אגודה אחת > גליונות אגודה אחת > זאת חליפתי זאת תמורתי. על החליפה ויוקר התמורה.

זאת חליפתי זאת תמורתי. על החליפה ויוקר התמורה.

 
| גליונות אגודה אחת | תגובה אחת

בתקופה האחרונה קיימת התעוררות רבתי לחיזוק בנושאים שונים, בין ההצעות שהועלו, קָבלו הורים רבים על ההוצאות המיותרות הנלוות לכל אירוע או שמחה, הנורמה החברתית המקובלת חורגת בהרבה בהשוואה לכיסו של החרדי המצוי, הדיון אף הוליד פעילות מגזרית מסויימת אך לא זכה משום מה להתקדמות ממשית.כמדומני שהדיון הציבורי פסח משום מה על נקודה מסויימת וברצוני להעלותה בקצרה על במה חשובה זו.הלבוש המייצג את החרדי המצוי הוא ללא ספק מגבעת שחורה וחליפה דומה, כל בר אוריין מחזיק לעצמו סט אחד אם לא שניים, מי יותר ומי פחות, כל בחור צעיר מגיל מצוות זוכה לענוד את המדים על כל הרכבם מציצית ראשו ועד לעקב סולייתו.

כיום רוב רובם של הצעירים דורשים מהוריהם לרכוש עבורם מערכת לבוש שלפעמים עולה על פרנסת חודש במשפחה ממוצעת, לא פחות, הציבור נופל קרבן לשמות מסחריים חדשים לבקרים והיבואנים חסרי הלב צוחקים כל הדרך אל הבנק, בחורי ישיבה אשר אמורים לדקדק בקוצו של רמב"ם ורא"ש מחשבים את רוחב סרט המגבעת המדויק או את מיקום היהלום והכיתוב כיאה למעמדם הנכבד, סיפור קניה של מגבעת יכול לערוך ימים ואפילו שבועות, עד שה'חתן' מגיע לכלל החלטה, מבירור קצר עולה כי מחיר כובע מתקדם נע בסביבות השבע מאות חמישים ₪ ואילו ברשת המתחרה כמה שקלים פחות, הכובעים הפשוטים ואולי גם הטובים יותר נותרו עבור האב שלצערו כבר הוציא את כל כספו עבור כובעי ילדיו, המחירים נוסקים מעונה לעונה והציבור ממשיך לשלם את המחיר המופקע, ועוד לא נגענו בחליפות שם זה הפך בשנים האחרונות להיות סיפור הרבה יותר יקר.

"בחורי ישיבות משוגעים על מותגים", כך קובע אלי קידר, מנכ"ל זארה בישראל, בראיון ראשון שהעניק לעיתון הכלכלי 'גלובס' הוא מצוטט כדלהלן, "הם התלהבו מהחליפות שלנו וכבשו את החנות בירושלים", סוף ציטוט, לידיעתכם חליפה ברשת הנ"ל עולה לא פחות מאלף ₪ לא כולל תוספות ותיקונים בעוד שברשת בגיר הישראלית ניתן להשיג חליפה באיכות מעולה במחיר 550 ₪, משלמים כפול בשביל המותג המפוקפק וההורים נותרים חסרי אונים מול דרישות הילדים היוצאים מכל פרופורציה אפשרית.

אם פעם הסכמי השכר בין הורים לילדים היו על דברים קצת יותר חשובים והיו מסתכמים ברמה של "אם הילד יסיים את כל המסכת עד סוף הזמן נקנה לו לחג עוד כרך ברמב"ם פרנקל, או מכשיר דיגיטלי יקר ושימושי" כיום הפכו העסקאות להבטחות על כובע יוקרתי או עניבה ממותגת, הסחרור הגיע לכל בית, גם אלו אשר אין ידם משגת לכל זה מרגישים כמעוטי יכולת מינימלית, וחשים נקיפות מצפון על שאין ביכולתם לממן את סיפוקם של ילדיהם.

בעבר, ילד שהגיע לגיל מצוות הסתפק בחליפה חדשה לשבת במקרה הטוב, ולפעמים גם זה לא, על כובע אף אחד לא חלם, בחורים בגילאי השמונה עשרה החלו לחבוש כובעים כיאה למעמדו הרם של בן ישיבה, אך מצב שבו כל זאטוט בן י"ג מתהדר במערכת לבוש שעלותה למעלה מאלף שקלים נראית תמוהה וחורגת מההגיון החינוכי-כלכלי היאה לבני תורה, ציבור החי במחושב וברמה המתאימה להכנסותיו אמור ללעוג לחיצוניות יקרה וסמלים חברתיים, ולא לממן אותם מכיסו ולאפשר את המשך עושק כבשת הרש, בתקופה בה הציבור נמצא בדחקות כלכלית תמידית, הן בגלל היצע התעסוקה הנמוך והן בגלל הקיצוץ החריף בקצבאות הילדים, ראוי שאנשים ראויים יפוצצו את הבלון החברתי הנפוח של המיתוג המיותר הזה מחד, וחינוך מתאים מגיל צעיר מאידך, חינוך הבז לתפאורה המאוסה הזו אשר מדרדרת את רף הקניה לילדים לתחתית השקר והדמיון וחומסת את מיטב כספם של ההורים ללא רחמים.

תגובה אחת
  • 01
    גביר אדיר
    2012/07/02 13:49

    הבעיה בה"א הידיעה אינה רדיפת המותרות. זו אכן תכונה מגונה, אבל היא לא מאפיינת את הציבור ולא מהווה סכנה לשלומו.
    הבעיה היא האחדת הציבור והשטחת רבדיו.
    מי שיש לו כסף, שיקנה חליפה גם באלף דולר. שיבושם לו, כמו שאומרים. מה איכפת לך?
    הבעיה היא שרכישת מוצרים בציבור החרדי היא כמעט לא פונקציה של כסף. יש דברים שכולם רוכשים, ויש דברים שאף אחד לא רוכש. כל פריט ומותג הופך להיות דיון, בדיוק כמו הטור הזה, האם הוא ראוי או לא. למעשה, הוא ראוי למי שיש לו כסף ואינו ראוי למי שאין לו. כמה פשוט. אבל הבעייתיות היא שבחורי הישיבה שאינם עמלים על לחמם, אינם מבינים את הדבר הפשוט הזה. כולם – עניים ועשירים – עורכים את החתונות באותם האולמות, עם אותו הקייטרינג, עם אותה התזמורת, עם אותם המלבושים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר