אגודה אחת > גליונות אגודה אחת > הקהילה בישראל ומחירה הראוי

הקהילה בישראל ומחירה הראוי

 
| גליונות אגודה אחת | תגובה אחת

דורות רבים חי עם ישראל בקהילות. הקהילות התקיימו על בסיס גיאוגרפי, בכל עיר וכפר היתה קהילה שאיחדה את יהודי העיר או הכפר. ברור ומובן מאיליו שחברי הקהילה אינם אמורים להיות זהים זה לזה. הבדלי מעמדות יש בכל קהילה ובכל חברה, הן הבדלים כלכליים, הן הבדלים התנהגותיים והן הבדלים אידאולוגיים, אף הרמה הדתית של כל בני הקהילה אינה אחידה. למרות כל זאת, חברה יכולה ומוכרחה לסבול פערים, אף לא קטנים, כדי לשמור על המסגרת הקהילתית ותוך הסתמכות על המכנה המשותף.

ניתן אף לראות בדברי חז"ל, שזוהי מהותה וזכות קיומה של הקהילה. ידועים דברי הגמרא בכריתות ו ב :" א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא (עמוס ט) ואגודתו על ארץ יסדה".
לפני כמאתיים שנה החל תהליך של התחלנות ונטישת הדת בעולם ובאופן מיוחד בעמנו. אם עד אז, המשמעות העיקרית של להיות יהודי היה, להתחייב לשמירת מצוות במידה ידועה, החל זרם גובר והולך של פורקי עול תורה ומצוות, או מחדשים שביקשו לעקור או לשנות ולגרוע מהמסורת שהיתה מקובלת בקהילות ישראל, שעיקרה נאמנות להלכה ולפוסקיה. תנועות אלו ביקשו ליצור זהות יהודית, שאינה מותנית בהכרה בתורה כבסיס החיים.

לאור זאת קמו מגדולי ישראל וטענו, כי מעתה אין לנו מכנה משותף עם כל בן ישראל ויש לחלק את הקהילות בין הנאמנים להלכה ולמסורת ובין אלו שאינם כאלה. החת"ס בהונגריה ולאחר מכן הרש"ר הירש בגרמניה קמו ועשו מעשה, הם נטלו את החרדים לצד אחד והגדירו עמצם כקהילה נפרדת. היו מגדולי ישראל גם אז שחלקו על צעד זה וסברו, כי אין לחלק באופן רשמי ובלתי הפיך וכי למרות הכל המשותף הוא יהודי באשר הוא.

כאן בארץ ישראל, אמנם מושג הקהילה בצורתו הישנה כמעט ונתבטל אך שאלת שיתוף הפעולה והכרה ביהודי ללא הלכה נשארה בתוקף. ניתן לומר, שהחרדים נקטו באופן כללי בעמדת הפרדת הקהילות ואילו הציבור הדתי-לאומי בחלקו הגדול, נראה שראה עצמו כחלק מהקהילה היהודית הכוללת גם את החילונים.

אלא שבחברה החרדית, במהלך הזמן, נתפסה ההפרדה כאידיאל ובטל הערך העליון של אחדות. כאילו לא על פריקת עול מוחלטת וחוסר הכרה מופגן בתורה ומצוותיה הפרידו בשעתם גדולי הדור את הקהילות בכאב, אלא אף על מי שאינו מהדר בכזית חזון איש יש להפריד קהילות.
אחד הביטויים החדים ביותר של הפרדת קהילות הוא במוסדות החינוך. נעשה מותר וראוי ומוכרח לדחות את מי שאינו עומד בקריטריון החרדי, המתחדש מעת לעת יש לומר, בטענה שאנו מעוניינים לשמור על עצמנו ועל חינוך ילדינו. דומני כי לא ניתן להבין לאור מגמה זו את ההיסוס הרב שליווה את הפרדת הקהילות באירופה.
לו יהא שהלה אינו נוהג כשורה בכך שאינו מתאים עצמו לאורח החיים הנהוג במחוזותינו, וכי משום טוהר ההשקפה ודקדוק ההלכה מוצדק להבדיל עצמנו מכלל ישראל?
תחת מכנה משותף של נאמנות למסורת ההלכה נוצרו עשרות מכנים שאינם משותפים של הליכה בגרביים באותו צבע, חבישת מגבעת זהה, תפילה באותו ניגון וסדר יום זהה להפליא. ולא! אין לך מקום בקהילה.
האם אין לשמור על אותו קריטריון שהכריח להפריד את הקהילות בבחינת 'הבו דלא לוסיף עלה'?
מניין הרשות להחמיר ולהחמיר בצמצום ההגדרות לסף ההשתייכות לקהל יראי השם?

התשובה שאין להתעלם ממנה היא: וכי עלי להקריב את חינוך ילדי בשביל שלא לדחות את בן השכן? אם הלה אינו נוהג כשורה, הדבר עלול להשפיע חלילה על בני ביתו ומשם על בני כיתתם. היאך אשמור על ילדי מפני השפעות מזיקות אלו?

אך טענה זו יכלה להטען מעולם. גם לפני שחיללו שבת בפרהסיה, היו די כשלונות וחסרונות חינוכיים בבתי יהודים שונים. למרות הכל, כדי לדחות ילד יהודי מהקהילה, שאל החת"ס אם אביו מכיר בתורה ולא אם הוא מקפיד בקלה כחמורה.

אכן, אין ספק שילד שיגדל בבידוד מכל מה שאינו ברוחו של אביו, סיכוייו גדולים יותר לצאת בדפוס שהותווה לו. אולם האם רצון זה הוא תורני? האם יש לו תימוכין במקורות ישראל? דומני שעיון בדברי ימינו ייתן תשובה ברורה.

תגובה אחת
  • 01
    מתי הורוביץ
    2012/01/24 00:23

    ועדיין, כיום ילד אחד יכול לקלקל כיתה שלמה, אלו עובדות בשטח!


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר