אגודה אחת > אחריות ציבורית > מחאת "לא בוחרות", פמיניזם חרדי. בואו נדבר על זה

מחאת "לא בוחרות", פמיניזם חרדי. בואו נדבר על זה

פמיניזם תורני, יש דבר כזה?! מתי הורוביץ טוען שכן ומנתח את ההיבטים התורניים בנושא. וגם, מדוע קמפיין "לא נבחרות" לא יפתור את בעיית חוסר השוויון?

 
| אחריות ציבורית | 3 תגובות

בימים האחרונים הופצה ברשת מחאת "לא נבחרות לא בוחרות". המחאה מתנהלת על ידי קבוצת נשים שקוראות לנשות המגזר שלא לבחור לבית הנבחרים מפלגה שאין בה ייצוג נשי.

המחאה אינה מכוונת רק כלפי ייצוג בבית הנבחרים, אלא היא מקיפה את כל תחומי החיים, כפי שאפשר למצוא בדף המחאה במערכת הבחירות הקודמות:

"הפוליטיקה היא רק סימפטום.
בשם הצניעות מרחיקים נשים מעמדות מפתח, ממשרות ציבוריות, מהכנסת.
בשם הצניעות דוחפים אותן לירכתיי האוטובוסים.
בשם הצניעות מונעים מהן מקומות עבודה פוטנציאלים.
לאן עוד אפשר לשאוף?"

אם כן אין טעם לדון לגופו של קמפיין – האם הדבר מותר הלכתית או מדוע יצאו בקמפיין שנראה כמחאה גרידה בלי תוכנית בעלת היתכנות. אלא באמת הגיעה השעה לדון בנושא כולו, על בעיה השוויון/נחיתות הנשים ועל דרכי פיתרון אפקטיביים.

האם זו בעיה?

עיקר השיח הציבורי סביב דיכוי האשה, הוא שיח חוץ תורני, שיח של עולם שבו הדברים נעשים בקיצוניות, או שמדכאים את האשה עד עפר, או שזועקים על כל מה שנראה כחוסר שוויון. האבסורד הינו, שבסופו של דבר הכל מתבצע מפרספקטיבה של גבר, כלומר ההשוואה היא כל הזמן מול הגבר – כדמות של הראוי.

אם נמשיך לרגע בשיח החוץ תורני, הרי שלאמיתו של דבר אין כאן באמת בעיה, כי זהו הציר סביבו סובב עולם החי. כל בעלי החיים הקיימים היום, הם למעשה מינים חזקים ששרדו. כל יחסי הגומלין בין בעלי החיים מתבססים על מלחמות מינים ומלחמות שליטה. בתוך משפחות בעלי החיים עצמם, ישנם מינים שבהם הנקבות שולטות, ישנם מינים שבהם הזכרים שולטים.

האדם אם כן אינו שונה מכל אחיו הרחוקים – לשיטתם. ואמנם מבחינת שאיפה מוסרית אפשר לשאוף ל"שוויון" אך ברור שאין מדובר בחזון אמיתי – משום שהאחד גבוה והשני נמוך, האחד בעל כישורים והשני נכה מוח, אין שוויון פיזי וממילא גם לא יתקיים שוויון מוסרי. בעל הכישורים שעמל והתעשר לא אמור לחלוק את עמלו עם נכה המוח. בעל הכוח שנערץ בסביבתו אינו יכול לחלוק את העוצמה החברתית שלו עם זולתו החלש גופנית. אין אם כן כל הצדקה לשאוף לשוויון כשלא מדובר במשהו שהיה אמור לקרות. אין הצדקה לשאוף לשוויון אם כל קיומנו מבוסס על ניצחון במלחמות מול מינים אחרים.

אם כן אין כל בעיה מהותית בכך שהגבר הוא החזק, משום שזהו טבעו של עולם שיש בו חזקים ויש בו חלשים. בקונסטלציה אחרת כמו במשפחות קופים מסויימות – הנקבה היתה חזקה והגבר כנוע לה כשפחה.

עד כאן בעינים חוץ תורניות.

השוויון בעינים יהודיות

בעיניים יהודיות לעומת זאת, נושא השוויון מוטמע עמוק בבריאה ובמטרתה.

המוסר התורני הוא שחלחל אל כלל העמים והביא את רעיון השוויון – מתוך מבט לפיו כל אדם הינו "צלם אלוקים" אם כן כל אחד שווה בערכו הבסיסי לכל אדם אחר. אין כאן חזקים מול חלשים – אלא "איזהו גיבור – הכובש את יצרו", החזק שאינו נותן מעוצמתו לחלש – הוא החלש. והחלש שנתן משלו לאחר – הוא החזק.

ולכן גם האשה שווה לאיש בכל דבר "זכר ונקבה בראם… ויקרא שמם אדם". ולא עוד אלא ש"והוא ימשול בך" היא קללה. עליונות הגבר אם כן היא לא המצב הראוי ולא הרצוי, ולכן כל מי שערכי התורה הם נר לרגליו – עליו לעודד שוויון. אם בעולם נהוג לנצל את הנשים עם משכורות נמוכות יותר – עליו להשוות שכר אישה לאיש. אם בעולם ישנם המזלזלים/מפלים/מדכאים את האשה – עליו להתנגד לכך בכל כוחו.

עליונות הגבר היא קללה. היא לא מצב נכון. ואילו את "חטא האשה" נשאיר לה לתקן, מעולם לא קיבלנו את הסמכות לפקוד עליה עוונה…

אם כן במצב שבו הגברים שולטים והנשים מדוכאות ונשלטות – היא וודאי בעיה חמורה שנוגדת את בסיס התורה שכל בני האדם נבראו בצלם. תורה שבה האדם ואשתו נבראו באותה דרגה, ורק בשל תקלה הגבר החל למשול.

בהתאם לכך התלמוד מלמד בכמה מקומות על זהירות בכבוד האשה עד שהמצב הראוי הוא "מכבדה יותר מגופו".

אם כך מה הבעיה?!

הבלבול

הבעיה מתחילה בבלבול וחוסר הבהירות בדבר הראוי בנושא בכל היקף החיים. וכן עירוב בין הוראות התורה כמצוות לבין הסכמים בלתי כתובים – בין גברים לנשים – ברמה הכלל אנושית.

אם התורה היתה משווה אישה לאיש בכל התורה כולה – כלל לא היה צורך להידרש לנושא הנשיות בתורה. אבל בעוד שבתורה שבכתב אכן "השווה הכתוב אישה לאיש" בכל נושא וחוק (ונושא ירושת הנדל"ן היא בגלל פרקטיקה של נחלת השבט), הרי שבתורה שבעל פה מופיעים הרבה הבדלים.

הן ברמה הפרטית – פטור לנשים ממצוות שתלויות בזמן, והן ברמה הציבורית:  רבנות/משפט/עדות ועוד.

ברור הדבר כשמש בצהרים, שעלינו לדון כיום מחדש ברמה התורנית – בדבר מעמד האשה.

שהרי שתי נשים הן, שאין כל קשר ביניהם. האישה הקדומה הממוצעת ש"רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו; ומוזגת לו את הכוס; ומצעת לו את המטה. ועומדת ומשמשת בפני בעלה" (שולחן ערוך, אבן העזר) לעומת זאת האשה הנוכחית "מנחיתה הוראות לבעלה ושולחת אותו למכולת ולפינוי האשפה"…

ברור הדבר כשמש בצהרים שההלכה הכתובה לפנינו התייחסה למציאות אותם הזמנים. וברור הדבר שלא נמצא אצל שום רב – שאשתו רוחצת לו פנים, או שאין מקבלים מידיה כספי צדקה בסכום גדול.

אבל כדינן של כל ההלכות הנוגעות לשינוי במציאות החיים, שיש להן את דרכי ההתפתחות האיטייים המאפשרים תמורות והשלכת קליפות תוך שמירה יתירה על הפרי והעיקר. וכאן נדרשת סבלנות שאין לה כל קשר לתחום המגדר. עשרות שנים עברו ועדיין אין קול הלכתי חד משמעי בנושא "זכויות היוצרים". האם נתלונן על "אפליית יוצרים"? לא. דרושה סבלנות.

אך הבלבול הוא מקיף יותר:

הוראות התלמוד לכשעצמן מובילות אותנו לקונפליט בדבר היחס לאשה: האם ניתנה בה בינה יתירה או שדעתה קלה? האם לכבדה יותר מגופו או לא להרבות עמה שיחה?

לא רק זאת, אלא שהנשים כיום השתנו, והן שותפות ונוכחות בחיים הציבוריים. ומשכך מעלות תהיות תורניות מובהקות – למה לא לסמוך על עדותן? כלומר הסיטואציה התורנית השתנתה.

ואם לא די בזאת – הרי שרוח החילון אף היא אינה מניחה ידה בצלחת, והיא דורשת באופן סמוי לעזוב את דבר ההלכה – מטעמי "רוח הקידמה".

ואם לא די בזאת – בל נשכח שישנו מתח מיני-אמוציונלי בתחום שבינו לבינה. המתח שהינו גורם השיגעון מספר אחת בעולם, נשיאים שנופלים, ורבנים שנכשלים, נשים שמוטרדות, ונשים בהריונות. הצד הזה גם הוא דורש הסכמים בלתי כתובים, שלפעמים לא נעימים לאיש, ולפעמים לאשה.

ואנחנו, אנא אנו באים, אנא אנו באות?!

1. היחס בתורה לא נהיר. 2.הסיטואציה השתנתה. 3. החילון הנוגס. 4. היצרים המפריעים.

וכי ספק יש בדבר שהדבר ישאר בספק?

העובדה שהנושא נותר מעורפל וחסר עמדה מסודרת ומוסכמת יש בה בכדי להעיד שמדובר במלאכה גדולה שעלינו להתחיל בה, ואין אנו בני חורין מלהיפטר ממנה.

ההיבט התורני

את היחס התורני עצמו והיחס למעמד שהשתנה – עלינו להושיב על כך יודעי וחוקרי תורה, שישבו על הנושא עצמו לדון בו ולזקק אותו.

הבסיס לכל הוא השוויון שהתורה פתחה בו, והשוויון שהתורה הכריזה עליו לגבי החוקים.

גם אם התורה חילקה תפקידים נפרדים, היא וודאי לא אסרה על הגבר לתפוס את אמנות האשה בבישולים ובחיתול הילדים, ולא אסרה על האשה לתפוס את אמנות הגבר לצאת ולסחור, ליזום ולנהל.

ההיבט הפרקטי

מבחינת "החילון הנוגס והיצרים המפריעים".

בעיקרון עלינו לשים כל אחד במקומם. הבעיה היא שישנו מתאם מאוד גבוה בין תפיסת החילון וההיתר, לבין הפרת חוזים חברתיים מסורתיים של אלפי שנים.

לחיצת יד לאשה היא לא נושא דתי, אלא הסדרה חברתית. וכך גם קווי המהדרין, שנהוגים גם בכמה רכבות בחו"ל. הבעיה בהפרת הסדרות אלה היא האוירה ממנה היא מושפעת.

אין בעיה מהותית לא בלחיצת ידיים ולא בישיבה משותפת בבית הכנסת, הרי עזרת הנשים הראשונה נוסדה כ900 שנה או יותר – לאחר ייסוד העם היהודי. הוי אומר שבמשך כ900 שנה התערובת היתה בסדר. כי האוירה היא הקובעת.

"בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה"

תכלס'

ולכן, אף כי רחוקים אנו מעמדה מוסכמת, בוודאי מוסכם כי ישנן בעיות שעלינו לתת עליהן את הדעת.

בחיים האישיים: הוראות צניעות, קווי מהדרין, השכלה מקצועית, ניהול הבית וגידול הילדים – בשום תנאי ובשום מצב האשה לא אמורה להיות שפחה, מסכנה או מוגבלת.

בחיים הציבוריים לעומת זאת אנו נדרשים לסוגיה מורכבת בפני עצמה. סוגיית החלשים.

לפעמים החזקים בחברה עושים טובה עם החלשים ונותנים להם עדיפות ציבורית ו/או שריון מקומות.

לא ברור לגמרי מה מידת האפקטיביות בצורת קידום זו.

אפשר לראות שהשחורים בארה"ב עדיין נחותים, שהנשים בעולם עדיין נחותות, סובלות מאפליות שכר ועוד.

למה זה קורה? משום שנתינת עדיפות בחסד ולא בזכות – מנציחה את עמדת החלש. היא כלל לא מטפלת בשורש אלא בסימפטום.

אם מזרחיים זקוקים עדיין ל"שריון מקום" או ל"מפלגה לייצוג" אות הוא שמדובר באוכלוסיה חלשה באמת, עם סיבה מהותית שמונעת מהם להיות נוכחים בזכות עצמם. ולעומת זאת היהודים הם מיעוט שבמיעוט. מול חזקים פי כמה וכמה – אבל במקום להתבכיין הם הוכיחו את עצמם. בנו מדינה ביזע, ותחכום בעמל מוח. בלי "וועדות לקידום מעמד היהודים" ובלי "יום היהודים" – הם צברו כוח רב, שאפילו נשיא ארה"ב ברק אובמה מתקשה לעמוד מולו.

כך בונים שוויון אמיתי! על ידי עידוד עבודה קשה ומאומצת – במקום קיצורי דרך ושריוני מקום.

ואם ישנה אפליית שכר – צריך להעצים את הנשים לדרוש  את המגיע להן.

לא נבחרות לא בוחרות

מחאת לא נבחרות לא בוחרות

ולגבי קמפיין "לא נבחרות לא בוחרות", חשוב לחשוב שוב על האופן והדרך, משום שבצורה הנוכחית אין כאן אלא מלאכת נשים קדומה של בישול ואפיה – הרתחת הציבור על חום גבוה…

ואפשר למנות כמה סיבות:

עיתונות חוץ

את לפיד ולבני פיטרו כעת כי הלכו לבקר את ישראל – בחוץ. יתכן שיוצרות הקמפיין כבר רגילות מידי לשיח חיצוני, וכבר אינן קולטות את התחושה החברתית הפנימית כשמבקרים מבחוץ. כמובן שתבוא הטענה שאף אחד לא נותן להן במה בהמודיע/יתד. אך אם יש להן ביקוש כה רב – היו יכולות לפתוח עיתון מתחרה.

תחוש ניפוח והזגמה

ובהמשך לנושא הקודם, אם הרבה נשים גם מזדהות איתן בשקט אך מפחדות לומר בקול – (שמא יזרקו את הילד מהחיידר) הרי אם היו ציבור של אלפים – היו מקימות מוסדות לבד.

יתרה מזו, עם עשרות אלפי נשים שמחכות להן, אפשר להקים מפלגה לבד.

אבל כמובן שזה לא המצב.

העמדה התורנית

איך אפשר לצאת לקמפיין בלי העמדה התורנית? נכון לעכשיו המימד התורני כלל נעדר מהסיפור.

(וגם פה אפשר לספר על רב שמסכים אבל מפחד לומר, אך ממה הוא מפחד? הרי ישנו ציבור שלם מאחוריהן.)

חוסר אונים במקום עשיה

כפי שנטען עד כה, מחאה טובה לחסרי אונים שלא נותר להם אלא לצעוק. אבל קידום מעמד האישה מחייב עשיה ובניה.

מחאת זעקה רק מחזקת את הסטריאוטיפ החלש, לעומת זאת קידום פריימריז במפלגות החרדיות – יאפשר מצב שאישה תיבחר בזכות ולא בחסד.

3 תגובות
  • 01
    שחור כתום
    2014/12/11 12:03

    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    נתנאל אדיר
    2014/12/22 23:01

    מעמד האשה השתנה. נכון. אין זו אותה אישה. גם בימי חכמים היו נשים כאלו, כמו שהגמרא מביאה מהלכות הסיבה- אשה חשובה.
    מה שהנשים היום לא רוחצות פנינו- גם אנחנו לא בדיוק מעמידים שפחות וכדו' כדאיתא בכתובות, כל המציאות הטכנית התשנתה, אבל המעמד הנפשי, השונה, לא השתנה.
    ואולי נתחיל את הדיון בנושא מי אמר שמה שהשתנה הוא ראוי?
    ובכלל דיון הלכתי שמוזמן בעקבות לחץ כלשהוא הוא עקר, וסופו לצאת לעיוות. כמו כל הזמנת פסק.
    צריך לשנות גישה, לפתוח את הנושאים לעומק, וברלוונטיות, כבר כשלומדים כתובות וקידושין.
    זו המהפכה האמיתית, ולא דיון ציבורי שברור מראש לתומכים ולמתנגדים מה תהיה עמדתם.
    בית מדרש שלומדים בו מהתורה, בלתי תלוי.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    יוסף
    2018/09/20 23:51

    "אין בעיה מהותית לא בלחיצת ידיים ולא בישיבה משותפת בבית הכנסת, הרי עזרת הנשים הראשונה נוסדה כ900 שנה או יותר – לאחר ייסוד העם היהודי. הוי אומר שבמשך כ900 שנה התערובת היתה בסדר. כי האוירה היא הקובעת."

    עד כאן ציטוט מלהג יגיעת בשר כבודו.
    ואני תמה.
    אם אתם מחפשים שם לקבוצת התמיכה הזו,
    אז מה עם חרדים רפורמים אנונימים?
    ר"ת…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר