אגודה אחת > הזמנה לדיון > מאמר תגובה "האם אנו, בני העם הנבחר, טובים יותר?"

מאמר תגובה "האם אנו, בני העם הנבחר, טובים יותר?"

בתגובה למאמרו של אליהו לוי, "האם אנו, בני העם הנבחר, טובים יותר?" חיים דיין מציע כיון אחר. האם תיתכן עליונות שאין בה לאומנות?

 
| הזמנה לדיון | 5 תגובות
[תגובה למאמרו של אליהו, "האם אנו, בני העם הנבחר, טובים יותר?"]

המאמר עוסק בסתירה בין הערכים המקובלים כיום בדבר שיווין בין בני האדם לבין "עליונותו הבלתי ניתנת לערעור של העם היהודי".

המאמר מעניין ומקהה חלק מהקושי הנובע מהמפגש בין תפיסת הייחודיות של עם ישראל לתפיסת השוויון והזהות האוניברסלית הרווחת במחוזותינו. ואולם, הפתרון המוצע מתייחס בעיקרו למוטיב הגזעי ולא להיבט החברתי-דתי. הטיעון של הכותב מדגיש את הנדבך הקובע שייחודיותו של עם ישראל תלויה לא רק במוצא הגזעי אלא גם בהתנהגותם בהתאם לקוד התרבות היהודית ועל כן לטענתו אין מדובר בגזענות. אגב,  טיעון זה אינו פשוט, משום שלהלכה, ייחודיותו של עם ישראל קיימת גם כשהוא חוטא (קידושין, לו).

ועדיין, גם אם נקבל את גישתו האבסולוטיביסטית (לא רלטיביסטית) של הכותב, נותרו מספר בעיות. ראשית, כרטיס הכניסה לעם הנבחר מבוסס בעיקרו על שיוך גזעי. היהדות כידוע אינה מעודדת גיור. שנית, כיצד נסביר חוקים מפלים לכאורה, כדוגמת "שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור" (ב"ק, לז). עקרונות אלו מלמדים לכאורה על תפיסת עליונות ואפליה על רקע חברתי-דתי. כיצד עקרונות אלו מתיישבים עם תפיסת השיוויון? כיצד "עליונות מפלה" זו מתיישבת עם דבריו של הרמב"ם של הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל המדגישים את יכולתו של כל אדם באשר הוא להגיע למעלות רוחניות – אמירה שמקורה בתפיסת ערך האנושיות האוניברסלי כפי שהיא עולה בספר יונה.

אני מאותם הסבורים שעמדות וערכים אנושיים הם בהחלט יחסיים ותלויי הווי תרבותי ארעי. חוקי עמי קדם שנראים לנו מעוותים, נתפסו בעיניהם כצודקים ואמתיים. כך שאי הלימה בין ערכי היהדות לערכים עכשוויים, אינה מטרידה במיוחד. יחד עם זאת, לאורך ההיסטוריה, הראתה היהדות יכולת מופלאה להיות מובנת ומקובלת בקרב תרבויות שונות ומגוונות מאוד. מנקודת מוצא זו אני מהרהר בסוגייה.

בטרם נדון כיצד והאם ערכים תרבותיים-עכשוויים עולים בקנה אחד עם ערכי היהדות, מעניין לדעת מה עומד מאחרי אותם ערכים. "מהיכן ירק זה חי", מה האמביציה האנושית לפתח את אותו ערך ספציפי. ולענייננו מדוע תרבות המערב מקדשת יותר מבעבר את תפיסת השוויון, מדוע הדבר נעשה באופן כה מובלט עד כי יש הקוראים להחילו גם על קבוצות של בעלי חיים?

לא ניתן להתעלם מהשפעתן של מלחמות העולם ועליית ונפילת הקומוניזם אשר הביאו להרג וסבל אנושי עצום שנגרם בידי אדם, על רקע מאבקים אידיאולוגיים או לאומניים. אנשים האמינו שהתרבות שלהם עליונה שהאמת שלהם עדיפה. הם סברו כי דעותיהם נכונות באופן מוחלט והסכימו להרוג ולההירג עבורן. שלושת הרוצחים הגדולים בהיסטוריה: היטלר, סטאלין וצ' טונג לא פעלו בחלל ריק. היה רקע חברתי שאפשר דה פקטו ביצוע זוועות בשם אידיאולוגיה.

בהתפכחות שלאחר מעשה, העולם הבין שהאידיאולוגיה לא שווה את מחירה, או כטענתה הפרגמטיסטית של אשת און בן פלת: "מה נפקא מינא לך אם משה רבך או קורח רבך". המערב מאס באמת המוחלטת, בדבקות העיוורת בה והוא אימץ לו אמת מוחלטת אחרת: דת האמת היחסית. לאמור: אין אמת אחת גדולה, "איש באמונתו יחיה". יש הרואים בגישה זו ביטוי לפסימיות וייאוש הגורר הוזלת ערכים ויש הרואים בה ביטוי לענווה והכרה במגבלות האנושיות. כך או כך, אחת ההשלכות של תפיסה זו מתבטאת בהדגשת ערך השיוויון בין כלל בני האדם.

היהדות הדגישה את הייחודיות של עם ישראל, אך במבחן התוצאה ההיסטורית, תפיסת עולם זו לא הביא לפגיעה באחרים. לעומת זאת, תפיסות עולם לאומניות היו מקלטם של הרבה מעשי זוועה. כנראה שליהדות יש נוסחה אחרת לתפיסת הייחודיות; נוסחה ששונה במהותה מרעיון הלאומניות. במה שונה תפיסת הסגוליות של עם ישראל ("והייתם לי סגולה מכל העמים") מתפיסת הלאומנות?

ניתן לטפל בסוגייה מתוך פרדיגמה קונפליקטואלית המניחה בבסיסה עימות ומתח בין גורמים שונים. עימות זה מוליך לצורך להכריע מי מעל ומה מתחת. אפשר גם להתייחס לסוגייה מתוך פרדיגמה פונקציונאליסטית-אחדותית, שבבסיסה הנחה כי כוחות שונים שואפים לאיזון והרמוניה בניהם (אם תרצו, גישה דיאלקטית לעומת גישה דיאלוגית, תפיסת "או או" לעומת "גם וגם"). מתוך פרדיגמה אחדותית ננסה להתבונן בייחודיותו של עם ישראל, מבלי שהדבר בא להפחית מפוטנציאל האנושי הנעלה הגלום בכל אדם שנברא בצלם.

ליהדות תפקיד חשוב בקידום העולם ושיכלולו. לפעמים השפעת ערכי היהדות עוברת בדרכים נפתלות, לדוגמא באמצעות דתות אחרות, דיון בנושא זה חולק מקום לעצמו. אך העיקרון הכללי הוא כי לבורא העולם ישנה תכלית בכל היקום כולו, ולעם ישראל תפקיד לקדם את העולם לקראת ייעודו. עם ישראל הוא ה"שליח ציבור" של כלל האנושות כפי שנראה למשל במצוות הקרבת שבעים פרים בחג הסוכות – כנגד שבעים אומות העולם. האם שליח הציבור "מתנשא" על הציבור אותו הוא בעצם משרת במשרתו הרמה? סביר שלא. זה מזכיר את החתימה הרבנית הנושנה "עבד לעם קדוש". לעם ישראל תפקיד מיוחד בתוך כלל העשייה האנושית. מדוע אפוא ישנן הלכות שלכאורה מפלות לרעה מי שאינו חלק מהעם היהודי, או במונחים הלכתיים "מי שאינו בכלל עמיתך"?

שער טיטוס (ויקיפדיה)

שער טיטוס (ויקיפדיה)

כדי להבין זאת, נתבונן בפרדוקסליות שבתפקידו של העם היהודי: מצד אחד עם ישראל הוא "שליח ציבור" של כלל העולם ועליו להביא את השפעתו לעולם ולהיות "אור לגויים", ומאידך, כדי להמשיך להיות אותו 'עם ישראל' שישפיע על העולם, צריך שהעם ייבדל משאר האומות וישמור על ייחודיותו. מצב פרדוקסלי זה הצריך לפתח מנגנונים תרבותיים שיימנעו היטמעות והתבוללות במגע עם אומות העולם מחד גיסא, אך יזכירו לעם את תפקידו ואחריותו כלפי שאר העולם, מאידך גיסא.

בנקודה זו מתחדד ההבדל בין תפיסת הסגוליות היהודית מתפיסת העולם הלאומנית. הלאומניות היא אגואיסטית. הסגוליות היא אלטרואיסטית. היהדות הסכימה לקחת על עצמה את התפקיד המורכב של זהות אוניברסאלית ופרטיקולרית בו-זמנית: אחריות כלפי כלל באי עולם כחלק מהאנושות הכללית, תוך שמירת הזהות הייחודית של העם, הנדרשת (גם) לשם מילוי תפקיד זה.

כדי להתמודד עם מורכבות זו, פיתחה ההלכה מנגנון מורכב ומרשים שהולך כלוליין על חבל דק. ישנו צבר של היגדים והלכות פרטיקולריסטיות – המדגישות את המימד הייחודי והנבדל של היהודי ולעומתו קיים צבר של הלכות והיגדים אוניברסליים – המדגישות את היחס והאחריות כלפי כל באי עולם. כאמור, מבחן התוצאה מלמד שהנוסחה המורכבת הזו אכן עובדת: עם ישראל שרד היסטוריה ארוכת תלאות ונשאר עם ייחודי, אך מנגד תפיסת הייחודיות היהודית לא גרמה לאותן תוצאות שיצאו מהלאומנות המערבית.

אני לא חושב שהטענה הזו אכן מיישבת את כל הקשיים בסוגיה זו, אך ברוח המתווה המתודולוגי שהציע הרמב"ן בהקדמה לספר מלחמות, הצעה זו נראית לי פחות מוקשה ממהלכים אחרים בסוגיה זו.

בסיכום, הייחודיות של עם ישראל, או בלשון התורה "הסגוליות", אין עניינה עליונות והתנשאות כלפי גזעים ותרבויות אחרות. עניינה של הייחודיות בתפקיד ההיסטורי המיוחד שנטל עם ישראל על עצמו לקדם את העולם לקראת תכליתו. תפקיד זה יצר מצב פרדוקסלי של שיוך ונבדלות, שיוך כדי להשפיע ונבדלות כדי לשמר את הייחודיות של העם. כדי לקיים מצב זה הוגדרו הלכות המדגישות את הייחודיות של העם לעומת אלה שתפקידן להדגיש את ההזדהות והאחריות כלפי כלל האנושיות. במבחן התוצאה, הלאומנות צברה תדמית שלילית בצדק רב, לעומת זאת תפיסת הסגוליות היהודית הוכיחה את עצמה, בראייה רחבה, כמי שלא הביאה לפגיעה בבני תרבויות אחרות.

 

5 תגובות
  • 01
    אריאל
    2015/07/05 00:19

    נאה דרשת חיים.
    אגב הרב קוק כמו גם המהר"ל והרמח"ל לפניו עסקו לא מעט בסוגיא.
    מצ"ב מאמר בנושא:
    http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/maamarim/hakesher3-2.htm


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 02
    מצדרביעי
    2015/07/05 12:56

    מאמר יפה ומעניין,

    אבל יש לי הערה קטנה,

    אמנם- אינני רוצה לקנטר,

    אבל- א"א להתחמק מהעובדה,

    שיש בתורה- הלכות גזעניות לעילא ולעילא,

    לדוגמה- גוי שגונב 5 אגורות, ואתה רואה אותו,

    עליך- להורגו מיד,

    מחיית עמלק, וכו'.

    איך שהבנתי מדבריך,

    אתה טוען- שבמבחן התוצאה,

    היהודים לא הזיקו לאנושות,

    אבל שאלתי היא,

    שזה שלא הזיקו,

    יכול להיות שהיה רק בגלל,

    ש-"לא הייתה ידינו תקיפה",

    אבל ברגע ש-"ידינו כן תהיה תקיפה",

    המצב ישתנה.

    [עיין ספר "תורת המלך"]

    אשמח לקבל תשובה לתהיותי אלה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 03
    חיים דיין
    2015/07/05 16:21

    שלום מר "צד רביעי"
    טענותיך מעניינות, אבל אתה מערב שני תחומים שונים לחלוטין.
    אני לא מכיר מקור לכך ש"גוי שגנב מצווה להורגו מייד". (וזה לא אומר שאין…) יש אמירה כללית ששבע מצוות בני נוח דין העובר עליהן במיתה – וגזל בכלל שבע מצוות אלו. אך רווחת הטענה שזהו העונש המרבי, ראה מאמרו של פרו' אנקר http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/270-2.htm
    אך לא בכך העניין, משום שאותה טענה ניתן לטעון כלפי עונשי מוות רבים שקיימים בתורה גם כלפי יהודים וזה עניין לדיון בפני עצמו. בקיצור, החלת עונש מוות על שבע מצוות בני נוח אינה מלמדת על גזענות היות שעונשי מוות רבים יותר מופיעים בתורה כלפי יהודים.
    כיוצא מחיית עמלק (וכן שבעה עממין, ועוד דוגמאות נוספות בתנך) הם עניינים נקודתיים, כפי שכל דמוקרטיה צריכה להגן על עצמה [אגב גם עמלקים נהרגים רק כאשר אינם מוכנים לקבל תנאים מסוימים, רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ו]
    העובדה כי יד ישראל לא תקיפה על האומות, היא היא המוכיחה את התזה שבאופן כללי עם ישראל לא שאף לכבוש ולנצל משאבים של עמים זרים (בשונה מהגישה הקולוניאליסטית של המערב)
    שוב, אני לא אומר שזה הסבר מושלם, גם לא חושב שיש מקום לשאוף לפתרונות קסם חפים ממורכבויות, אך ישנו בסיס תפיסתי מספיק רחב לתפיסת השוויון כלפי בני אדם באשר הם, ראה למשל מאמרו של הרב עוזיאל http://www.zomet.org.il/?CategoryID=370&ArticleID=796


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 04
    יוחנן
    2015/07/17 16:56

    בס"ד

    שלום,
    מה לגבי "גזענות", או יותר נכון התנשאות, בתוך עם ישראל? הדוגמאות הבולטות הן אשכנזים לעומת ספרדים או חרדים ודתיים מול חילונים. אבל יש מקום לבחון גם בתוך הציבור החרדי, האם מדי פעם לא מקיימים מדי בהידור את ה"שמינית שבשמינית" שבגאווה, כי אנחנו טובים יותר?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 05
    יענקי
    2015/08/19 15:05

    חיים הנכבד
    איך אפשר להתעלם מחוקי הגזע היהודים, מחיית עמלק – הריגת נשים עוללים ואפי' בעלי חיים שלו אינה הגנה דמוקרטית. (נראה אותך או אותי תינוק עמלקי בדם קר), כמו כן השמדת של שבעה אומות, איסורי חיתון עם עמים שונים, עמוני מואבי מצרי, איסור קבלת גרים מעמלק, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, כל אלו הם חוקי גזע טהורים שאינם תלויים באנדבידואל אלא רק בגזעו.
    אבל מה בכך? מה פסול יש בחוקי גזע? ברור שאם הם ממוצאים על ידי אדם הם פסולים, מי שמו לומר שהוא עליון ואני תחתון, אבל אם בורא העולמים לימד אותנו על פירמידת גזעים, חם יפת ושם, וכו', הלא קורא הדורות הוא אמר ויהי, ואת רצונו נעשה בטוב לבב.
    חבל שאנו מושפעים מתרבויות המערב, ולא גאים בהשקפתנו היהודית.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר