אגודה אחת > אחריות ציבורית > שילוב בגובה העיניים – קנדה כמודל נכון לשילוב

שילוב בגובה העיניים – קנדה כמודל נכון לשילוב

כיצד קרה שהמוסלמים החיים בקנדה אוהבים את מדינתם, שלא כמו מוסלמים בארצות אחרות. ומה יש לנו להסיק מכך לגבי היחס שלנו כחרדים, למדינת ישראל. ושל המגזר הכללי אלינו, כמיעוט משתלב.

 
| אחריות ציבורית | 7 תגובות

השבוע שוב נוכחנו בתוצאותיו המחרידות של הטרור. עשרות יהודים עברו רגעי אימה קשים בהיפר הכשר בפריז, בסיומם חוסל המחבל המוסלמי, אך יחד אתו נקפד פתיל חייהם של ארבעה יהודים תמימים שלא ביקשו אלא לערוך קניות לשבת.

בשנים האחרונות נמצא העולם כולו תחת מתקפות טרור. פעם הוא מרים ראש כאן ופעם מלתעותיו נחשפות שם. מרבית הפיגועים נעשים על ידי מוסלמים ומכוונים בעיקר כנגד מוסלמים, אך גם ארצות מערביות ובראשן ישראל, אינן נמלטות מחרבו המלהטת. אנו עסוקים רבות בהתגוננות מפני הטרור, אך בה בעת אנו שוכחים לשאול את עצמנו מדוע? מדוע מגיע אותו טרור? מה מניע את בני האדם הנוקטים בו להגיע לשפל המדרגה ולבצע מעשים כה מזוויעים???

ישנם הטוענים שהטרור נמצא בDNA  של המוסלמים. הם מאמינים שאין תקווה "לתרבת" פלגים בתרבות המוסלמית וכל עוד הם יוכלו, לעולם הם ימשיכו לעסוק בטרור. איני מוכן לקבל טענה זו ולא רק בשל היותה גזענית. אני מאמין שבכל מקום בעולם ישנם אנשים המעוניינים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה, על אחת כמה וכמה כאשר הם עצמם הנפגעים העיקריים מהטרור. באופן מפתיע גם איני משתייך לתומכים בהגותו של פרויד, שגרס שתוקפנות היא אינסטינקט מולד המופנה כלפי כל אובייקט זמין בשטח. האמונה היהודית מלמדת אותנו כי החיים אינם מעגל דטרמיניסטי, האדם אינו יצור נשלט אלא יש לו כוח בחירה ויכולת לשנות את העולם.

אז אם התנהגותו של האדם היא רצונית, מה בכל זאת הסיבה לתופעת הטרור העולמי? מה בכל זאת ההסבר לתופעה הנוראית שצצה בקרב האנושות בעשרות השנים האחרונות?

שני פסיכולוגים בשם דולרד ומילר, הראו בשנת 1939, שכפי שאנו אוכלים כדי להשביע את רעבוננו כך אנו מתנהגים בתוקפנות כדי לשחרר רגשי איבה וכעס. לפי גישתם, המשתנה המרכזי המוליד התנהגות תוקפנית הוא תסכול. התסכול גורם לאדם לתקוף מטרות שונות, בעיקר את מקור התסכול (האובייקט או האדם שגרם לתסכול). דולרד ומילר הניחו, שכאשר אדם חש תסכול, תבוא בעקבותיו תוקפנות וגם להיפך- כאשר אדם מתנהג בתוקפנות נוכל להסיק כי תסכול גרם לכך.

אם גישה זאת נכונה ותוקפנות אכן נובעת מתסכול, צריכים אנו לשאול את עצמנו מהיכן נובע התסכול המוסלמי? בשנים האחרונות עברו דברים טובים על העולם המוסלמי, טובים בעיניים מערביות כמובן. מדינות קיבלו עצמאות, שליטים רודניים עברו מן העולם, הדמוקרטיה בצורה כזו או אחרת פורחת ומוסלמים רבים מצליחים להגר לארצות אירופה המערבית המתקדמות ולשפר את איכות חייהם. אז מה בעצם רע להם למוסלמים? מדוע דווקא בארצות שזכו בעצמאות ובארצות אירופה, שם פורחת התוקפנות המוסלמית? האם יש למוסלמים תסכול מהחופש? מדוע פורחת התוקפנות המוסלמית דווקא כנגד עמים שקיבלו אותם בזרועות פתוחות (לכאורה) כמו הצרפתים?

מחקר גדול שנערך ע"י ארגון ה-OECD  בשנת 2012, בדק את רמת השתלבותם ועמדותיהם של מהגרים במדינות שונות. במחקר התברר כי דווקא במדינות אירופאיות שפתחו את שעריהן בפני מוסלמים, כמו אנגליה, ספרד, צרפת והולנד, רמת שביעות הרצון של המהגרים המוסלמים היא הנמוכה ביותר. מרבית הנשאלים המוסלמים דיווחו כי הם רואים את האוכלוסייה המקומית כעויינת כלפיהם, טוענים לאפליה ומתקשים לראות במדינה אליה הגרו את ביתם החדש, למרות שהם מתגוררים בה בפועל. במחקר נמצאה רק מדינה מערבית אחת בה הביעו המהגרים המוסלמים שביעות רצון בולטת – קנדה. מהגרים מוסלמים המתגוררים בקנדה, דיווחו כי הם חשים את האוכלוסייה המקומית כידידותית, מרגישים שיש רצון אמיתי לשלבם בכל תחומי החיים במדינה ואף כ-80% מהם דיווחו שהם רואים את קנדה כביתם החדש.

תוצאות מפתיעות אלו מאלצות אותנו לבדוק מה נשתנה? גם אנגליה וצרפת ואף ספרד והולנד, משקיעות משאבים רבים כדי לשלב מהגרים. גם במדינות אלו ישנם חוקים מתקדמים כדי להבטיח ייצוג הולם למיעוטים וגיוון בתעסוקה ובשירות הציבורי. אז מהו ההבדל בינם לבין המודל הקנדי? מדוע אצלן ישנו כישלון חרוץ בעוד בקנדה ההצלחה באינטגרציה בולטת לעין?

ירידה לרמת הפרקטיקות חושפת את ההבדלים המשמעותיים בין המדינות. במערב אירופה השייכות האתנית חשובה מאין כמותה. אנגליה היא נוצרית אנגליקנית ובעיני יושביה כך תישאר. מי שרוצה להשתלב מוזמן בשמחה, אך אנא יואיל ויתאים את עצמו תרבותית לתרבות השלטת. בהשפעת הפלורליזם מוכנים האנגלים לראות פקיד ממשלתי שחור, שוטר היספני או עובד סוציאלי ממוצא סיני. אין להם גם בעיה שסגן ראש העיר של לונדון יהיה ממוצא אסייתי, אך אינם מוכנים ללמוד מילה וחצי מילה על תרבותם של המהגרים. לדידם, מי שרוצה להיות חלק מהתרבות האנגלית מוזמן, אך אין מקום אמיתי לתרבויות אחרות.

בין האוקיינוס השקט לאטלנטי שוכנת מדינת הענק - קנדה

בין האוקיינוס השקט לאטלנטי שוכנת מדינת הענק – קנדה

לעומת זאת בקנדה הסיפור שונה לחלוטין. המדינה הענקית המשתרעת בין האוקיאנוס השקט לאטלנטי, נוסדה והוקמה על ידי מהגרים. רק כמה עשרות אלפי ילידים התגוררו בה עד המאה ה-18 ואלמלי המהגרים היא הייתה נותרת חבל ארץ שומם. גם היום קנדה היא המדינה היחידה בעולם המעודדת אנשים להגר אליה, בעיקר משכילים ובעלי מקצועות חופשיים אך מכל קצוות העולם. דמוגרפיה זו הפכה את קנדה לארץ רב-תרבותית ומגוונת, המתקדמת בעולם בשילוב אוכלוסיות מיעוט. חוק השוויון בתעסוקה (Employment Equity Act) שנחקק בשנת 1995 קובע, שהזדמנויות תעסוקה או הטבות הכרוכות בה לא יימנעו משום אדם מסיבות שאינן קשורות ליכולותיו, הגדרה הדומה לחוקים שחוקקו במדינות אירופאיות אחרות. בפועל, כולל החוק פרקטיקות המשלבות לא רק את המיעוטים בתרבות הכללית אלא גם את התרבות הכללית בתרבות המיעוטים. אמנם באופן רשמי מחייב החוק את המעסיקים רק לאסוף מידע על כוח העבודה של בני הקבוצות הנמצאות בתת ייצוג, לבדוק את מידת הייצוגיות שלהן ולהכין תכנית להסרת החסמים.  אך במציאות לעומת זאת, מעסיקים דיווחו כי השתמשו בשלל יוזמות מקוריות כדי לקרב את בני תרבות הרוב לתרבותם של המיעוטים. מעסיקים נקטו ביוזמות תקשורת פנים או חוץ ארגוניות כדי לקדם שוויון בתעסוקה. למשל, נעשה שימוש באינטראנט (intranet) או בדואר פנים ארגוני כדי להפיץ מידע על מדיניות הגיוון ועל יוזמות לגיוס עובדים. מעסיקים מסוימים הנהיגו אירועי גיוון (diversity events) בהם נחשפו אירועים תרבותיים של חברת המיעוט וערכו הדרכות למנהלים ולעובדים. כמו-כן פעלו מעסיקים ליצור תרבות ארגונית שתתמוך בתעסוקה הוגנת ובשילוב עובדים מקבוצות היעד. למשל, הפצה של מידע לעובדים על אירועים של תרבויות שונות במהלך השנה (ראש השנה הסיני, חגים מוסלמיים), הגברת המודעות והשתתפות של העובדים באירועים תרבותיים של עובדים מקבוצות היעד, הוצאת כתב-עת למהגרים, תוכנית מענקים לציון הצלחותיהם, וכן הלאה.

בעוד התרבות המערב אירופאית מסרבת לתת מקום לתרבויות אחרות, התרבות הקנדית מעודדת תרבויות זרות להשתתף בה ואף מבקשת ללמוד מהן ולהפיק יתרונות מהגיוון. זוהי "אינטגרציה בגובה העיניים", שאינה רואה במשתלב נחשל המתבקש להתאים את עצמו לתרבות הנאורה, אלא מבקשת לעודד שילוב אמיתי הפתוח לשינויים ויודע להפיק יתרון משילוב של כל התרבויות יחד. לאור זאת לא פלא שהמוסלמים בקנדה רואים בה את ביתם, היא אכן מוכנה להיות להם לבית וזה מפחית את התסכול. בגל הטרור ששטף את מערב אירופה בשנת 2013, לא היו כל תופעות התקוממות בקנדה, ולא בכדי. המוסלמי האנגלי חש כי המדינה רואה בו נחשל, ועל כן הוא מתוסכל ושומר לה טינה. המוסלמי הקנדי לעומת זאת, חש כי המדינה מעריכה אותו ואת תרבותו ורוחשת לו כבוד, על כן הוא מסוגל לראות בקנדה את ביתו החדש.

מקור דומה גורם לדעתי לתסכול בארצות ערב. צעירים לחמו למען חופש, למען שחרור, למען חיים שלווים, ואכן הצליחו להפיל את הדיקטטורים, אך היה זה מהר מדי. לוואקום שנוצר נכנסו גורמים סמי-דמוקרטים, שאינם מטיבים את חייהם של התושבים אלא ממשיכים לנצל את משאבי המדינה בעבור האג'נדה הפרטית שלהם. כך זה כמובן בסוריה ובעיראק, אך גם בלוב ותוניסיה ואף במצרים ובטורקיה. ברוב יאושם בורחים הצעירים לארגונים דתיים קיצוניים ומכאן הדרך לתוקפנות קצרה… כל עוד לא מצליחים הצעירים להגביר את תחושת השייכות שלהם למדינה, כל עוד הם חשים שמישהו "גונב להם אותה", כל עוד הם לא מקבלים את דרישותיהם הבסיסיות (ואלו הולכות וגדלות עם הפזילה מערבה), קיים חשש כבד שהתסכול יגבר. ותסכול כך למדנו, מביא לתוקפנות.

ומדוע אני מספר כל זאת? בימים אלו סיימה את עבודתה ועדה שהקימה הממשלה לשילוב חרדים בשירות המדינה. עשרות חרדים הצטרפו בחודשים האחרונים לשירות המדינה ועוד רבים רבים יבואו בע"ה בעקבותיהם, תוך עידוד ותמיכה ממשלתית. כאשר מדינת ישראל משלבת את החרדים, עליה לזכור כי שילוב שאינו בגובה העיניים ואינו רוחש כבוד והערכה לתרבות המשתלב, עלול להביא לקושי ותסכול ולהפוך מיתרון גדול לחיסרון. לעומת זאת אם ישכילו מוסדות המדינה להפחית את מנגנוני ההתנגדות והחרדה מהתרבות החרדית "המתגלית" ולהיפתח להטמעה של אלמנטים ממנה בתוך התרבות הישראלית "השלטת", יהיה זה שילוב בריא והחרדים יוכלו לראות במדינת ישראל את ביתם.

אך מטלה זו אינה מוטלת רק על המדינה, היא גם מוטלת עלינו, החרדים המשתלבים. שילוב אמיתי אינו מתרחש ללא תחושת השתייכות. וכאן אנו בבעיה: מצד אחד קשה לנו לחוש שייכים למדינה חילונית-ציונית שערכיה נוגדים את הערכים עליהם גדלנו. מבחינתנו היטמעות בתרבות הרוב ומחיקת הזהות החרדית אינה באה בחשבון. מצד שני, גם ניכור והתבדלות אינם יכולים לבוא בחשבון, ראינו להיכן זה הביא אותנו… הדבר היחיד שיכול למנף את תהליך הישראליזציה החרדית הוא השתלבות, כלומר: קיום תרבות המוצא תוך אינטראקציה עם התרבות האחרת. במצב זה, אם ברצוננו שהתהליך יצליח, עלינו לעמוד על כך שתהיה פתיחות לתרבות שאנו מביאים. עלינו לשכנע את כל מי שרק מוכן לשמוע בחשיבותה של התרבות החרדית, בתרומה הרבה שהיא עשויה לתת לתרבות הישראלית וביכולת שלה להשתלב בתרבות הרוב. כמי שחרדים לעתידה של המדינה, לעתידה של החרדיות ודואגים לבטיחותה של הספינה עליה כולנו שטים יחד, נדע כי השתלבות פיזית ללא פתיחות מהצד האחר אינה באה בחשבון, היא תגרום יותר נזק מתועלת ואסור לנו לתת לה יד. עלינו להסביר בכל מקום אפשרי כי זהו תנאי הכרחי לאינטגרציה, ולעשות הכל כדי להפחית את מנגנוני ההגנה של החברה הכללית מפנינו.

אין לי אשליות שבישראל תתפתח רב-תרבותיות בדומה לקנדה, אך לו נעמוד על כך, נוכל בהחלט להכניס אלמנטים "קנדיים" לשילוב הישראלי. בידינו הדבר!

7 תגובות
  • 01
    עזריה
    2015/01/15 09:49

    ראשית, אין דין מוסלמים בקנדה כדין חרדים בישראל. שם מערבבים מין בשאינו מינו, ואלי כאן מדובר בשילוב מין באותו מין.
    שם ה"קנדים" שהם מראש אוסף של מהגרים מכל מיני מקומות עם כל מיני תרבויות, למרות שבעיקר הם אירופאים. בריטים וצרפתים – משלבים ומשתלבים עם מוסלמים. אין בזה "סכנה" לשלומו הנפשי או התרבותי או האמוני של אף אחד משני הצדדים. גם אם יאמץ מעט מן הדברים הטובים והיפים של הצד השני, עדיין יישאר בבסי ובמהות כפי שהיה מלכתחילה.
    ואילו אצלנו, מדובר בעירבוב של יהודים עם יהודים. מין במינו. אמנם יש הבדל אבל יש גם הרבה משותף. וזה המקור לחששבשני הצדדים. כי הרבה יותר קל לדמיין איך שילוב אלמנטים "שלהם" אל תוך החיים "שלנו" יגדל ויגדל עד שחלילה נהפוך להיות "כמעט כמוהם" רחמנא לצלאן! – וזה נכון משני הכיוונים. החרדים יחששו מקילקול השורות, מהתפקרות ילדינו, וכו. וכו. ואילו הישראלים החילונים ואף הדתיים הלאומיים יחששו מהתחרדות, מהחזרה בתשובה בעורמה ובשיטת הסלאמי, מגזילת חירויות, מכפיה דתית, ועוד ועוד.
    משול הדבר להבדל בין הכמיהה להיות כמו קנדה בעניין שילוב המוסלמים, אך מסופקני אם כותב המאמר המעניין ישמח באותה מידה לאמץ את גישת הקנדים כלפי הומוסקסואלים למשל. ומדוע ההבדל הזה? בדיוקמאותה סיבה. בגלל קירבת או ריחוק הצדדים המשתלבים. חרדים ומדינה נתפס כנראה אצל הכותב הדברים שונים מספיק שלא ישפיעו יותר מדי האחד על השני לכשמערבבים אותם. אבל הומוסקסואליות היא דבר בלתי נראה שאינו מבחין בין חרדים לשאינם חרדים. אילו נקבל אפילו חלקית את ההומוסקסואליות ונשלב חלקים מתוכה עם החרדיות… הרי זה אסון וחורבן החרדיות! לא יעלה על הדעת!
    על כן, לעניות דעתי כל המאמר הזה, חסר בסיס אמיתי ויכול לשמש רק כמקור לרעיונות נקודתיים, אך אינו בר שימוש לגיבוש גישות כלליות או בניית אסטרטגיה רחבה.
    ישראליזציה של החרדים תצטרך לבוא בדרך שונה מ"קינוּד" מוסלמים. כי אין זה דומה לזה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 02
    יצחק טרכטינגוט
    2015/01/15 11:35

    תודה על התגובה עזריה.
    מה תאמר על חסידי חב"ד המסתובבים בכל העולם ונפגשים לכתחילה עם יהודים הנמצאים בשפל המדרגה מבלי לחשוש לעירוב של מין במינו? האם האדמו"ר זצ"ל ששלח אותם לשם לא חשש שיתקלקלו?
    ומה תאמר על קהילת סאטמר הגדולה במונטריאול ש50% מהם עובדים במשרדים כלליים לא בהכרח עם יהודים (לפי עדות שלהם בהצהרה לבית המשפט, יוני 2014), האם הם לא חוששים מעירוב והיטמעות?
    התשובה היא לעניות דעתי שלא. האדמו"ר לא חשש שהחסידים יתקלקלו במפגש עם החוץ, כי הוא החדיר בהם את האמת החרדית החב"דית כל כך עמוק, שגם המפגש התרבותי לא יכול להזיז אותה. הוא יכול להרחיב אופקים אך אינו יכול לערער את הבניין כי יסודותיו איתנים.
    החרדה מהיטמעות שימשה לנו הרבה שנים כתירוץ להתבדל. כעת כשזו כבר לא אופציה, כדאי ללמוד ממודלים אחרים (גם חרדיים) איך משתלבים מבלי להיטמע ומבלי לאבד כהוא זה מהקדוש והיקר לנו.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 03
    עזריה
    2015/01/15 15:32

    האין חב"ד נתפסים כחרדים-לייט בעיני חרדים החושבים עצמם טובים יותר?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 04
    יחזקאל
    2015/01/15 16:31

    מאמר יפה.
    שתי לאקונות:
    1. הפער התרבותי יכול להיות מוסבר בשני כיוונים: קבלת ה'קנדים' את ה'מוסלמים', אך גם נכונות ה'מוסלמים' לקבל את התרבות ה'קנדית' ולראות בה בית. לעומת המוסלמים האירופים, שלעתים גם בדור השלישי שפת המדינה אינה שגורה על פיהם. כך שאין הוכחה שהסיבה נעוצה בקנדים, יתכן שהיא נעוצה במוסלמים שהיגרו אליה. כך שצריך עוד הוכחה לוגית ביחס לסיבה ולמסובב.
    2. א. הגורם לענין הקודם יכול מאד להיות, ההיבט המספרי היחסי. באירופה חלקם של המוסלמים באוכלוסיה גדול, והמהירות הרבה להגירה יצרה בועות חברתיות ותרבותיות שאינן משתלבות וודאי אינן נטמעות, בעוד שבקנדה חלקם היחסי באוכלוסיה קטן הרבה יותר.
    ב. הקירבה לארצות המוצא, בין אירופה אפריקה, משמעותית גם היא בשמירה על קודים תרבותיים מקוריים.
    ג. בדרך כלל המוסלמים בקנדה אמידים יותר ומשכילים יותר ולכן מעורים יותר בתרבות המערב. כולם מדברים את שפת המדינה, וכמעט לא תראה נשים בבורקה וגברים עם כפיה.
    ד. המוסלמים בקנדה מגיעים מהרבה יותר מדינות, ואינם יוצרים 'קהילה מוסלמית'. תמצא הרבה מאד אינדונזים, טורקים, הודים, מלזים, איראנים, אוזבקים, קזאחים, ועוד ועוד לאומים שונים ומשונים, שאינם מתערים זה עם זה, ואינם מייצרים קהילה נבדלת, ולפיכך, המכנה המשותף ביניהם הוא זה הקנדי. בעוד שה'קהילה המוסלמית' באירופה היא צפון אפריקאית בעיקרה, וקצת מהמזרח התיכון. כולם בני אותה תרבות שמייצרים קהילה נבדלת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 05
    יחזקאל
    2015/01/15 16:44

    וקפיצה לוגית אחת:

    גם אם נקבל את ההנחה שבמקום שאתה מוצא תוקפנות שם תמצא תסכול, מאד יתכן שהתסכול לא נובע מאי ההשתלבות, אלא מהתנפצות חלום הח'ליפות המוסלמית העולמית, שכמעט והצליח בתקופת האימפריה העות'מנית, ונבלם במהלך ארוך של התדרדרות האימפריה והיחלשותה העקבית למול מדינות אירופה הנוצריות (ולמול רוסיה), עד לסופה בתחילת המאה ה-20.
    במשך 100 שנה חיו המוסלמים בתחושת נכאות רוח למול כוחות אירופה הנוצרים, ובעיקר אנגליה וצרפת ששלטו במאות מליוני מוסלמים, באמצעות הכוח ובאמצעות מנדט שקיבלו מכמה אומות שהיו חברות בגוף שהן עצמן הקימו, והתנהלו כאן כבעלי בתים, הקימו מדינות וקבעו את גבולותיהן באופן שרירותי, מבלי להתחשב בחלוקות מסורתיות.
    המוסלמים גם מאשימים את הנוצרים בכל כשלונותיהם הצבאיים מול היהודים.

    קח את כל זה, ותמצא בסיס עצום לתסכול המוני.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 06
    דו קיום
    2015/01/16 05:32

    בתרבות הישראלית ובמערכת החינוך הממלכתית יש הרבה מאוד סממנים דתיים מסורתיים. החרדים לעומת זאת מסרבים בתוקף לכל חשיפה לתרבות חילונית ובעיקר כשמדובר בקטינים ונוער. האם המוסלמים בקנדה פטורים מהוראת ליבה? מלימודי אזרחות והיסטוריה קנדיים? המדינה מממנת אנשי דת, מוסדות דת ותרבות דתית כמו בישראל? האיזון בישראל מוטה בחדות לטובת הדתיים והחרדים יחסית לכל מדינה מערבית אבל החרדים תמיד יחשבו שעושים להם עוול, הם מגנים על כולם ומםרנסים את החילונים כפויי הטובה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 07
    שושנה
    2017/07/02 17:38

    בסיס הקיום של הציבור החרדי ועם ישראל כולו – "עם לבדד ישכון", איסור גמור ללמוד מתרבויות אחרות. אנחנו יכולים "לתרום", אבל לא "להשתלב".
    ברגע שיהודים מחליטים להשתלב, מגיע שואה (שיעבוד מצריים, גזרת המן…)
    ולא משנה עם זה השתלבות בחברה של גוים או בחברה של יהודים שכבר אימצו כל המאפיינים של חברת גוים.
    אנחנו צריכים לעבוד לא "למען השתלבות", אלא רק כדי לא לגנוב ולא לעבור על גופי תורה.
    כשאדם בריא וצעיר מקבל "ביטוח לאומי" או מבקש צדקה – הוא גונב מהציבור, כשאשתו וילדיו לא מקבלים מזון נורמלי וטיפול רפואי – זה גזל בריאות ושבועת שקר שלו בכתובה שהוא חתם לאשתו, תוסיפו הלוואות בריבית וכו' – כל זה גופי תורה, בלי קשר להשתלבות.
    תורתינו מספיק טובה כדי לא לערבב שמירתה אם מניעים זרים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר