אגודה אחת > אחריות ציבורית > אב אינו משקר לבנו? או, למה הם יוצאים בשאלה?

אב אינו משקר לבנו? או, למה הם יוצאים בשאלה?

ארבעה טיפוסים הם שיוצאים בשאלה, המשותף לכולם היא תחושה קשה של "שיקרו לנו", איך נמנע את העזיבה הבאה?
(למצולם אין קשר לנאמר במאמר)

 
| אחריות ציבורית | 11 תגובות

הרבה סוגים יש בהם בקרב היוצאים בשאלה, אך ניתן לסווגם לארבע קבוצות מרכזיות: חכמים וטפשים, נהנתנים וסובלים. למעשה מדובר בשני קצוות של מישורי המוח והלב. החכמים והנהנתנים, נמצאים בצד החיובי של המחשבה והרגש, ואילו הטפשים והסובלים, נמצאים בצד השלילי של המוח והלב.

החכמים עזבו מתוך חקירות ושבירת האמון. הטפשים נטשו מחוסר יכולת ללמוד ולהתעמק. הנהנתנים פרשו מתוך שמתפתים להנאות העולם, והסובלים נשרו מתוך משבר אישי/משפחתי ובלא תמיכה וסיוע חזרו למצב הטבעי של האדם.

מתוך שאנו מבינים שמדובר במניעים שונים, אנו מבינים גם שאופן ההתמודדות שלהם שונה לחלוטין.

 

מניעים ליציאה בשאלה

הסובל יכול להיות זה שצבורים בו כוחות ומרץ נעורים שאינם מקבלים ביטוי בישיבה בה לומדים גמרא מבוקר עד ערב. הוא מרגיש "חנוק". וברגע שנפתח עבורו מוסד חינוכי שכולל ספורט, ומשימות חינוכיות-אתגריות, הוא יפרח ויעלה כשושנה. כלל לא נזדקק לעסוק עמו בנושאי אמונה, או התגברות על הנאות עולם הזה.

הטיפשות לבדה אין בה בכדי להוציא אדם מאוהלה של תורה, אבל כשמשעמם באוהלה של חכמה יוצאים לקרן הרחוב, ואת מי מוצאים שם? את הבטלנים שאינם יודעים דבר מלבד עישון עלים ופיצוח גרעינים.

כך שמדובר בסיכון גדול להיגררות וריקנות, והשמירה עליו תהיה לבל ילך בדרך עמם.

הנהנתן אינו מתכוון כלל לצאת בשאלה. אלא שמתוך שהשינה חביבה עליו הריהו מאחר קום, ומתוך שכסף חביב עליו הוא עוסק וטורח אחריו, ומתוך שטיולים חביבים עליו הוא עוסק וטורח בהם, ובין כך ובין כך הוא מוצא עצמו מנוער מן המצוות.

החכם לעומתם, שוקד על תלמודו כראוי, ולא עוד אלא שהוא מייגע עצמו עליה, ולא עוד אלא שהוא מרחיב בה ומעמיק בה, והנה הוא מוצא את עצמו בין המטמאים ובין המטהרים, בין המתירים ובין האוסרים, ואין נפשו שוקטה ואין דעתו נחה עד שאינו נוטל לעצמו החירות לשפוט בעצמו בין טוב ובין רע. ומתוך שחקר את התורה הריהו יודע להצביע על כשלים ופגמים הנראים בה או בשומריה, ומתוך שאין מי שיענהו, הריהו טופח על שכמו לאמור, הן חכמתי עד עתה, ומי יאמר לי מה תעשה ומי יאמר לי מה תפעל.

כמובן שאין מדובר בסיבה אחת לבדה, וצירופים שונים משמשים בערבוביה, חכמה וטפשות, חכמה והנאה, הנאה וסבל,  או הנאה וטפשות. כמו כן יש לשים לב שאין הסיווג תקף אלא בעיני המתבונן, שהרי אין לך אדם שאינו בטוח בחכמתו ובצדקתו, כך שגם זה שכונה טיפש אינו באמת חסר מוח, וגם הוא שאלותיו ונימוקיו סדורים עמו.

אף אין ארבע מידות אלו מיוחדות ליוצאים, אלא בכל מקום שבני אדם מהגרים בדעותיהם, יש שעושים זאת מסיבה שכלית, לטוב ולמוטב, או רגשית. ופעמים שיש להחליף את הנהנתן – בהנאות רגש רוחניות.

 

מכנה משותף

והצד השווה שבכל ה"יוצאים" הוא שכל אחד מהם סבור שאביו שיקר לו ועל כן אינו שומע מוסר האב ונוטש הוא את תורת אמו. ממש כפי שאנו בטוחים בעצמנו ש"אב לא משקר לבנו" וכי המסורת שלנו עברה באופן אמין מאב לבן וכן הלאה, כך גם .החכם והפחות, הנהנה והפחות, ש"יצאו" – הם כולם סבורים להיפך, "שיקרו לנו", ולכן נטשו.

מילא, אותם שעזבו מחוסר ענין או ממצוקה, שניתן לבטל את דעתם, אך מה נאמר מול החכמים שנתקלים במרחבי התורה בתחושה שהתורה מדברת על צורת חיים אחת, ואילו אנו חיים בצורת חיים שונה לחלוטין?! הרי יודעים אנו שיש להם במה להיתפס, ואם כן כיצד נמנע את העזיבה הבאה?!

לפני ואחרי. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה.

לפני ואחרי. למצולם אין קשר לנאמר במאמר.

 

כנות ושקיפות

ולכאורה הפיתרון הוא כנות ושקיפות. כאשר מנסים, מתוך כוונה טובה, לגונן על הילד/ה שלא יחשף לדעות שונות, לפרשנויות שונות, למידע מבלבל, לפרשיות של רבנים שנפלו, כמו גם לעולם החילוני (בדברים המותרים), בסופו של דבר, הילדים היום מגיעים למידע הזה, כי מהפכת הידע לא פסחה עלינו גם אם רוב הציבור נמנע מחיבור לאינטרנט.

כך שאם הנער יודע לשאול, וככל ששמים לב שמדובר בבעל יכולת חשיבה, סקרנות ורצון לדעת, יש לאפשר לו חשיפה מבוקרת של מידע עדין יותר, על דעות שונות בעולם היהודי, ועל כך שלא כולם מושלמים, ולא כל מי שתואר "הרב הגאון" מוצמד לו – הוא אכן רב, אכן גאון.

וגם בצד הרגשי, כשנער מתבגר ומגלה פתאום עולם של שירי ארץ ישראל יפים ונלהבים, הוא יכוללחוש נבגד "למה הסתירו את זה ממני". וזה קורה בגיל שהוא חסר את היכולת להבחין בין אמיתות שטרחו להעביר לו בכמה שיותר דיוק, לבין שירים או דעות שבוודאי יכולים לבלבל ולסכן את שלמות הדעת.

ולכן, לו בשביל שלא יתלהב פתאום "מהעולם הגדול" שלא יספר בעיניים בורקות ש"יש עולם שלם של מוזיקה יפה בחוץ", מן הרצוי לשקול חשיפה מבוקרת.

ובשולי הדברים מן הראוי להזכיר שאלו שהלכו להתגורר בערים מעורבות בדרך כלל הצליחו יותר בחינוך, משום שהילדים ראו וידעו מה קורה בעולם החילוני, וקיבלו מעין חיסון, ויכולת להתייחס לעולם הגדול באופן בוגר.

11 תגובות
  • 01
    ג'ק
    2015/07/23 10:18

    הנחת היסוד של אב אינו משקר לבנו אינה תמיד נכונה ואינה רלבנטית.
    אינה נכונה כי כל היום אנחנו מספרים לבנינו שקרים לבנים או מונעים מהם מידע שלדעתנו אינם בשלים לו.
    אינה רלבנטית, כי אין אצלנו מסורת חיה,האב והבן לומדים אותם ספרים. לאב אין מסורת שאינה כתובה.
    והנחת היסוד של המאמר, שאנחנו תמיד צודקים והאמת תמיד אתנו, גם אם טעונה בירור.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 02
    אברהם ב.
    2015/07/23 14:18

    כתבה הרמה ירודה כל כך מזמן לא ראיתי.
    לא אאמין אם יאמרו לי שאיש מקצוע יכל לכתוב דבר כזה. ניכר חוסר חיבור של הכותב לשטח, היעדר היכרות עם ציבור החוזרים בשאלה. יותר מזה, כל פיסקה היא זלזול בתהליך האישי שכל אחד עובר, נסיון לתייג אותם כבעלי "משבר" (במלעיל) מתוסבכים, שאפשר לקטלג אותם ב-4 קטגוריות בלבד.
    הייתי יכול להצביע על עוד טעויות אבל אין לי זמן וחשק לכך. תרצו, תשקיעו ותמצאו שכל אדם הוא עולם ומלואו, וכל אחד מגיע למקום כזה או אחר כי הוא מציאות נפרדת. ולא משנה מי היה אביו וכמה היה כנה ופתוח עימו.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
    • מתי הורוביץ
      2015/07/23 14:21

      אכן כן, כל אדם הוא עולם ומלואו, אבל המניעים שלו בהגירת דעות הן או שכליות או רגשיות. ובכל אחד אפשר ללכת על חוויה טובה (שכל טוב = חכמה, רגש טוב = הנאות), או לצד השלילי (שכל רע = טפשות, רגש רע = סבל),
      בפועל, כפי שכתבתי, מדובר בתהליך מורכב שהוא קוקטייל מכמה דברים. וברגע שמבינים שאלו המניעים המרכזיים, קל יותר להתייחס ולפתור את הבעיות.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      להגיב
      • צביקה
        2015/07/23 15:15

        נגמר לי הכח להסביר לטיפשים שכותבים כתבות בלי להבין. ולחקור. ומתוך רצון למצא חן בעיני הקוראים.
        לשמחתי יצאתי בשאלה למרות כל הטיםשים שמסביבי שלא הצליחו להמציא אלטרנטיבה לחיים האמיתיים.
        כן גדלתי בבית ובחינוך שהכל היה סגור ומסוגר, והיה אסור לפזול לצדדים, וזה בעיני לא חוכמה. עם כל הקושי החוכמה היא להתמודד ולא לשים גדרות וגבולות…
        ואם אני טיפש בכך שפרצתי גבולות אני גאה בכך.
        וכבר אמרו חז"ל שאין חכם כבעל הנסיון אזי, הכותב אל תכתוב עד שתגיע למקומם של היוצאים…


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        להגיב
  • 03
    יעקב
    2015/07/23 20:57

    אפשר להאריך ולתאר את "הבנים"
    אבל יותר חשוב האבא
    אם האבא הוא "חכם"
    לא משנה כל כך מה הבן מהי הסביבה מהי הדרך וכו'
    חכם הוא מי יודע לנתח את ההוה ולהתמודד אתו
    אם האבא הוא כזה השאר כבר פחות משנה


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 04
    עדיה
    2015/08/09 21:40

    מסקנה: בנות שיוצאות בשאלה זה לא מעניין.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
    • מתי הורוביץ
      2015/08/10 00:41

      שלום עדיה, נשמח לארח טורים/מאמרים שיתייחסו לנושא "בנות שיוצאות בשאלה"


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      להגיב
      • עדיה
        2015/08/10 08:50

        תודה מתי, אך השאלה, לטעמי, היא מדוע נעשית ההפרדה וההבחנה – אפילו בכתבה מסוג זה? הרי אותן תחושות/רגשות/קווי אופי של חכמה-טיפשות, נהנתנות-סבל (שאגב, בעיני מתאים יותר להגדירו – "יאוש" לצורך העניין) חלים גם על בנות ונשים… ובעצם, הנה לך גם חלק מהתשובה לשאלה המקורית.


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        להגיב
        • מתי הורוביץ
          2015/08/10 10:30

          שלום עדיה, בבסיס זה וודאי נכון שאותן תחושות ומחשבות פועלות גם בצד הנשי, אבל כתבתי את הדברים על סמך היכרות, ואני מכיר "יוצאים" ולא "יוצאות".
          וכמו שכתבתי, אם את מכירה טוב את סוגיות היוצאות בשאלה, את יותר ממוזמנת לכתוב על כך.


          מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
          להגיב
  • 05
    אמיר
    2015/09/10 11:06

    זו סוגיה כבדת משקל בצורה כזו שאף אחד לא מסוגל/רוצה להרים אותה,ומשכך הנסיון להגדיר אותה כמרשם של בית מרקחת עם 4 גורמים משולבים/או לא בהכרח לא תהיה ממוקדת דיו.החברה החרדית מחוייבת לבדק בית עמוק בתחום זה כי הבעיה לא החלה רק מהבית(שיקרו לי/רימו אותי) על אף שזה גם נכון.מערכת החינוך החרדית מחוייבת להכנס לעובי הקורה בתחום זה היות וגם שם מונח מוקש לא קטן למתבגר.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 06
    רבקה כץ
    2015/12/15 10:09

    מזדהה עם ההסתייגות מתיוג וקטלוג של המאפיינים לנשירה, אבל התרשמתי שזה נובע מצורת הכתיבה, ולא מגישה.
    ועדיה, גם לי צרם שהמאמר התייחס לגברים בלבד.
    בנוגע לחוזרות בשאלה, לצערי אני חושבת שהחינוך הסמינרי דוחק היום גם בנות טובות, ודווקא את החכמות שבהן, למקום שבו הן צריכות לבחור בין מחיקה עצמית ברמה מסוימת, לבין מלחמה עם הסמינר, שבהכרח מסבכת אותן גם רוחנית.
    זו כמובן הכללה גסה מדי נגד סמינרים. יש יותר ויש פחות, אבל בגדול הבעיה בוערת. ואגב, אני כותבת את זה מנקודת מבט של מורה בסמינר, שמבינה גם את זה הצד הזה, ואיך הדברים נוצרים מתוך פחד של המערכת וכו'. בכל אופן חושבת שזו בעיה קשה ביותר. וגם מהמקום שבו אני נמצאת, מזדהה דוקא עם הבנות שנחשבות לבעיתיות.
    אם בזמני, לפני כ20 שנה, החינוך הסמינרי היה נראה כמו היום, אני בספק אם הייתי שורדת אותו.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר