אגודה אחת > חרדים > נהרא נהרא ולא פשטיה

נהרא נהרא ולא פשטיה

המאבקים הפושים בחברה החרדית מאיימים לפורר אותנו מבפנים. ממה זה נובע ? והאם יש לזה הצדקה? עד גבול מסויים כנראה שכן. הבעיה שעברנו את הגבול מזמן.

 
| חרדים | 2 תגובות

 

הציבוריות החרדית מתאפיינת בהתחלקות לקבוצות ותתי קבוצות. ליטאים וחסידים אשכנזים וספרדים, זרמים בציבור הליטאי ופלגים בציבור החסידי . הציבור הליטאי שמפולג עד לזרא הופך גם הוא להיות אגודות אגודות של קהילות וההשתייכות הופכת להיות מוגדרת . הציבור הספרדי גם הוא חטף מכה קשה בלכתו של מרן הרב עובדיה והפזורה הספרדית מוצאת עצמה גם היא מסתנפת לקבוצות וקהלים. הציבור החסידי שמעולם היה עשוי קבוצות קבוצות הופך גם הוא לאוסף הולך וגדל של קבוצות וסניפים. 

למעשה הבסיס העדתי והשבטי מתחיל כבר בראשית קיומו של העם היהודי. חומש במדבר אותו אנו קוראים בשבועות אלו סוקר בפנינו את תהליך ההתגבשות של האומה בזמן מהמסע הארוך במדבריות השממה בואכה ארץ ישראל.  התורה מונה בפנינו את שנים עשר השבטים המהווים חוליות שונות במרקם השלם של  העם. נשיאי שבטים נושאי דגל השבט ממונים על ידי הקדוש ברוך הוא וכל שבט מתייחד באופי המסויים שלו. העיקרון שעמד מאחורי זה היה כפול האחד הוא שציבור לא יכול להיות חד גווני, חייב להיות מרקם מגוון של סגנונות שיוכל לייצר את המתווה המושלם. והשני שהקיום בפועל של הכלל תלוי בשילוב של כוחות שונים שמייצרים את השלם

החלוקה הייתה גם בתפקידים וגם בתכונת האופי הנגזרת מהם,וכפי הנראה בשורש כל שבט עמדו תכונות האופי של אבי השבט שהשליך על טבעם של כל צאצאיו, ומכאן גם התפקיד שקיבלו כל בני השבט.

עם פיזור השבטים בגלויות ישראל, אבדה גם הזהות הייחודית שהייתה לכל מגזר ומגזר. אך למרות שהתוכן העמוק בחלוקת השבטים אבד, הנטיה החלוקתית של העם היהודי נותרה בעינה. הרצון לשמר את המסורת כפי שהכרנו הביא את הקהילות השונות ליצירת מרכיבי אופי מסויים משלהם, כשגם הסביבה הגיאוגרפית נתנה אותותיה ביצירת המרקם התרבותי של כל קהילה.

העובדה הזאת יצרה מצב שבו כיום העם היהודי ובעיקר הציבור החרדי מתחלק לשבטיו ולקהילותיו. אלא שאם בעבר היתה זו חלוקה מהותית, היום זאת חלוקה מגזרית גרידא.

אם עוד היה אפשר לקבל את החלוקה הזאת כשמירה על מסורת אבות, בעשורים האחרונים הגיבוש של הציבור החרדי בארץ ישראל, הפך את החלוקה הקבוצתית למשהו שיוצא מכל פרופורציה אפשרית.

כל אדמו"ר שהולך לעולמו משאיר אחריו כמה בנים שעד מהרה הופכים לכמה קהילות. כל רב בעל אוריינטציה ייחודית שמקהיל סביבו קבוצת אנשים כבר הופך בין לילה לעוד קבוצה מסוימת שההמשך שלה הוא – מוסדות, ירושות, התפלגויות פנימיות, שמייצרות כמובן שוב קהילות נוספות שגם הם נפרדות וחוזר חלילה.

כמות הפלגים ותתי הקבוצות שמתפתחות חדשים לבקרים, היא תוצר של האופי הקהילתי שלנו. הרצון להתאחד סביב משהו מגדיר, כמו רב, בית כנסת, וקהילה. וזה לכשלעצמו בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשכל קבוצה מייצרת לעצמה סדר יום עצמאי פוליטי, שתוך כדי גם שולל את הקבוצה האחרת. המצב הזה מוביל לפוליטיזציה בלתי נסבלת של החברה בה אנו חיים כשאיש את רעהו חיים בלעו.

באחד התקופות הקשות ביחסי דגל התורה עם אגודת ישראל הטביע אחד החכי"ם את האימרה נהרא נהרא ופשטיה. כלומר כל אחד צריך לקבל את המבנה ואורח החיים של הקהילה האחרת לפי עניינה. כמובן שגם האמירה הזאת כוונה כאמירה חד צדדית כלפי הצד שכנגד, ואין ספק שבמקרה הפוך היה שוכח הח"כ הנכבד את אותה אימרה שטבע.

הנהרות הפושטים בציבוריות החרדית הולכים ומתחלקים לנהרות רבים מידי. וככל שיתרבו החלוקות יהפכו הנהרות לנחלים והנחלים לוואדיות אכזב יבשות. המחלוקות הפנימיות שמייצרות החלוקות הללו משמידות את החברה מבפנים ומייבשים את הבור, שלצד ריקנותו מהמים מתמלא בנחשים ועקרבים שעוקצים זה בזה עד בלתי השאיר שריד.

הגיע הזמן לשים סוף להגדרות הקטנוניות שמחלקות את השבט לאין ספור חלקים ולהתחיל למצוא את הצד השווה והמשותף לכולנו.

2 תגובות
  • 01
    משה
    2014/06/20 01:10

    קריאתך לאחדות הוא דבר כל כך יפה, ובמבט ראשון קשה למצוא מישהו שיתנגד לכזו הצעה. אולם עלי לציין כי לדעתי הנחותיך שגויות ולכן גם מסקנתך שגויה.

    תחילה ברצוני לציין שני דברים. הראשון הוא, שהמצב של חילוקי דעות הוא מצב נתון, והשני הוא שחילוקי דעות אינו מאפיין של הציבור החרדי אלא מאפיין בני אדם באופן כללי. אותו מצב "אבסורדי" שאתה מתאר במאמרך של "קבוצות וסניפים" בציבור החרדי, הוא מצב נורמלי שהסוציולוגים מכנים אותו "חברה". מצב זה שבו בני אדם חיים בקבוצות הוא מצב נתון, ומצב זה קיים בין כל בני אדם שחיים על פני כדור הארץ, החל מהשבטים שחיים ביערות הגשם באפריקה וכלה בכל חברה מערבית נאורה. אין חברה שאינה מפולגת, הפילוג נמצא בתשתית של המונח "חברה".
    זה דרכם של בני אדם, לאנשים שונים, דעות שונות. כפי שציינת המצב אינו שונה ביהדות בכלל ובציבור החרדי בפרט. כך היה בשבטים במדבר, וזה מאפיין את ספרות ההלכה, הכל חילוקי דעות. חילוקי דעות הוא מצב נורמלי ונתון.

    אולם כאן מתעוררת השאלה מה עושים במצב של חילוקי דעות. הפתרון שהצעת במאמרך הוא אחדות. אתה קורא להניח את ה"קטנוניות" בצד, ולהפסיק עם המגזריות, באו נפסיק לריב באו נחיה בשלום.

    אולם קריאה הזו מדאיגה אותי. "מישהו שקורא לאחדות, בדרך כלל קורא לאחדות בתנאים שלו"- דנס פרייגר. אתה קורא לאחדות, אולם אין אתה מוכן לוותר על אף אחד מעקרונותיך. האם בקריאתך לאחדות אתה מוכן להעניק את זכות ההחלטה לא רק לרב שטיינמן אלא גם רבנים אחרים? האם אתה מוכן לכבד את ההחלטות של הרבנות הראשית? האם אתה מוכן לתת לרבני "צוהר" את זכות ההחלטה בנושא גיור? האם אתה מוכן לתת לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית גם להכריע בנושאים ציבורים שקובעים את הגוון היהודי של מדינת ישראל?

    הרי שבקריאתך לאחדות אתה בעצם קורא לאחרים להכנע. במקום לקרוא לאנשים להתאגד סביבך, אני מציע לך לקרוא לציבור לפתח סובלנות. לפתח את הרגישות של קבלת האחר לכבד את דעותיו ואת זכותו לחיות על פי מסקנותיו ותפיסת עולמו. "אני שולל את מה שאתה אומר, אבל אגן עד מוות על זכותך לאמר את הדבר" אמר וולטיר. לכבד אנשים שחושבים אחרת, לתת גם להם לגיטמציה ואת זכות הדיבור. כמובן שבחייך הפרטיים אינך חייב לחיות על פיהם, אולם ברמה הציבורית אין מנוס אלא לתת לאנשים אחרים לבטא את דעתם ולפעמים ההחלטה תקבע לפיהם והציבור יכבד את ההחלטה.

    לא אחדות אנו צריכים, אלא סובלנות.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    אלעזר וייס
    2014/06/20 13:44

    משה שלום!
    ראשית, תגובה נהדרת ומנוסחת בצורה מרשימה.
    לגופו של עניין. אין לי ויכוח איתך ברמת העיקרון טרחתי להדגיש את זה. חילוקי הדעות או אולי התפלגות החשיבה, היא דבר מבורך כשהוא מכיל את התוכן המחלק, אך כיום נותר מצב של חלוקה לשם חלוקה התוכן הראשוני שהוביל לחלוקה כמעט ולא בא לידי ביטוי, ומאידך ההגדרה השבטית של אנשי הרעיון ז"ל הולכת ומתכנסת בעולמה הפרטי כאילו אין אחר.
    ואם הזכרת שבטים מאפריקה אין לי אלא לומר כי המהומות הפנימיות הפכו לג'ונגל.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר