‏"משכילות ובורות"- פרק שלישי. משכילות, כן! בורות? לא! בורות מעולם לא היינו

האם אמותינו היו בורות? ד"ר תקוה עובדיה יוצאת לנפץ כמה מיתוסים שנבנו על היותה של האקדמיה חזות הכל
מצבת קבורתה של שרה שנירר ע

מסע מלמד אודות השכלת נשים בדורות האחרונים מבית יעקב אל האקדמיה האוניברסיטאית

את הביטוי "משכילות ובורות" חקקה פרופסור תמר אלאור (1992) ככותר לספרה. ספר המתאר מחקר אודות קהילת נשים חסידות גור המתגוררות בתל אביב. הביטוי הניגודי מתאר את אותה אישה כמשכילה מחד ובורה מאידך. למרות ההסבר של החוקרת לביטוי הניגודי, לעניות דעתי, הוא מגונה. אלפי (אינני מגזימה) נשים חרדיות קראו את ספרה, נשבו ב"קסמו" והרגישו נורא עם עצמן. כפי שאמרתי גם לה באופן אישי, יש בכינוי רמיזה לאתוס סמוי המזרה קבוצה מסוימת ומתיר שימוש בכל שפה וקונוטציה כלפיה. בנוסף, הביטוי מייצג התבוננות צרה מאוד של החוקרת בקהילה הנחקרת, מתוך פרשנות והגדרה מצומצמת למושג "השכלה".

קשה להכריע כיום איזה מודל סטריאוטיפי מהימן יותר למציאות שהייתה נחלת הנשים במאתיים השנים הקודמות: זה של הסבתא המזרח אירופאית היודעת להתפלל וקוראת ב'צאינה וראינה' בשבתות, או זה של קבוצת נשים אנאלפביתיות היושבות בבית הכנסת ועוקבות אחרי ה'זאגערקע' ('אומרת'). גם בהשוואה ליהדות המזרח וצפון אפריקה מצאתי את שני הקטבים, הנשים הקוראות, ולומדות תורה אפילו, לעומת הנשים המקשיבות בעזרת הנשים בבית הכנסת (ראה, ד' עובדיה, תולדות רבני עיר צפרו, בתוך ספרו, קהלת צפרו, מארוקו, ירושלים תשמ"ה, נ"ז. וכן בספרו של אברהם גרוסמן "חסידות ומורדות" (ירושלים תשס"א), בפרק על השכלת נשים וחינוכן בארצות המזרח).

לפני שאכפור בשם "בורות" לחלוטין, ועד שאאמין שאולי אולי מתישהו חיה אישה יהודייה בורה, אבקש את הסכמת כולכם להציג מאמר המטיל ספק בכמה "אמיתות" ממקום חושב, בוחן, קצת מחקרי, מכבד ולא פוסל, מתוך מוטיבציה להעמיד את ההיסטוריה על מקומה בראי הזמן והמקום בו התרחשה. התבוננות במעמד האישה היהודייה ברצף ההיסטורי מסתבר, מחזקת את התובנה אודות היותה משכילה באורחות חייה מאז ולתמיד.

כשבוחנים או מגדירים השכלה של אישה למה מתכוונים?

להיקף ידע העולם שלה? ליכולת שלה להשתמש בידע לטובת חייה בעולם, וחיי משפחתה עמה?

לאסטרטגיות שבהן היא מנהלת את חייה וחיי משפחתה?

ליכולת שלה לפרנס את בני ביתה דרך מלאכה? או בדרך אחרת חכמה חסכנית ויעילה?

ליכולת שלה לנהל דיאלוג עם סביבתה? ליכולת שלה להעצים את בני ביתה?

ליכולת שלה לחיות את חייה בעצמאות מחד ובהתאמת השקפותיה לזמן והמקום?

לגמישות שלה לחוות מעבר בין דורי, במשך אורך חיים אחד סופי, ולחיות את השינויים והתמורות באופן מיטבי?

מסתבר שלאורך הדורות ואולי החל מחווה – אם כל חי, כל השאלות לעיל ראויות ומשקפות את תפקיד האישה בעולם, כישות משכילה, שכלתנית ועצמאית ובנוסף, כישות בעלת השפעה סביבתית. מסתבר שהאישה אינה תלותית, ההיפך, העולם תלוי בה. ומה שעיניה נשואות לריבון עולם ולבעלה, אינה תלות, אלא יכולת לקבלת סמכות ומנהיגות. (כך למשל נהגו יוכבד ומרים שהחיו את הילודים מתוך עיניים נשואות לשמים), יכולת זו אינה פוסלת או מקטינה את האישה מלהיות מנהיגה בפני עצמה, בתחומים המזדמנים לה בהם היא נדרשת לכך. (מנהיגות נשים יהודיות היא סוגיה נפרדת ואינה קשורה בהכרח להשכלתה, ועל כן אדון בה בהזדמנות אחרת).

לאחרונה שיתפתי עמיתה המיוחסת למשפחת חסידי גור, אודות ההתבוננות שלי בציר ההיסטוריה ותמורות ההשכלה הנשית לאורכו. בזכות אותה שיחה זכיתי להכיר את סבתהּ בת היותר ממאה שנים. הסבתא ישישה משכילה וברת אוריין, נסעה באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה מהעיירה גורא קאלווריא דפולין ללמוד בתיכון לבנות בגרמניה. כך למדה והתחנכה כמה שנים עד שנישאה. כמתנה להסכמתה לגלות זו, היתה אימה מגיעה מפולין לגרמניה פעמיים בשנה למשך חודש כל פעם לשהות עימה בגרמניה. הסבתא (תאריך ימים) שולטת כיום בעשר שפות קריאה, כתיבה ודיבור, ויתרה על כך, ידה רב לה בהיסטוריה, בגיאוגרפיה מרחבית ופיסית, וכמובן בחכמת התורה והפילוסופיה היהודית. סבתא זו ציינה כי היותה יודעת שפות וחכמה חיצונית מגוונת בנוסף לידיעותיה הרבות בתורה, אינו מקרה פרטי אלא מציאות שרווחה בימיה בקרב נשים ונערות שלמדו בגרמניה גם חמישים שנה לפניה ויותר.

הא כיצד?

למרות הידוע לנו, כי הגב' שרה שנירר יסדה את בתי הספר לבנות, מסתבר מחקר "דפי ההיסטוריה" כי בגרמניה ייסד הרב שמשון רפאל הירש בתי ספר לבנות הרבה קודם יסודו של "בית יעקב".

מצבת קבורתה של שרה שנירר ע"ה (צילום: ויקיפדיה)

מצבת קבורתה של שרה שנירר ע"ה (צילום: ויקיפדיה)

עד היום קיימות עדויות חיות, שזכיתי לשמוע וגם לקרוא את דבריהם\ן וכתביהם\ן (למשל: ד"ר יעקב רוטשילד) המתארים את בתי הספר לבנות על תוכנית הלימודים המיוחדת להן בגרמניה. מבית מדרשו של הרב הירש יצאה משנה סדורה, הכוללת תכנים ועקרונות לתוכנית לימודים לבנים ולבנות. בבתי הספר לבנות, המטרה הייתה עיצוב דמותה של הנערה היהודיה, כך שתהא שולטת מלבד בחכמות התורה לעומק ולרוחב, גם בחכמות המתמטיקה והגיאומטריה, וכמה שפות שהיו דבורות ברחבי אירופה. תוכנית הלימודים היוותה מענה הולם לצרכי השעה הן מבחינת "מלחמה" בתנועת ההשכלה והן בבחינת צורך קיומי בפני עצמו. בתי הספר לבנות בגרמניה היוו מענה לצורך במסגרת לימודים המתאימה לרוח הזמן. באותם ימים תנועת ההשכלה סחפה משפחות יהודיות רבות, גם כאלה החרדים לדבר ה'. עד כדי כך שבאחוזים ומספרים תוך פחות מחצי יובל היא הכפילה את חבריה החדשים, ולא מריבוי טבעי של המשפחות אלא מריבוי המצטרפים ( ד"ר אריאב מרדכי).

תורתו של הרב ש.ר. הירש נבעה מצורך התקופה, יש אומרים ככורח ויש אומרים כמציאות אידיאולוגית עכשווית, כל כך הרבה צדדים מצאתי לכל צד עד שהחלטתי, כי יבחר נא הקורא הנבון בגרסה הנראית לו. המייחד הנוסף של בניין מפעלי החינוך של הרב הירש היה העמדת הלימוד כתשובת נגד לתנועת ההשכלה, בראיית רוחב של כל העם היושב בגרמניה (אנשים נשים נערים ונערות וטף) ולכן, מוסדות החינוך נבנו לבנים ולבנות כאחד.

לימים מסתבר שמחשבתו של הרב הירש הילכה למרחקים ולימודים אלה עמדו בעת צרה גם בזמן מלחמת העולם הראשונה, וגם בזמן מלחמת העולם השנייה לימינן של הנערות והנשים, כאמצעי הישרדות מצוין, בגלות ממדינה למדינה וביכולת להשתלב במגוון ענפי תעסוקה, בכל מדינה בזכות המיומנויות הלימודיות שנרכשו ובזכות ריבוי השפות שרכשו.

לעומת הרב הירש, הגב' שרה שנירר ע"ה הקימה את מפעל חיה החינוכי לבנות בלבד, מטרתה הייתה למשוך את הבנות היהודיות שהלכו לבתי חינוך רוסיים או פולניים או יהודיים חילונים כדוגמת בית ספר ציש"א, לעבר החינוך היהודי האוטנטי. בראשית פועלה בנתה את בית הספר "בית יעקב" בקראקוב. את המבנה  התוכני והאנושי היא למדה בגרמניה. חלק מהעדויות ההיסטוריות לכך החיות עמנו עד היום (כגון: ד"ר יעקב רוטשילד, גרינפלד רוזנבוים יהודית) היו עדים לביקוריה במוסדות החינוך לבנות בגרמניה, שם למדה כיצד הלימוד מתקיים, מהי התשתית הערכית, מהם מקצועות החול, מי הם המלמדים והמלמדות ועוד. גם אחרי שהקימה את בית יעקב המשיכה לבקר מעת לעת בגרמניה להמשך לימוד והתמחות בבניית בית הספר "בית יעקב" דפולין, כדוגמת בתי הספר הראויים בעיניה מגרמניה. כלומר מפעל בית יעקב, הוא העתק של בתי הספר לבנות מגרמניה לפולין. זאת ועוד, חלק מהמורים הביאה שרה שנירר מגרמניה (ד"ר דויטשלנדר), כדי שהם יסייעו לה במפעל "ההעתקה", ככאלו ששימשו מורים או בתפקידים חינוכיים אחרים בגרמניה. עובדה זו  משנה מעט את ההיסטוריה המסופרת לנו כבנותיה של שרה שנירר. אומנם בנותיה אנו עד היום, אך היות מפעלה המשך או שלוחה של המפעל היהודי גרמני, זו היא עובדה בעלת חשיבות היסטורית.

כמובן שאין בעובדה זו כדי להמעיט בכהוא זה מהגב' הראשונה, שקמה להעז לבחון מה עשו יהודים אחרים על פני היבשת? אלא, מסבירה את מהותו ואופיו של החינוך שיסדה בפולין. חינוך המושתת על לימודי קודש ולימודי חול – שניהם ברמת עומק ורוחב נאותים. עד אז בנות שלמדו בפולין וברוסיה לקרוא ולכתוב למדו בחדרים של הבנים, או בחדרים שהוקמו לבנות (יעקב רוטשילד). יש אומרים שהחדרים לבנות כללו לימודי קריאה וכתיבה בסיסיים, כאלה שהקנו רק מיומנויות להתכתבות עם החתן בעתיד, ולא התיימרו להגיע מעבר לכך. יחד עם זאת, בבתי הספר החילוניים של רשת ציש"א נמצאו עדויות לכתיבה נשית "יצירתית" גם בימים אלה (כגון: שלמה בסטומסקי (1891 – 1941) שהיה עורך ספרי קריאה שנכתבו ביידיש).

כאשר התרחבה האידיאולוגיה אודות הענקת שוויון זכויות לנשים, ובתוך כך הזכות לרכוש השכלה פורמאלית, החלה תנועה של נשים באירופה בתחילת המאה ה-19 לקראת לימודי השכלה באוניברסיטאות.

על תנועה זו והשפעתה על פני הדור החרדי נמצאו מספר עדויות:

הרב אוירבך ("מהלברשטט עד פתח תקוה" תשמ"ז) כתב:

"המורות באו אמנם ממשפחות חסידיות, אבל לא כל אב היה שורר בביתו. היו בתים אשר בשבת, האב והבנים ישבו בחדר אחד ועסקו בתורה, ובחדר השני ישבה הבת הגדולה וחיללה את השבת בכתיבה, להכין את שיעוריה באוניברסיטה"

ועוד נמצא כתוב:

"כך השלימו גם חוגים חרדים השלמה מלאה בכך […] שבנותיהם תכרנה בבית הספר את יסודות התרבות, תלמדנה לחשוב מחשבה עצמאית והגיונית בדומה לבנים. רק בשטח למוד התורה לא הסיקו עדיין את המסקנה האחרונה […] כך העניקו ברוסיה לבנות הכשרה חילונית בלעדית, עוררו בזה את סקרנותן של הבנות – על פי רוב בגרותן הרוחנית הקדימה לבוא – בעניינים רוחניים ואסתטיים מבלי לדאוג להשלמה ולשווי משקל על ידי למוד תורה כל שהיא, מבלי לתת להן סם שכנגד כל שהוא לעומת מגמותיה של ההשכלה-למחצה המודרנית שהייתה עוינת ליהדות מסוגה של 'אשת חיל'". (יצחק היינמן מתוך סדרת הרצאותיו בגרמנית: "בעיות הזמן לאור השקפת היהדות" שהרצה בשנת 1921 באוניברסיטה העממית היהודית בברסלאו: בתוך יעקב רוטשילד, דמות האישה החרדית באשכנז שלפני השואה, מחניים, גיליון צ"ח תשכ"ה).

מהעדויות הנ"ל ניתן להסיק כי כניסתן של נערות ונשים לאוניברסיטאות באירופה, יצרה תהליך חילון שלהן, וכמובן של המשפחות שהן הקימו. עובדה זו היותה זרז נוסף לקידום ופיתוח החינוך לבנות על ידי שרה שנירר. בשנת פטירתה של שרה שנירר – 1935, היו ברחבי אירופה 248 בתי ספר בהם למדו כ-35000 נערות. מאז ועד היום חינוך הבנות והנערות מיוסד על התשתית שהיא הנחילה. מעדויות של נשים שעלו ארצה לפני ימי קום המדינה ובתקופה של בין שתי מלחמות עולם, עולה כי כאן בארץ המשיכה התפתחות חינוך הנערות ברוח בית יעקב. בתי הספר בארץ נוסדו  ברובם על ידי תלמידותיה של שרה שנירר או בוגרות בתי החינוך בגרמניה מיסודו של הרב ש.ר. הירש. בתי ספר יסודיים תיכונים וסמינרים לבנות. אמנם נערות רבות סיימו חוק לימודיהן בכיתה השמינית ויצאו לעבוד ולהשתתף בפרנסת המשפחה.

במקביל לחינוך הנערות באירופה חל תהליך אחר בארצות האיסלם בהן התגוררו יהודים. שם ברוב השנים חינוך בנות היה בלתי פורמאלי ורוב היהודים שלמדו בנותיהם קרוא וכתוב, עשו זאת באופן עצמאי. במאות ה-19 וה-20 (תלוי לפי המדינה והאוטונומיה היהודית בה) נערות יהודיות קבלו השכלה פורמאלית בבתי הספר לבנות. בחלק מהמקומות השכלה זו היתה בסיסית, בחלק אחר היא היתה ברמה גבוהה יותר. מאז כיבוש צרפת את צפון אפריקה נכנסה רשת אליאנס כמגבה את החינוך היהודי. כאן החלה תנועת השכלה שקטה בתוך בתי הספר כשהמלחמה בה יושמה על ידי רבני הערים, שראו את תופעת החילון והזלזול בקיום המצוות עקב לימוד שנעשה על ידי מורים גויים או חילוניים שיובאו ממערב אירופה. תהליך זה יחד עם קום המדינה הניע משפחות רבות לעזוב את ארצם.

בשלושים שנות קום המדינה ברוב בתי הספר השייכים לרשת בית יעקב הוכשרו הנערות למקצועות החינוך למיניהן. בשלושים השנים הבאות נפתחו בהדרגה הכשרות קרובות כגון לימודי תפירה, אמנות או מזכירות. בעשור האחרון אנו עדים להתפתחות אחרת, ניסיון להרחבת תחומי הלימוד והתעסוקה של הבנות ועד לימודיים אקדמיים לבנות חרדיות.

כסיכומו של מאמר זה מצאתי כמה תובנות:

אין לכנות נשים שלא פגשו את האקדמיה כבורות, באף קונוטציה.

נשים יהודיות מעצם חייהן כמקיימות מצוות, ויודעות את הלכות התורה היהודית הן משכילות.

חינוך נשים ונערות היה על סדר היום הציבורי באירופה המערבית בזכות הרש"ר הירש ובאירופה המזרחית בעקבותיו בזכות הגב' שרה שנירר ע"ה.

נערות ונשים במאות ה-19 וה-20 ברובן היו משכילות בין אם למדו בחינוך החרדי ובין אם למדו בחינוך אחר.

בראשית המאה העשרים נחשפו נערות באירופה וגם בארצות האיסלם לאפשרויות כניסה לאקדמיה חילונית כגון אוניברסיטה. מציאותן של הנערות באקדמיה הגויית, הביא בהכרח לתהליך של זלזול בקיום המצוות , ותת הערכה של המורשת היהודית. כמלחמה בתופעה זו נוסדו בתי הספר החרדיים לבנות שאופיינו בלימודי חול ברמה גבוהה. כתוצאה של היסטוריה זו גם כיום המחשבה על אקדמיה כללית לנשים, מעוררת חרדה ואיום מפני מחזור שני של מלחמת השכלה.  האומנם, המציאות דאז והיום דומה?

על הנערה החרדית באקדמיה הישראלית, התועלת והמחיר במאמר הבא.

6 תגובות
  • 01
    יסמין
    2015/03/25 21:05

    לעניות דעתי, מושג הבורות שפרופ' אלאור כיוונה אליו אינו מתייחס לחוסר ידע, אלא לחוסר דעת – לחיבור בין הידיעה לבין המעשה.
    אין חולק על כך שנערותינו מלומדות גדולות, אולם משום מה לעיתים הידע שלהן לא מחובר לתובנה ולעשייה. ואסביר:
    נראה לי שכאן יש להבדיל בין השכלה (ידע כללי שאדם רוכש במהלך חייו על ידי למידה) לבין נאורות (מעבר מחשיבה אינטלקטואלית דתית לחשיבה רציונלית מדעית). תנועת ההשכלה לא עודדה רק צבירת ידע (-שזה משהו ששהיא כמובן לא חידשה ליהודים, עם הספר), אלא היא חידשה את מושג הנאורות, כפי שהגדירה עמנואל קאנט:
    "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בה. חוסר בגרות הוא אי-יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אשמה בחוסר-בגרות קיימת, אם סיבתו איננה חוסר שכל, אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלי הדרכת הזולת. Sapere aude! – אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! היא איפוא סיסמת הנאורות."

    בפועל קיים מתח אדיר בין הנאורות המערבית לבין ערכי היהדות. המתח מתגבר במיוחד לנוכח הנסיון להשטיח את ערכי היהדות המורכבים ולהעמידם רק על חומרות ו/או על אליטיסיטיות חסרת עומק. מכאן גם החשש שמא בת בית יעקב תלך לאקדמיה – שם מצופה מהסטודנט להיות נאור, לא רק משכיל.
    האקדמיה קוראת לטיפוח החשיבה העצמאית. בית יעקב לא. אינני רוצה להתווכח מי צודק ומי לא, אך ראוי לקחת בחשבון את המתח הזה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • ג'סיקה
      2015/08/05 12:53

      מתוך הכירות אישית עם בנות המגזר הופתעתי לגלות עד כמה נאמנות הן לחינוכן, מזדהות עם ערכיו ועקרונותיו ואיתנות כל כך למרות, ואני מדגישה שלמרות, שהן מודעות היטב לסביבתן החילונית.
      הייתי אומרת שהן אפילו משדרות סוג של גאווה ועליונות כלפי אחיהם שאינם זוכים לשמור תורה ומצוות ביודען כי הן אכן מקריבות דברים רבים כדי להישאר בקהילה אך מאידך זוכות לאיכות חיים מסוג שונה וטוב יותר. (פחות תחרותיות בין ילדים, יותר צניעות, יותר כבוד למבוגרים ועוד…)
      אפילו במבט שטחי אפשר להבין שהן מודעות למה שהן "מפסידות" בהיותן משתייכות למגזר זה – הרי לכל אחת מהן יש עיניים והיא רואה כיצד מתלבשות שאר הנשים בעולם… הן יודעות שהן לא רוצות להיות כך. גם אם נאמר שזה בגלל החינוך, כל אחת בסוף מגיעה לשלב שהיא מספיק גדולה כדי להתבונן בזה בעצמה!
      כל אחת חיה את חייה בצורה כזאת מתוך התבוננות -> מחשבה -> ובחירה אישית.

      ושלא נשכח כמובן שכאשר יש את האמונה באלוקים, בתורה ובעולם השכר – אז בוודאי שהכל משתלם להן.
      וזה כבר נושא לדיון אחר.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 02
    יסמין
    2015/03/25 21:07

    לעניות דעתי, מושג הבורות שפרופ' אלאור כיוונה אליו אינו מתייחס לחוסר ידע, אלא לחוסר דעת – לחיבור בין הידיעה לבין המעשה.
    אין חולק על כך שנערותינו מלומדות גדולות, אולם משום מה לעיתים הידע שלהן לא מחובר לתובנה ולעשייה. ואסביר:
    יש להבדיל בין השכלה (ידע כללי שאדם רוכש במהלך חייו על ידי למידה) לבין נאורות (מעבר מחשיבה אינטלקטואלית דתית לחשיבה רציונלית מדעית). החידוש שבתנועת ההשכלה לא היה צבירת ידע (-דבר שלא מהווה חידוש לעם הספר), אלא היא חידשה את מושג הנאורות, כפי שהגדירו עמנואל קאנט:
    "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בה. חוסר בגרות הוא אי-יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אשמה בחוסר-בגרות קיימת, אם סיבתו איננה חוסר שכל, אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלי הדרכת הזולת. Sapere aude! – אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! היא איפוא סיסמת הנאורות."

    בפועל קיים מתח אדיר בין הנאורות המערבית לבין ערכי היהדות. המתח מתגבר במיוחד לנוכח הנסיון להשטיח את ערכי היהדות המורכבים ולהעמידם רק על חומרות ו/או על אליטיסיטיות חסרת עומק. מכאן גם החשש שמא בת בית יעקב תלך לאקדמיה – שם מצופה מהסטודנט להיות נאור, לא רק משכיל.
    האקדמיה קוראת לטיפוח החשיבה העצמאית. בית יעקב לא. אינני רוצה להתווכח היכן האמת, אך ראוי לקחת בחשבון את המתח הזה לפני כל דיון על השכלת נשים חרדיות ועל כניסתן לאקדמיה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    יסמין
    2015/03/25 21:31

    כדאי גם לבדוק כאן את ערכי הנאורות:
    http://textologia.net/?p=5396
    וכאן:
    http://textologia.net/?p=14884
    תרגיל:
    עם אילו מהרעיונות אתם מזדהים?
    אילו ערכים מהרשימה סותרים לדעתכם את היהדות, ואילו סותרים את החרדיות?
    אילו ערכים חיוניים ללומד באקדמיה?
    האם דרך הלימוד בבתיה"ס חושפת את התלמידות לערכים אלו?
    מה יקרה לתלמידה שתיחשף אליהם לראשונה בגיל 22, לאחר נישואיה? וכיצד היא תוכל להתמודד עמם (אם בכלל)?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    חיה גרשוני
    2015/05/04 08:48

    נקודת המוצא של אלאור, דומה לגישתה של ולדן (במאמרה: "ניצני אוריינות, אוריינות ובוריינות" בתוך מדיבור לכתיבה (פלד נורית, עורכת) 2000, 29-32)
    במאמרה טובעת ולדן את המושג 'בוריינות' כבורות נלמדת, הנרכשת כחלק מהחינוך. לטענתה, המסר החינוכי המועבר לבנות לפיו המלמד בתו תורה כמלמדה תפלות – מייצר מעין בורות מודעת המהווה מטרה מרכזית.
    לדעתי, טענתה של ולדן, כמו גם מחקרה של אלאור נובעים מעמדת בורות המאפיינת אנשים מן החוץ בבואם לחקור את החברה החרדית, גם כאשר, כמו אלאור, מבצעים את מחקרם מתוך כבוד רב וללא פטרונות.
    בקרב הנשים היהודיות במהלך הדורות, וכך כיום, בקרב האוכלוסייה שממעטת לקחת חלק בלימודים כלליים, קיים ידע עצום ואידאולוגיה חברתית המכוונת למימוש ייעודה וזכותה של האישה כתומכת בלימוד תורה וכמחנכת ילדיה להמשך מסורת קיומה. לא חייבים להסכים עם זה, אבל אי אפשר לבטל את זה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    קולומבוס
    2015/09/21 01:49

    גבירותי ורבותי:
    התופעה המגוחכת של גברות יהודיות שטורחות ומביעות עמדה בנושאים שההסטוריה היהודית חרצה מזמן את משמעותן, היא בעצמה נושא למחקר.
    כי הרי בהשתקפות של שלש-ארבע הדורות האחרונים, היחידות שנשארו במצעד נושאות הלפיד של האשה היהודית מארבע אמותינו הקדומות, והיחידות שזכו להעמיד בנים גדולי תורה ובנות ממשיכות את אותו מסע אלפי הדורות – לא מדובר בנשים שהציבו לעצמן את ה'השכלה' או האקדמיה' בראש מעייניהן. נכון, גם נשים משכילות וידעניות משובצות במסע המפואר הזה, אבל לא משום השכלתן אלא למרות השכלתן.
    ומאידך מי שהעלו על נס את האקדמיה וההשכלה ולגמו מלוא פיהן את המים המלוחים הללו נזרקו לפח האשפה של ההסטוריה או שהן בדרך לשם, מה שנהוג לכנות 'לא תורה ולא סחורה'.
    וכמה שנגלגל עיניים ונצקצק בלשון, כולנו יודעות את האמת לאמיתה. ויפה שעה אחת קודם.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה