אגודה אחת > חברה > נגיף הוואצאפ

נגיף הוואצאפ

האם השעמום הוא מקור השמועות? במאמר חד ונוקב תוקף ט.מלמד את התופעה הבזויה של שמועות הוואצאפ.

 
| חברה | תגובה אחת

עולם הנייעס והשמועות מהווה חלק בלתי נפרד מעולמנו. רכילויות עסיסיות ושמועות הרבו תמיד למלא את הצורך בריגוש. כל כך פשוט הוא הדבר עד שנפסקה הלכה כי אדם המחזיק בקרקע שלוש שנים, בהכרח הבעלים שמעו על כך שהרי חברך חברא אית ליה חברא דחברך חברא אית ליה (בב"ב ל"ט).

ככלל, שמועות הן חלק מהוויית החיים שעולה ומטפסת בדרגה ככל שדברים אינם ברורים ומעורפלים. יושבי הקרנות בעיירה היו אבן שואבת לסיפורים ושמועות שהלכו ותפחו יחד עם הזמן. אלא שכוחם היה מוגבל יחסית. נמצאים היו בפינות העיר וכל הרוצה לרכל היה צריך לבוא אליהם.

בימינו התפתחה התופעה והפכה למגיפה. העולם הטכנולוגי שהביא איתו פתרונות ובשורות לאנושות, הביא עימו גם צרות שהפכו בעיות קטנות להתפרצות בלתי נשלטת. הוואצאפ שחדר לעולם החרדי, לקח את מוטציית ה"נייעס" הקלאסית והפך אותו לנגיף הרסני שמשכפל עצמו במהירות שיא וחודר לחייו של כל אחד מאיתנו.

כל שמועה טיפשית על מישהו הופכת בין רגע לעובדה קיימת שמתפשטת כדלקה בשדה קוצים במרחבי הוואצאפ, כשעל הדרך אפשר להרוג, לחסל, לקבור ולבנות אנשים במחי הקשת מקש.

אנשים שחיו חיים טובים ונעימים מצאו את עצמם לפתע בעין הסערה בעקבות שמועה כלשהי שרצה ומשום מה נחתה דווקא על שמם. עכשיו לך תכחיש אחרי שאלפי אנשים כבר עודכנו בידיעה השקרית.

לפסגה הכי חמורה הגיעה התופעה בתקופה האחרונה. על רקע האירועים הבטחוניים עלה 'רב סרן שמועתי' לדרגת אלוף וכמות המידע הבלתי מסונן הגיעה למצב בו הורגים אנשים באבחת פרסום. זה כולל אירועים בטחוניים או תאונות דרכים ודברים מהסוג הזה שטומנים בחובם טרגדיות של מוות ושכול, ואנשים חסרי אחריות ממהרים לפרסם שמות בלי ביסוס וידע.

אי אפשר להפריז בהרס ובפגיעה האיומה באותם אנשים, כמו שאי אפשר להפריז בנבלותם של אותם אנשים המשחררים חרצובות מקלדת ומשלחים את שמועות ההבל לאותם אלפי אנשים.

התופעה הזאת הורתה ולידתה במשהו יסודי שקיים אצלינו כחברה, עולם הכוללים מתחלק לשניים אלו שלומדים ואלו שאינם לומדים. אלו שלומדים ממלאים את חייהם בסיפוק ותוכן ממלא את חייהם, אך אלו שאינם לומדים?

אלו שאינם לומדים משתעממים. אלו שמשתעממים מחפשים 'נייעס'. אלו ש'מנייעסים' הופכים למעניינים. התוצאה? חברה שבה ל'נייעס' יש יתרון.

בתופעה הזאת צריך לטפל משני כיוונים. הכיוון הראשון הוא ביעור הנגע הקיים, קביעה ברורה כי מפרסמי שמועות לא מבוססות בווצאפ ייקנסו כדין כל אדם שמלכלך את סביבתו. כללי אתיקה ברורים שיגדירו את גבולות המותר והאסור, וכל העובר עליהם דינו להיקנס ככל עבריין.

החלק השני והעיקרי הוא טיפול מהשורש. תופעת הנייעס משקפת עולם של שיעמום חסר תוחלת, של אנשים שאין להם בעולמם שום תוכן או עיסוק משמעותי ומשכך הם ממלאים את החלל הריק בריגושים רדודים של תחרויות נייעס חטטניות שחודרות לעולמם הפרטי של אנשים ומטנפות את מוסר החיים האנושי.

עבור משועממים אלו החובה היא למצוא בהקדם פתרונות תעסוקה ותחומי עניין ערכיים שימלאו את החלל הריקני המושך אותם לתהומות הסחי והמיאוס, ההשמצה והכאת רעהו בסתר.

תגובה אחת
  • 01
    אוריאל אופיר
    2014/07/24 22:56

    אני לא מסכים עם מסקנת המאמר.
    א. הסיכוי לפתרונות חקיקה מול שטף המידע באינטרנט הוא קלוש, ויעידו כל אלה שניסו זאת כבר. אם לא מדובר בחוק מסוג חדש אז זה לא ילך.
    ב. הבעיה זה לא שיעמום, כי לא משעמם להם, הם נהנים מהוויצופ והחברתיות של האינטרנט. פתרונות תעסוקה לא יעזרו, כי אוהבי הרשתות החברתיות יחזרו לעיסוקם האהוב. הבעיה זה חוסר כיוון, בעיה זו תיפתר רק כאשר החינוך יצליח לייצר כיוון פנימי מספיק משמעותי שיתגבר על תרבות ההבל ששטפה את כולנו.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר