אגודה אחת > אקדמיה > דו קיום

דו קיום

יהודה אדלר – סטודנט באוניברסיטה העברית ובוגר הנח"ל החרדי – כותב על המפגש של הסטודנטים החרדיים עם עולם מושגים חילוני וזר, עולם שהניגודיות שלו עם עולם המושגים החרדי מייצרת אחידות מדהימה בתוך המחנה פנימה.

 
| אקדמיה | 2 תגובות

הלצה ישיבתית מספרת על שני בחורים שחזרו בשאלה. יום אחד בעודם מהלכים בשוק, קונה אחד מהם תפוח ומברך. חברו טופח לו על שכמו ואומר: "היי, שכחת? חזרנו בשאלה". הבחור מתוך אינסטינקט אומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". את הבדיחה/מעשיה הזאת שמעתי מאחד המשגיחים שעברתי דרכם בעולם הישיבות, וכמו שאומרים, מאחורי כל בדיחה יש חלק שהוא אמת. המסר שהסתתר מאחורי הבדיחה היה – אפשר להוציא את הבחור מהישיבה, אי-אפשר להוציא את הישיבה מהבחור. היום, במקומות הלימודים האקדמיים לחרדים, שפורצים גדרות ומוסכמות חברתיות, הבדיחה מקבלת טון יותר ויותר רציני, אבל נשארת בדיחה שרק פורצי הדרך מבינים אותה.

ישנם אלו שלעולם לא יבינו את השילוב הפסיכדלי כל-כך, ששמו "כיתה של חרדים". את השילוב המופלא של הצבעים, הקולות, הסגנונות, אפשר למצוא מקסימום לכמה דקות במניין זריז באחד מה"שטיבל"ים כאשר ליטאים, חסידים, חב"דניקים, ספרדים על מגוון המנהגים, דרכי חיים, מתקבצים כ"אגודה אחת" למען מטרה משותפת – תפילה, ואז נעלמים כל אחד לענייניו. אבל בכיתות המשותפות נעלמים המחיצות והגבולות. כולם שווים בפני פיתגורס ושאר הכללים המתמטיים. כך גם בפני המורים החילונים, שאינם מודעים לניואנסים הדקים המבדלים בין שני חרדים. מבחינתם, כולם אותו דבר, "חרדים", דבר אשר עומד בניגוד גמור לדעה היהודית: "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שווה זה לזה אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו" (במדבר רבה כ"א, ב'). אבל זה היופי של הציבור החרדי, שכאשר מתאחדים למען מטרה משותפת, הגבולות מתמוססים, ונהפכים להיות "אגודה אחת".

תהליך ההתנגשות של ה"חרדים" והעולם האקדמאי יכול להיות מתסכל לכשעצמו. לא רק לתלמידים  שעוברים מבית מדרשם של אביי ורבא לבית מדרשם של פיתגורס ושאר היוונים, או המעבר ממילות הבלע"ז של רש"י לבלע"ז לא פוסק. אבל התסכול שלהם מתגמד לעומת התסכול של המורים שכנראה מעולם לא נתקלו בתופעה ובצורת לימוד המיוחדת והמאוד מאוד שונה. לפעמים ניכרת ההשפעה אפילו בצורות הדיבור, כאשר תלמיד מנסה לעשות שקלא וטריא במשוואה מתמטית, והמורה מנסה להסביר לו שאין טעם להתווכח: "תחשוב שמשה רבינו ירד מהשמים ואמר ש"אלוקים לימד אותי את המשוואה", גם אז היית ממשיך להתווכח?", ויידום התלמיד. או כאשר תלמיד שואל שאלת קרש: "למה אני צריך להוציא ציון טוב בפסיכומטרי?", והמורה בציניות עונה לו: "כדי שתקבל בחורה טובה בשידוכים".

התלמידים אולי מגיעים כדי לקבל ידע מהמורה, אבל תוך כדי נערך סחר חליפין של דעות ומבט שונה.

שתי תופעות מעניינות קורות בו זמנית. האחת: "התבצרות החומות". בהתמודדות היום יומית עם אנשים בעלי רקע דומה, היסודות המחשבתיים עליהם בנויה האידאולוגיה שלך מתנוונת, וה"דע מה תשיב לאפיקורוס" נשכח. אבל במפגש עם האחר לפתע אתה נדרש למתן תשובות. לעצמך, לאו דווקא לו. אבל החלק היותר חשוב הוא התופעה השנייה, "הבנת החומות". תהליך זה אינו קורה אצלך, אלא אצל האחר. במהלך הדיון הסמוי/גלוי, האחר מבין למה החברה שלך בנויה כמו שהיא בנויה, ורק על ידי ההבנה הזו מגיעה ההזדהות וההבנה עם עמדתך. ח"כ יאיר לפיד אמר בכנס מול תלמדי מכללת אונו: "חוק יום הכיפורים, במדינת ישראל יש חוק החמץ, ובכל זאת בכל רחבי הארץ אנשים אוכלים חמץ בפסח, וקונים ומוכרים חמץ בפסח. ויש במדינת ישראל חוק החזיר ובכל זאת אנשים אוכלים חזיר וקונים ומוכרים חזיר. החוק הדתי היחיד שהם שומרים עליו מכל משמר הוא חוק יום הכיפורים. רק ביום הכיפורים אין חילוני אחד בכל רחבי מדינת ישראל שמזיז את האוטו שלו מהחניה, ואף חילוני בכל מדינת ישראל לא יחלום לאכול בפרהסיה ביום הכיפורים. ואתם יודעים למה דווקא על חוק יום הכיפורים כל החילונים שומרים מכל משמר? כי אין, חוק כזה מעולם לא נחקק במדינת ישראל. "חוק יום הכיפורים" הוא לא קיים. כל מה שקרה שחשוב לשכנינו החרדים שלא ניסע באוטו שלנו ביום הכיפורים, ולא נעשה מנגל בחצר. ואנחנו שומרים על זה בשמחה מפני שביקשו מאתנו כי זה מעשה של שכנות וכבוד הדדי, וזה חלק מהאחריות שלנו כלפיכם לעשות מקסימום כדי לאפשר לכם לחיות את חייכם על פי דרכם ואמונתכם. יום הכיפורים הוא דוגמא להתנהלות של מי שלא עסוק בשבט שלו, ורואה את עצמו כחלק מחברה אנושית יותר רחבה".

 לכן נראה שככל שיהיו יותר שערים בחומה, ככה נדע להגן עליה יותר, ומצד שני להיות מותקפים פחות.

2 תגובות
  • 01
    משה יונתן
    2014/08/19 23:22

    שורת הסיכום – בחנת אותה במישור צבאי? בטיחותי?

    אז למה נראה לך שהיא תתפוס במישור הרעיוני??


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • יהודה אדלר
      2014/09/07 14:24

      אולי אני נאיבי אבל כאשר אתה יותר פתוח יותר לדעות, המסננים שלך עובדים יותר טוב.
      עיר שמתבצרת מאחורי חומה אינה יכולה לנהל יחסי מסחר עם ערים אחרות. פתיחת החומות היא סיכון כשלעצמו, אבל תוך כדי נלמדת דרך הגנה שתאומת את הפתיחות.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר