אגודה אחת > אחריות ציבורית > אגם הברבורים השחורים

אגם הברבורים השחורים

אין זה טור של ייאוש אלא קריאה לעשיה אחרת, פתרונות דרסטיים לבעיות שכבר התייאשנו מהן.

 
| אחריות ציבורית | 2 תגובות

תאוריית הברבור השחור גובשה על ידי הפילוסוף והכלכלן נאסים ניקולס טאלב. "ברבור שחור" הוא אירוע יוצא דופן בעל השפעה גדולה מאוד שלכאורה לא היה ניתן לצפייה מראש. אך מבחינה היסטורית, יש לצפות שגם אירועים מסוג זה יתרחשו אחת לזמן מה. כך שבראיה מערכתית, מוכרחים להיות אירועים כאלו מדי פעם ואי אפשר להתייחס אליהם כבלתי צפויים.

המושג 'ברבור שחור' מגיע מן ההנחה המערבית העתיקה הטוענת כי "כל הברבורים לבנים". בהקשר זה, ברבור שחור שימש כמטאפורה למשהו בלתי אפשרי. משמעות המושג השתנתה במאה ה-17 כשגילוי ברבורים שחורים באוסטרליה הוכיח כי גם מה שנתפס כבלתי אפשרי עלול להתגלות בסופו של יום כאפשרי. באופן שבו טאלב משתמש בו, "ברבור שחור" הוא  אירוע יוצא דופן ובלתי צפוי, אך יש לצפות שיהיו גם כאלו מדי פעם משום שלא כל הברבורים לבנים.

ברבור שחור (© Copyright Colin Smith and licensed for reuse under this Creative Commons Licence. )

ברבור שחור
(© Copyright Colin Smith and licensed for reuse under this Creative Commons Licence. )

בימים של הפרחת סיסמאות עשיה מחד, ושוועה של העם אל שינויים רדיקאליים מאידך, נפערת תהום הפער בין המציאות המתבקשת למציאות המתרחשת. רשימת השינויים שאנו מקווים לה בכל תחומי החיים, כוללת שינוי קיצוני כל כך, כך שסך כל השינויים מסתכם לכדי "אגם ברבורים שחורים".

מאחר ותיאוריית הברבור השחור, אינה מציירת תמונת מציאות בדיונית או דמיונית אלא אפשרית בנסיבות, אנסה להביא כאן את רשימת התחומים שבחנתי בשיח ציבורי בשולחן עגול, המצפים לשינוי בבחינת "ברבור שחור".

בנימה אישית, ברצוני לציין שאינני פוליטיקאית אבל כדי לכתוב טור זה מספיק להיות אזרחית ערנית.

ועוד בנימה אישית, איני מטילה דופי באף פוליטיקאי או מפלגה, אלא מציגה מפת מציאות, כמו גם מפנה את הנכתב לכולם, כל "נשיאי העדה" בו זמנית, ומתוך אמונה שמאן דהוא ישית אל ליבו לפעול לשינוי  יצירתי ולעיתים שינוי קיצוני מהפכני. בנוסף, אני מאמינה כי יתכן וחלק מהפתרונות עשויים להגיע דווקא מהעם ולא מהמחוקק. אדרבה, שיקום מומחה ויכתוב תוכנית הבראה לבעיית הדיור, ויבקש פגישה בוועדת הכלכלה של הכנסת. שיעז מומחה למדיניות מיסים להכין נייר עמדה, ויתעקש על  התוויית דרך ליישום רעיונותיו, וכך בתחומים נוספים.

אציג להלן בעיות שכיחות שמפני שכיחותן הפכו לחלק מסדר יומנו השגרתי, עד כי רק מעת לעת אנו נזכרים כי שגרתנו אפופה בעיות קיומיות. איני מציגה רעיונות אולטימטיביים לפתרונות, אלא בעיקר קוראת ל"ברבורים השחורים" להופיע במלוא הדרם, בכל דמות ואופן.

ראש דבריי יתייחסו למצע והחזון של המפלגות המייצגות את היראים לדבר ה'. שם החזון הוא הגנה על אורח החיים של  האזרח שומר המצוות, כך שחוקי הממשל לא יפגעו באורח חייו זה. כמו כן, מלבד אי פגיעה עליהם לטפח ולקדם את החינוך לקיום מצוות, ולשמור על גדרי החיים על פי ההלכה הנוגעים באורח חיים אישי וציבורי. נראה כי חיי השעה נהיו חשובים יותר מחיי הנצח. כך קורה שמפלגה שחרטה על דגלה להחזיר עטרה ליושנה, מחליטה לטפל בעוני. האם לא ניתן לחזור לחזון הראשוני שעליו היא מושתתת ומתוכו התהוותה? והטיפול בעוני יינתן למפלגות אחרות שנוסדו על ברכי הרווחה? בנוסף, מדוע התעמולה של מפלגה אחרת הוא מימון טיפולי שיניים ומטפלות חינם מגיל שלושה חודשים? האם החזון התורני נעלם? או שמא מומש? האם בעיית הגיור לובנה, האם גיוס בני הישיבות בוטל, האם הגענו להבנה ולחוקה המאפשרת קיום חיי תורה לצד המדינה ללא עוררין?

נציגים נכבדים, למרות צרות ההווה, פנינו ועינינו אל העתיד כעם סגולה, כאומה, אנחנו עדיין מצפים מכם לייצג את החזון התורני של המפלגה. אם זה בלתי אפשרי, יחד עם תשומת לב לחיי שעה אולי תחוקקו את הפרדת הדת מהמדינה? או שאכן עלינו לצפות ל"ברבור שחור" שיקום מתוך העם ויעמיד את הבעיות התורניות על פתרונן.

ולחיי שעה:

דו"ח ניהול בית ראש הממשלה שנחשף לאחרונה הוא רק קצה הקרחון של המתרחש בכל משרדי הממשלה ובכל ה"בתים" הממלכתיים. מחד בתים המייצגים אותנו. מאידך, מתקיימים בעושר כבוד בזבוז ושחיתות על חשבוננו. מסתמא שהגיע הזמן לחוקק תקנון שקוף הכולל את הסכומים המיועדים לכל תחום, בכל משרד ציבורי או אחר. במקביל אני רוצה להדגים את בתי הספר. בתי הספר הם בתים של המדינה או של הרשות המקומית. כל הבאים בשערי בית הספר, תלמידים כצוות זכאים לשירותים מינימליים כגון: תאורה, חימום\קירור, תברואה ועוד מעט צרכים בסיסיים. לפחות שני עשורים שאין הזנה למורים ומנהלים בבתי הספר גם אם הם נמצאים שם יותר מעשר שעות ביום. ישנו סכום אש"ל מינימלי שנחקק בחוק בתנאים מסוימים, ומשולם לעובד בתלוש השכר, וממנו מנוכים מיסי בריאות ואחרים. כשם שעובדי בית הספר והמנהלים, אוכלים ושותים על חשבון שכרם לאורך כל השנה למעט תגמול מסוים, כך אמורים לעבוד שאר עובדי הציבור. או ההיפך. מדוע יגרעו המנהלים והמורים ועובדי מדינה או גופיה האחרים?

בנוסף, מדוע קבוצה מסויימת מעובדי המדינה פטורה מתשלום מיסים? גם שכר גבוה יותר מפי 4 לפחות מהמשכורת הממוצעת במשק וגם פטור ממס? מדוע נקבע שעבודתם מזכה אותם בקבלת שירותים מסויימים בחינם, אותם שירותים שכל אזרח משלם עליהם.

הציפיה היא כי ביוזמתו של ראש\ת הממשלה הבא\ה, תחודש חקיקת סל שירותים אחיד לכל עובדי המגזר הציבורי במדינה. הן עובדים ישירים במשרדי ממשלה והן עובדים "עקיפים" כגון מורים, פועלים ודומה להם, שמשכורתם מגיעה ממשרד ממשלתי אבל עוברת דרך "צלחות" נוספות עד החלוקה הסופית לעובד. ניתן להעשיר את רכיבי הסל לדמויות ממלכתיות באירועים ממלכתיים, אבל בחיי היום, לא! אדרבה, ש"לא ירבה לו מלכנו סוסים"! ואולי הרעיון הזה לא מספיק יצירתי, או לא יפתור את הבעיה, ויהיה ניתן לעקוף גם אותו בדרך אל השחיתות, אם כך, הבו לנו פתרונים אחרים.

הברבור השחור השני יפתור את בעיית השחיתות ושימוש בקופה הציבורית.

בדו"ח מבקר המדינה על משבר הדיור  נכתב:

""משבר הדיור, דהיינו עליית מחירי הדיור וההכבדה בנטל הוצאות הדיור, מסכן את חוסנם הכלכלי של משקי בית רבים ופוגע ברמת חייהם, ואף יותר מכך, הוא טומן בחובו סכנה לחוסן הכלכלי של המשק כולו. דיור נאות אינו רק ביטוי נדל"ני גרידא, זהו צורך אזרחי בסיסי. מעורבות הממשלה בשוק הדיור ובשרשרת הייצור של יחידות דיור מטילה לפתחה אחריות עליונה לקיום היצע של פתרונות דיור במחירים שאינם מכבידים יתר על המידה על האזרח ואינם פוגעים ביכולתו לממן את צרכיו הבסיסיים האחרים" מסתבר מהדו"ח שלגור בארץ בדירה פרטית, זו מציאות כמעט בלתי אפשרית. בנוסף מעלה הדו"ח את הגורמים והסיבות להיווצרות התופעה. ועוד יותר מסתבר שלממשלה יש יד ארוכה ביצירת הסיבות, ויחד עם זאת אי ראיה קדימה של ממדי התפתחות התופעה. ועוד יותר גרוע, כבר חזו כלכלנים את הבעיה לפני עשור, ניבאו והתריעו, ואין אף מדינאי ששם על שולחנו לטיפול.

 

מחירי הדיור (www.buat-nadlan.com)

מחירי הדיור (www.buat-nadlan.com)

אולי צריך להקים ועדות חוץ ממשלתיות, על בסיס מומחיות נדל"נית, ובהם ייכתב מסמך לאומי ארוך טווח שאינו תלוי במפלגה זו או אחרת? ואינו תלוי בנסיבות פוליטיות וימומש בכל מצב? בצורת ועדה זו יחד עם המלצות שלה לחוקים אודות מחירי הדירות בהתאם למיקומן וגודלן. כך שלא יתכן שאדם בודד יפרוץ שוק ו-1000 דירות ימכרו ב- 400000 ש"ח יותר בעקבותיו, וכן אחרת. אולי צריך להציע את כל השטחים ה"מתים" שבתוך הקו הירוק לקבלנים במחירי אפס ולגבות מהם מסים על המכירות בתום הבניה? אולי צריך לעודד צעירים לרדת מהארץ באמצעות פרויקטים ממשלתיים של שליחות בקהילות שונות, וכך להרוויח זמן, עד שהבעיה תיפתר?

ואולי הברבור השחור השלישי צריך להיות משהו אחר לחלוטין, שפותר את הבעיה? אולי הפתרון יהיה הגדלת השכר לממדי ענק במשק, כך שיאפשר רכישת הדיור במחיריו העכשוויים? אולי מערכת תחבורה ציבורית מהירה המשנעת נוסעים מכל מקום לכל מקום, תקרב את הפריפריה למרכז ותוזיל את המחירים? אם נמחזר פתרונות נחזור אולי לאותה תוצאה. נאפשר לחכמים לחשוב…. ולברבור להופיע!

הבעיות הבאות שאמנה קיומיות לא פחות מהקודמות על כל הנגזר מהן, אלא שהראשונות מייצרות את הפלטפורמה היסודית של תשתית הצרכים או אי הצרכים שלנו כאזרחים במדינה.

מה דעתנו על: ניצול כוחני של נציגי ומקורבי נציגי הציבור להשגת כל תוצאה רצויה להם?

סוגיה זו רחבה מאוד וכוללת אלפי ואולי מאות אלפי דוגמאות פרטיות. אי לכך, לא נוכל לפטור עצמנו ולומר: "אין מה לעשות".

התופעה היא תוצר אבולוציוני של מוטציות מדיניות ארוכות טווח מאז קום המדינה. עוד יותר גרוע, רוב הכוחניים מאמינים שהם עושים עבודת קודש ובכוח האלימות המילולית או האחרת שומרים על ה"גבול", כפי שהם מגדירים ומחליטים היכן הגבול עובר. עד כדי כך הבעיה חריפה שנדמה שרוב תושבי מדינתנו צריכים להיוולד מחדש לוואקום קיומי מדיני, כדי לא להמשיך לנשום ולחיות את הרגלי העבר. כאן באמת נצטרך לברבור רביעי שחור במיוחד, בעל מראה נדיר. ועד שהוא יופיע אולי נקבל על עצמנו כל אחד, למחות בדרך ארץ, אבל בתוקף ב"מנהיגים" שמייצגים אלימות מכל סוג.

עד מתי לאופוזיציה בתוך הממשלה? קמה ממשלה, אנשים בוגרים נשבעו אמונים, הם קבעו ביחד את מסגרת גבולות הגזרה של פעילותה. תוך שנתיים, היא נופלת? אנשים מתוכה בוגדים ומורדים בהחלטותיה. מדוע? האם הם לא הצליחו לחשוב לטווח רחוק כיצד יראה המו"מ שלהם יחד כקבוצה? מה יהיה אופי השיח בבית? לאן יובילו תוצאותיו?

מדוע אנחנו האזרחים הקטנים נושאים בעול טעויותיהם של הנבחרים? בעוד הם נהנים בימים אלה ממגוון הצגות יחיד בבמות שונות? אולי צריך קואליציות רחבות יותר ולא גבוליות, ומרובות דעות מנוגדות.

ואולי נבחרי העם יזהו את עצמם דרך ערכים שהם מאמצים ולא דרך ערכים שאינם מאמצים?

ואולי בכלל תם עידן הדמוקרטיה בישראל, וצריך להשליט כאן שלטון אחר? בהתבוננות רוחב במגוון הבעיות המדיניות והביטחוניות, אולי הדמוקרטיה פועלת לרעתנו?

בציפייה לברבור שחור חמישי.

עד מתי למינויים הקרובים לצלחת? חלק מתעמולת הבחירות הזכירה לנו כל מיני אירועים או סיטואציות, בהם הפכו אותנו כביכול לשקופים. קצת תמהתי לגלות שיחד עם ההבטחה שלא אהיה שקופה יותר, באותו עמוד פורסמו רשימות של מנהלי מטות, ומנהלי יחידות במפלגה מסוימת. הפלא ופלא, רובם שם לא שקופים. בנים של… אחיינים של.. כמובן בנות ונשים של…

והיכן כל השקופים?

כבר כעת בהכנה של תהליכי השינוי היה צריך כמה שקופים בתפקיד לא? איך נאמין, שהתופעה בדרך למחיקה?

כמובן שזו דוגמא אחת שהיתה יותר מדי בולטת, שקוף שהיה שם נפוטיזם. יש אינספור דוגמאות אחרות ובלתי מפלגתיות לכאורה.

בנוסף, כמעט בכל תחומי הפעילות ומשרדי הממשלה הפזורים ברחבי הארץ, תופעת המינויים של הקרובים הולכת ומשתרשת וכבר נהיתה למסורת. עד כדי כך למשל: ברור שרבנים ראשיים לא יכולים להתמנות אם הם אינם בנים של רבנים ראשיים. יש מקרים ודוגמאות רבות אחרות שנמצאות מתחת לפני השטח בשלב ההתהוות, וברגע האמת, "רבבה כצמח השדה נתתיך". צץ ועולה מינוי חדש, אילן צעיר, שהוא לגמרי חוטר לעץ הפארות הקרוב אליו. כל כך הרבה אנשים, הופכים לשקופים בשיטה זו, הם ממש חסרי סיכוי מלכתחילה. (דווקא בזכות שאינני שקופה באף מובן, והשגתי מה שרציתי (בסייעתא דשמיא) ובכוח הזכות, אני מעיזה לכתוב על תופעה זו. ידוע לי שכדי להגיע למצב "הבחירה בזכות" חייב להיות מעמד חריג ביותר.)

אחרי פגישת הכרות עומק עם אחת הדמויות שמינכ"לה את משרד החינוך בשנים האחרונות. אישה שבליבה דמה ואצבעותיה, הגתה דרך והתוותה תהליך, אישה מבית "סטנדרטי" לכאורה (במובן הפוליטי) בישראל. אני רוצה להאמין שעוד ירבו מינויים כאלה בכל התחומים, ולא נחשף לשושלות של מיוחסים למיניהם אוחזים בעמדה ציבורית דור אחר דור מכוח הזרוע הייחוס ו"הסכמים קואליציוניים".

אנא צרפו ברבור שישי לאגם.

המילקי, מה עלה בגורל מחירו? והקוטג'? וברלין הזולה? הייתה כאן מחאה חברתית, שסוקרה בעמודי צבע ססגוניים, שהעמידה כמה מנהיגי שעה (ולדורות?). והפתרון?

הפתרון היה מבריק, הרדימו את כולנו בטיפול בצרה אחרת. הטילים נחתו עלינו מכל צד בדרום הארץ ובצפונה, למי היה חשק לאכול בכלל? במקביל נחנך פרויקט חדש במכון שמואל נאמן בטכניון לחקר התופעה המכונה: "מהגרים ישראלים בברלין".

מי ואיך ינהל מחדש את סל הקניות הישראלי? שיתאים לקשישים, לניצולי השואה, לחד הוריים, ליתומים, ואפילו לישראלים החיים במשפחה ממצעת המונה בין 5-15 נפשות. מי?

שישה ברבורים שחורים באגם אחד, זה הישג, אך יש מקום לעוד…הרשימה ארוכה

וכל זה לפני שהעזנו לזכור את הבעיה הביטחונית, שהפכה לחלק משגרה. בעשור האחרון אנחנו נעים מצפון לדרום וחוזר חלילה, או הצפון מופגז או הדרום. אירועי דקירה, דריסה…

אומרים שהגנרלים טובים, אז היכן הבעיה? אולי המדיניות השלטונית מתנהגת בדומה לאיש השמן, שבמקום להתאמן בחדר כושר, הוא מחפש חייט טוב שיתפו לו חליפה חדשה, רחבה יותר? הגנרל אינו יכול למנוע מלחמה, תפקידו להתמודד איתה בזמן אמת, למי כוח המנע?

עוד ברבור שחור?

אחרונים ולא מקוריים יצוינו הנושאים המשוועים לפתרון שעדיין לא נוסה:

סמכויותיו של בג"ץ שמשום מה התחושה היא שהוא נגוע ברוח "פוליטית",

שוק רווי בעורכי דין, אדריכלים, מהנדסי תוכנה למיניהם ורואי חשבון ללא תעסוקה,

מחסור ברופאים מחד אך קבלה סלקטיבית מקסימלית בפקולטות לרפואה מאידך…היכן ההיגיון??

הזוֹלוּת באכיפת חוקי עבודה לנשים במשק,

הגדרה מחודשת למושג "שוויון בנטל",

מיגון הבתים: בצפון, בדרום, במרכז, בבירה?

שינוי טבלת המיסוי לאזרח הממוצע.

אחרי שתשכך סערת הפשקווילים, והאסטרטגיים שהושכרו על ידי ראשי המפלגות ישקיעו את זמנם במזומנים שהרוויחו (בעסקים מחוץ למדינתנו), והעיתונים יחזרו לממדי גודל סביר, אולי יקוצו וייעורו האנשים הקטנים, אלה ששמרו את מוחם לזמן הראוי המכונה "אחרי הבחירות". יפתיעו אותנו בתוכניות חומש ובמהלכים חדשים מאוזנים- אנחנו מצפים!

מי יודע אולי סוף סוף תשקוט הארץ ארבעים שנה!

 

2 תגובות
  • 01
    יסמין
    2015/03/16 22:15

    ההקבלה לאגם יפה וציורית.
    ומה הסיכוי שכ"כ הרבה ברבורים שחורים יתקבצו לפתחנו ביום אחד בהיר?
    אולי פשוט נייבא אותם במו-ידינו ולא נחכה בחיבוק ידיים?
    קרי, אנו האזרחים הקטנים נתחיל לעשות מעשי מחאה קולקטיביים, קטנים אך עקביים. דוגמאות קטנות:
    לא לרכוש דירות שמחירן מופקע
    לא לקנות מילקי ומעדנים ממותגים אחרים

    יש לכם עוד דוגמאות?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
    • תקוה
      2015/03/16 23:34

      זו אחת המטרות שלשמה פורסם המאמר,
      לעורר אותנו העם, לעשיה אחרת, דרסטית,
      שאינה דבקה בפעולות שנעשו שוב ושוב בעבר ולא הניבו שינוי לטובה.
      האמונה שלי, שהשינוי יצמח דווקא מתוך מעשי העם, יותר מאשר מניסיון פעולתם של מעצבי המדיניות לחוללו.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      להגיב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר