אגודה אחת > גליונות אגודה אחת > עול נשואי הילדים

עול נשואי הילדים

 
| גליונות אגודה אחת | אין תגובות

אנסה בשורות אלו לנתח את הסיבות והתהליכים המביאים ומקבעים מצב נלוז זה, ואולי נוכל למצוא פתח תקווה אשר אם איש את רעהו יעזורו, נוכל לקוות לזמן אשר נביט לאחור ונתמה, היאך הייתה זאת לנו, ומדוע לא מיהרנו להימלט על נפשנו מאימת המציק הזה אשר אנו גרמנו לעצמנו.

בנוהג שבעולם, אדם או משפחה הזקוקים לבית דירה לגור בו ואין בידם סכום נכבד כזה מראש, פורסים את סעיף הדיור לסכום חודשי המופרש מההכנסה הקבועה לאורך השנים הבאות. זאת באחת משתי דרכים: או שאין קונים דירה ומשלמים שכר דירה חודשי, או שקונים דירה מכספי הלוואה, בדרך כלל משכנתא בנקאית, ופורעים אותה לאורך עשרות שנים
מצב כזה הוא תקין וסביר, ניתן בהחלט להפריש סכום כזה לצורך דיור המשפחה, כל זוג אחראי לדירתו כשם שהוא אחראי ליתר ההוצאות הקבועות כמזון, רפואה ותחבורה.
אצלנו, כמובן שתכנית כזו אינה יכולה להיות הבסיס להקמת בית. הלא אין להעלות על הדעת כעת, בשעה המאושרת של האירוסין, מהיכן יגייס הזוג הצעיר סכום זה מעבר להוצאות החודשיות המינימליות שאותם יקושש בין המלגות ומילויי המקום, תוך תמיכה של ההורים לעת צרה.
משום כך נוטלים ההורים בטובם ובדאגתם את האחריות להוצאה כבידה זו, כך יוצא לו הזוג המאושר לדרכו הרעננה פטור מעול מעיק זה, כך יכול הוא להתמקד במה שביכולתו ולעמוד על רגליו לאט לאט.
אך זהו אינו ההבדל היחיד, לא זו בלבד שההורים נוטלים על עצמם את הוצאת דיור הילדים, השינוי הנוסף הוא שההורים מוציאים מראש את חלק הארי של הסכום הרב שנתי. הם מתחייבים לקנות את הדירה כעת ובדרך כלל בלי ליווי בנקאי ממשי, הלא חבל על הריבית הרצחנית. וכך הסכום מגויס מראש בדרכים לא דרכים, ופירעונו נמרח על אותם עשרות השנים בהם היה אמור הסכום להיאסף מידי חודש. כך במקום שסעיף הדיור ייכלל בסל החודשי כעוד הפרשה קבועה, הוא הופך לנטל אדיר של חוב שכבר מתחילתו מעיק כאבן רחיים, ובכל כמה חודשים צריך לגלגל את כולו פחות ההפרשות החודשיות שנגרעות מהחור הענק הזה.
הבה נתבונן בתמונת המצב כעבור כמה שנים. הזוג כבר מכניס קצת יותר, הם כבר מגדלים כמה ילדים, ההוצאות גדלו, ההכנסות פחות. אין מה לחשוב כעת על סעיף נוסף במאזן ההוצאות. אולם ההורים, כלום הם מסוגלים? הם כבר נושאים בעול עוד כמה זוגות, הכנסתם ודאי אינה גדילה עוד, הוצאותיהם פי כמה וכמה.נשאל כל זוג במצב זה, האם הגון הוא ליטול כעת סכום חודשי מהוריכם במקום להתאמץ ולהשיג אותו בכוחות עצמכם? דומני שהתשובה ברורה, הקושי של הזוג אינו כזה שימלאם לבם לפנות להורים בבקשה, שלא לומר בדרישה, למלא את חסרונם. אם הם היו צריכים כעת הוצאה חודשית חדשה שלא הייתה קודם, לא היו מעלים בדעתם לגשת להורים לבקש את עזרתם.
אלא מה? כעת הגלגל כבר מאחור, ההורים את ההוצאה העצומה כבר הוציאו, כעת הם 'רק' מגלגלים את ההחזרים, הזוג שכבר אינו כל כך צעיר אינו יכול לחשוב על החזרת הסכום או נטילתו על עצמו. הוי אומר, ההורים משלמים מעבר לדאגתם לזוג צעיר וחסר בסיס, גם את מחיר ההחלטה החד פעמית הזו שאינה מאפשרת שינוי המצב לאור השינוי שחל בנסיבות ובצידוק של הזוג להתנער מאחריותו לעצמו.
אולי ניתן לבודד את שני הרכיבים זה מזה. נכון, ההורים הם האחראים להוציא את הצעירים לחיים. אבל במקום להפריש את הסכום החודשי לבעלי החוב, עדיף היה להפרישו לתשלום ישיר לדיור עבור אותו חודש. אם בצורה של שכירות ואם בצורה של משכנתא כדרך העולם. באופן כזה ניתן להניח בוודאות שכעבור חמש שנים לא יעמוד להם לבם של הצעירים היקרים לקושש מידי חודש את עלות מגוריהם מהוריהם הדאגנים והמגוננים.
כל עוד אין בידי הזוג אפשרות לגור בכוחות עצמם, ימלאו ההורים את התחייבותם לדאוג לכך, אך בו ברגע שהמאזן לא יורה על כל עדיפות להורים על הילדים, סביר מאוד שהזוג ייטול את העול מרצונו ולא ימלאנו לבו לאכול את ממון ההורים.
הדרכים ליצור את הנורמה הזו הם יותר מאחת. ניתן כמובן לשכור דירה ולא לקנות, אך ניסיון כזה כבר עורר הסתייגות עמוקה, לא נאה לה למשפחה בישראל לגור ברשות אחרים, דירה משלהם היא תנאי מינימלי להצלחה.
אך גם בקנית דירה אין צורך לשלם במזומן, ייטלו להם דיירי הדירה הרעננה משכנתא מלאה, רובא דרובא של עלות הדירה, התשלום יצא מחשבון הבנק של הצרכנים עצמם הלא הם הזוג הצעיר, ומידי חודש בחדשו יקבילו פני הוריהם ויקבלו בשמחה את ההחזר החודשי כמתחייב מהסכם השידוך.
אם ננהג בדרך של הוצאה חודשית לדיור, המשך דרכו של הזוג בחיים יכתיב בכל חודש את ברירת המחדל. מצב כזה הוא נזיל וניתן לשינוי מיידי לפי הנתונים. במקום לקבל מראש החלטה לשלושים שנה, בכל חודש יוכלו הצעירים לדון עם עצמם האם מוצדק ליטול גם החודש את סעיף ההוצאה הזה מההורים או שהגיע הזמן להשתחרר מהיותם סמוכים על שולחן אחרים והריהם גדול הסמוך על שולחן עצמו.
אלא מאי, הריבית! למה לפרנס את הבנק? הריבית מגיעה במצטבר לכמאה אחוזים מערך ההלוואה. ובכן, ראשית המשק העולמי אינו טיפש, הלוואה בנקאית הומצאה בדיוק לצורך זה. אין לך כעת את הסכום? אל תהרוס את חייך בגלגול כספים שאינו נגמר. שלם כפול וחיה רגוע ואל תחסוך כמה עשרות אלפים על חשבון בריאותך וחייך.
שנית, וזה החשוב יותר לעניינינו, האם כדי שלא יפסיד ראובן מאה, נדרוש משמעון להוציא מאתיים? האם לא עדיף לשלם כפול על דירה אחת כדי שלא לקנות עשר דירות בזול?
פגשתי לאחרונה אחת מהדמויות אשר ניתן לזקוף לזכותן חלק נכבד מפתרונות הדיור של השנים האחרונות. אמרתי לו: בכל יוזמה חדשה, ראשית עליכם להתנות מכירת דירה בכך שעסקכם הוא אך ורק עם הדיירים הצעירים, ההורים רשאים לעמוד מאחוריהם ולהעניק להם את הגב הכלכלי, אך צריך להיות ברור בכל דרך אפשרית שהעול מוטל על כתפי הצעירים.
פניה ברוח זו צריכה להיות אל מנהלי הגמחי"ם הגדולים, מהם יש לציין את הגמ"ח המרכזי שאכן פועל ברוח זו. ואולי אל עוד נגידים בעלי שאר רוח שיאבו להקים מסגרות אשראי לצעירים בלבד. דומני, כי גם כעת כל הורה יכול להעלות את הדרישה הזו לשולחן המשא ומתן, סבורני שניתן לשדך את הבנים גם עם מחותנים שיסכימו להגיון הזה, כאן יכולה להתהוות פריצת דרך, הלוואי.

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר