמנים התפרשה בהכרח כהתבוללות בתרבות האירופאית המארחת, השולטת בכיפה.

עבור הצעיר החרדי כיום, המחפש אולי את אותם הדברים אשר ביקש גלגולו 200 שנה קודם לכן, תמונת המצב שונה בהחלט. עבור אותו צעיר החילוניות הישראלית היא לא פתרון, כמו שהיא בעיה חדשה. האופציה של חילוניות במדינת ישראל היא סה"כ גירסא נוספת של זהות יהודית, שלא בהכרח מספקת יותר מהזהות המסורתית, ולטענת רבים, מספקת אף פחות. במדינת ישראל לא באמת קיימת האופציה של היטמעות, של זניחת זהות אחת ושקיעה מוחלטת בתרבות אחרת. החרדיות היא חלק מפסיפס הזהויות המרכיבות את הווי החיים במדינת ישראל, והסיבה היחידה שהיא מהווה נטע זר, היא בחירתה בכך.

חרדים בצבא. צילום: ויקיפדיה

חרדים בצבא. צילום: ויקיפדיה

הסכנה לא נמצאת בחוץ, היא בפנים

אבל הסיפור הוא יותר מכך. אהיה כנה ואומר כי אני דווקא מכיר כמה וכמה אנשים שיצאו מהישיבה, הלכו לצבא או ללימודים ובהמשך הפסיקו לשמור מצוות, או שהורידו את הכיפה, או שנשארו אתה. הנקודה היא שניתן לומר כי כמעט אצל כולם לא החילוניות הייתה הסיבה לעזיבת הדת, אלא דווקא החרדיות. הם לא רצו להיות חילונים, כמו שהם רצו לברוח מהחרדיות. מהסגירות, מהלחץ החברתי, מחוסר היכולת לפתח את האישיות האינדיבידואלית, מהמחסומים בפני כמעט כל סוג של עתיד, פרט לאברך כולל, או מנהלת משק בית המוכרחה בו בזמן לפרנס את המשפחה, מצמצום המוחין והרמה הירודה בכל מה שקשור לפיתוח של האינטלקט והרגש, מההחמרה ההולכת וגוברת, החודרת ופולשת לכל תחומי החיים, לקהילה, למשפחה, לפרט. אצל רבים מהם החילוניות לא היוותה ישועה או פתרון, זו פשוט הייתה ברירת המחדל. לא "הפיתויים של הרחוב" גרמו להם לעזוב את הדת, אלא הדיכוי שבפנים.

בראשית ההשכלה באירופה, למרות המצב העלוב של הקהילה היהודית, הסכנה הייתה בחוץ, לא בפנים. העולם הגוי שבחוץ היה בהחלט עוצמתי ומרשים, ולא היה סיכוי ליהודי כגר בארץ להתמודד עם הסחף. באותם ימים לא היה ניתן להילחם באמת כנגד הזרם של הטמיעה בתרבות הסובבת, שיטותיו של הרש"ר הירש היו מוצלחות באותה מידה כמו אלו של החת"ס – שתיהם הצליחו לשמר אחוזים בודדים בלבד מהקהילה היהודית. לעומת זאת, כיום אין באמת סחף אל החילוניות, הן מהסיבה המוזכרת למעלה – דעיכת כוחה של המודרניות, והן מהסיבה השנייה – החילוניות הישראלית היא גירסא של זהות לא יותר מגובשת מן החרדיות. כיום, הסיבות העיקריות הגורמות לאנשים לעזוב את הדת הן פנימיות.

כאשר אני מסתכל על כך באופן זה, אני שואל את עצמי – אז למה בעצם ההנהגה הרבנית נאבקת כל כך? הרי זה לא רק אצלנו, החרדים, זה גם בחברה הדתית לאומית. הרי גם אצלם, מתוך התרשמותי, אחת הסיבות המרכזיות לנשירה היא הלחץ הפנימי והקהילתיות הנוקשה. ממה אנחנו מפחדים? אנשים רוצים יהדות, רוצים מסורת, אבל לא רוצים מסגרת חברתית חונקת, דוגמטיות ורדידות אינטלקטואלית, אז למה?

כאשר אני מדמיין חרדיות שפויה של "תורה עם דרך-ארץ" ואני מנסה להציב אותה מול החילוניות בגירסתה הישראלית, איני רואה כל סיבה מדוע אחת תגבר ותבלע את חברתה. הרי לו אנו מאמינים כי היהדות היא אכן "עגלה מלאה", מדוע עלינו לפחד להציע את מרכולתנו בשוק הרעיונות?

כללו של דבר, כיום החברה החרדית אינה צריכה לחשוש כי השתלבות בחיי המעשה תגרור התבוללות וטמיעה. אנו חיים במדינה יהודית, בין יהודים האוהבים את עמם ומורשתם, ואין כל סיבה לפחד כי השתלבות תשאב את היהדות בעל כורחה לתוך מחוזות זרים. הדבר העיקרי המאיים על היהדות כיום הוא דווקא ההסתגרות הנוקשה, המסגרת החברתית הלוחצת וחסימת אפשרויות בפני בני הקהילה. הענקת השכלה והזדמנויות לבני הקהילה החרדית יכולה להועיל ליהדות, הרבה יותר ממה שאולי תזיק לה. כמובן, סביר בהחלט כי המפגש ישפיע על שתי הקבוצות, החילונית והחרדית. ישנו גם סיכוי לא מבוטל שרבים יבחרו לעזוב את דרך המסורת, כמו גם אחרים שיחליטו להצרף אליה. אבל האם היום זה לא קורה? האם היום צעירים חרדים לא עוזבים את הדת? האם כיום התופעה של אנשים המאבדים אמון מוחלט בכל פן של יהדות הכרוך בשם "חרדיות" היא לא קטסטרופה? חזיונות האימה של הפלג הירושלמי, על הרס המסורת היהודית ונטישת דרך התורה והמצוות אולי קרובים. אבל מה שיכול לעצור אותם הוא בדק-בית יסודי של החרדיות וכינון חברה בריאה יותר.

6 תגובות
  • 01
    מאיר
    2015/08/27 20:19

    ההבדל הגדול זה ששם היה נסיון להתמודד עם הגויים ע"י אור לגויים וכו' בדרך ארץ ופה זה בעיקר הקושי של הפרנסה שגורם לצאת החוצה מהחינוך שהורגלנו , אבל הוא לא מנסה ליצור משהו חדש אלא תוספת הכרחית לצורך פרנסה ע"י לימוד חול .


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    יהודה
    2015/08/28 01:25

    התלחת יפה חתרת לאמת ואז זייפת, השתמשת בה בשביל להצדיק את השקר חבל.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    אלי
    2015/08/28 16:45

    מה שכן דומה זה שגם אז וגם היום יש אנשים שחושבים שהם יותר חכמים מגדולי ישראל.
    אבל צריך לשים לב מה גדולי ישראל אומרים ומה רק סטיגמה חברתית כי עד כמה שידוע לי אין רב שאומר שאסור לצאת לעבוד.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    מצדרביעי
    2015/09/01 17:55

    א. מאמר יפה מאוד,

    ב. סתם נושא לדיון,

    אמנם-לכאורה אתה צודק,

    שאין היום כזה פיתוי חזק לאמץ זהות אחרת מהזהות היהודית,

    אבל מה עם הבעיות האחרות, של-

    זליגת תרבות המערב אל תוך החרדים,

    על כל המשתמע מכך,

    מ-הפריצות וחוסר הצניעות המשווע,

    ועד-תרבות הנהנתנות והבילויים,

    [שלא לדבר על הפוסט-מודרניזם בעצמו,

    שלמרות כל מעלותיו, האווירה הזאת של,

    כל אחד יעשה מה בא'לו,

    ללא צורך במחויבות למערכת מוגדרת ויציבה,

    יכול לגרום לכל הפחות לטשטוש המאפיינים החרדיים]

    כן, אני יודע שישנם טענות שזו מלחמה אבודה מראש,

    אבל אני יכול להבין, את מי,

    שגם בתנאים כאלו,

    רוצה ומתעקש-להמשיך לגדל את ילדיו בחממה שמורה ומוגנת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    יואל
    2015/10/18 18:26

    הרחקת לכת. אנשים לא עוזבים את הגמרא כדי להשתלב בחברה. הם יוצאים כדי להתפרנס.

    אין שום הבדל בין הערכים של חרדים שעובדים לבין אלו שלומדים.

    הבדל בולט בכל זאת קיים ביחס למידת הצביעות. הקנאים משבחים אותה.
    העובדים מתעבים אותה ובורחים ממנה
    ואילו הלומדים סובלים ושורדים איתה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 06
    יוסף
    2018/09/20 00:31

    הלו…………..

    על מי אתה עובד…

    גם אני עובד.
    עובד לפרנסת ביתי [אדריכלות] ובאמת זה לא כמו פעם…
    פעם היו עובדים בלהיות עגלונים.
    מדברים עם הסוס ולא כל כך עם הנוסע שסגור לו מאחורה.
    היום יש רדיו נוסעים וחברים בתחנת המוניות.
    פעם הלכו לשדה או למפעל.
    היו שם רק גברים…
    היו הולכים למשרד יש שם נשים.
    יש אינטרנט מה לעשות חייבים…
    חייבים פייסבוק [רק עסקי כמובן]
    וגם קבוצות וואטסאפ
    החברה בזה לצניעות יותר מהגויים אז באירופה
    אף פעם לא היה מסוכן לצאת לעבוד
    היום כן…

    לכן אני משתדל לשמור על עצמי ולפעמים נאלץ לוותר על מקומות עבודה טובים.
    וללמוד כל יום
    בהצלחה לנו


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר