אגודה אחת > חינוך > חיי הנישואין בחברה החרדית והדתית / חלק ראשון

חיי הנישואין בחברה החרדית והדתית / חלק ראשון

נתי בקר – עובד סוציאלי ובוגר תכנית "שלוחי ציבור" שע"י מכון מנדל למנהיגות חינוכית,מגיש לנו פרק ראשון בסדרת מאמרים שתדון בחיי הנישואין בציבור שומרי התורה. בעיות שלום בית, גירושין הולכים ומתרבים, וחוסר בשלות של זוגות – בעיקר מצד הגברים – לחיים בכלל ולחיי נישואין בפרט.

 
| חינוך | תגובה אחת

חלק ראשון –  הבעיה

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה גוברת והולכת של גירושין בחברה החרדית. היקפי התופעה אמנם קטנים בהשוואה לחברה הכללית, אך עדיין מדובר במגמת התרחבות. גירושין הן דרך חד-משמעית לסיים מערכת יחסים זוגית שעלתה על שירטון, והן נתפסים בחברה החרדית כברירת מחדל שכרוכה בלבטים רבים. זוגות רבים נמנעים מלהתגרש בשל סיבות כאלה ואחרות, וחיים את חייהם במתיחות מתמדת, בפערי תפיסה ואף בשנאה הדדית. לא בטוח שבחירתם להישאר יחד טובה יותר מהאפשרות האחרת. במקרים רבים בחירה זו עשויה לגרום לקשיים רבים עבור הילדים למשל.

מה גורם לזוגות חרדיים להתגרש? כמה תשובות לדבר. הגורמים ה'מסורתיים' הם מחלות נפש (המאופיינות בהסתרה) ואלימות (בעלת קווי אפיון ספציפיים לחברה החרדית כמו אלימות רוחנית ועוד). אליהם ניתן לצרף גורמים 'מודרניים' כדוגמת ההתפתחות הטכנולוגית (חשיפה לאינטרנט, לבידור ולתרבות המערבית), ופערי החינוך, ההשכלה וההשמה המקצועית בין הבנות לבנים. אך מהיכרותי את התחום בשנים האחרונות, נראה שתפיסת חיי הנישואין עומדת להם לרועץ בהיפגשם עם המשבר הראשון בזוגיותם, ואלו שיבואו אחריו. העדר לקיחת אחריות, העדר תכנון הורי וכלכלי, והעדר היכרות מעמיקה עם עולמם הרגשי, באים לידי ביטוי באי עמידה במשברי החיים, ו'לחיצה קלה על ההדק' בדרכם אל מדרגות הרבנות. העובדה שחייהם של רווקים חרדיים מתנהלים על מי מנוחות בישיבה, ללא צורך במאמץ ולקיחת אחריות באשר היא, עשויה, במקרים רבים, לקבל ביטוי שלילי בתהליך ביסוס הקן המשפחתי בראשית דרכו. סבורני שבבואנו לפעול לצמצום תופעת הגירושין, עלינו לתת את הדעת על ראשית דרכם המשותפת של בני הזוג, ובמילים אחרות, על הדרכה לנישואין.  

 הדרכות חתנים; עבר והווה

לפני כ-40 שנים לא היו מדריכים לחתנים ולא היו מדריכות לכלות. חתנים למדו הלכות נידה עם אברך מהישיבה, והכלות נאלצו ללקט מידע מספרי הלכות זעיר פה וזעיר שם. הדרכה בכל הקשור להליכות חיים ודברים שבינו לבינה לא הייתה קיימת אף במתכונת מצומצמת זו. כיום השתנו פני הדברים. לא ברור מתי התרחש השינוי, והאם הוא קיבל גיבוי מחכמי ישראל, אך המציאות כיום היא שכל חתן וכל כלה פונים להדרכה הכוללת שני נושאים: הדרכה הלכתית והדרכה הליכתית. המדריך הוא אדם בעל ניסיון בתחום הזוגיות ובעל ידע הלכתי ותורני. הוא אינו עובד ע"פ גישה תיאורטית מקצועית כזו או אחרת, אך מצע דבריו מבוסס גם על שברי מידע מתחומי השיפור האנושי. ללימוד ההלכות מוקצים כמה וכמה מפגשים, וללימוד ההליכות מוקצים מפגש או שניים. המסרים המודגשים הם שיפור המידות, התחשבות וכבוד וכד'. נאמרים כמה משפטים אודות צורך בתכנון כלכלי, אך דיבורים אודות ההורות העתידית לא מושמעים. דברים שבינו לבינה מתוארים בפירוט, אך לא מדברים על השלכות של תקופת ההיריון והלידה על חיי הנישואין והזוגיות.

 היקף הבעיה

ע"פ נתוני הלמ"ס משנת 2011, 2.8% מכלל הגרושים בישראל מגדירים עצמם כחרדים. הערכות אנשי מקצוע מדברות על כ-3000 משפחות מתוך כ-110,000 משפחות חרדיות. נתונים מדויקים אין בשל העדר הגדרה ברורה למושג הסוציולוגי 'חרדי', ובל אי-שיתוף נתונים ע"י בתי הדין הרבניים. אחוז המשפחות הסובלות מבעיות חריפות בשלום הבית ואינן (עדיין…) משפחות גירושין, אינו ידוע. נתון זה לכאורה מכהה את חומרת הבעיה בהינתן שבציבור הכללי בישראל האחוז עומד על 25%, ובארה"ב על 50%, אך בשל כמה סיבות ראוי להתייחס לבעיה בכובד ראש, ולהבין את מאפייניה הספציפיים: א. גירושין בחברה החרדית מאופיינים בקונפליקטואליות ובעוינות (בניגוד למגזר הכללי שבו נשמעים יותר ויותר קולות של 'הורות משותפת'). ב. המשפחות על פי רוב מרובות ילדים (כ-4 ילדים במשפחת גירושין חרדית, לעומת פחות מ-2 במשפחת גירושין חילונית), והשפעתם השלילית של הגירושין רחבה יותר. ג. הסטיגמטיות השלילית הרווחת בחברה החרדית עומדת בעוכריהם של הגרושים והגרושות, והדבר בא לידי ביטוי בניסיונות כושלים להינשא בשנית (בניגוד לקלות היחסית הרווחת בחברה הכללית בתחום זה).

 ספרות מקצועית

מעט מאד נכתב ונחקר על גירושין בחברה החרדית. אלישבע בן סימון-פריש כתבה עבודת מאסטר על רמת השחיקה הנפשית של אימהות גרושות חרדיות, ותפיסתן את יחס החברה והמשפחה כלפיהן (2001). ענת בארט כתבה עבודת מאסטר על הסתגלותם האישית והחברתית של ילדי גירושין חרדיים (2002), ועבודת דוקטורט על אפיוני ההבניה החברתית של גירושין בחברה החרדית (2012). כך שלבסס את טענותיי על ספרות מקצועית העוסקת בתחום במישרין, לא אוכל.

 לסיכום

תופעת הגירושין בחברה החרדית היא תופעה מתרחבת, ויש לתת את הדעת על מניעתה או לפחות על צמצומה. פעולות רבות ניתנות ליישום בהקשר זה, אך דומה שפעולות מניעה ראשוניות תהיינה בראש רשימת הפתרונות המוצעים, כשהדגש הוא על הדרכה בתחומים בהם נעדרת הדרכה והם מהווים גורמים קרדינליים למשברי זוגיות ופירוק בית.

 

 

 

תגובה אחת
  • 01
    צופר
    2014/07/22 14:48

    סליחה על האפיקורסות
    אנחנו מנפנפים השכם והערב בהלכות נידה כשומרות על הבית היהודי, מפני מה אמרה תורה נידה טמאה שבעה וכו'.
    אולי, הריחוק הממושך, שעבר מזמן את דינא דאורייתא הוא הגורם למתחים ומשברים?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר