אגודה אחת > אקדמיה > חרדים באקדמיה – האתגר

חרדים באקדמיה – האתגר

יש מספיק "גבירים" שהצליחו בעסקיהם בלי תואר או השקעה אחרת. האם ההשקעה בתואר אקדמי איננה לגמרי מיותרת? הלכנו לשאול את דיקן הסטודנטים של הקמפוס החרדי, הרב נחמיה שטיינברגר.

 
| אקדמיה | תגובה אחת

 כרטיס ביקור:

הרב שטיינברגרהרב נחמיה שטיינברגר, בוגר ישיבות מערבא אור ישראל ומיר ברכפלד.למד בכולל 'נחלת אי"ש' שעל יד "בית מדרש טהרות" בירושלים. בעל תואר בחינוך ממכללת בית וגן, ורב ומנהל בית הכנסת 'אהל יצחק' בטלביה.

משמש כמורה לתנ"ך בישיבה החרדית-תיכונית "חכמי לב" וכדיקן הסטודנטים במכינה החרדית של האוניברסיטה העברית, המנוהלת על ידי הרב מנחם בומבך. כשהוא משלים תוך כדי כך תואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. הריץ במשך תקופה את תכנית 'מכון אילן' שהגישה בחורי ישיבה לבגרות.

הראיון עוסק במפגש שבין הישיבה ובוגריה לעולם האקדמי, שם נמצא הרב שטיינברגר כמעט בכל כובעיו. בתפקידו כדיקן הסטודנטים במכינה החרדית הוא אחראי על הפן האקדמי ועל הניהול השוטף. פיקוח על המורים והתלמידים, על התיפקוד הלימודי וההתקדמות בלימודים. על המשמעת הנוכחות המבחנים והציונים, ואפילו על קשר אישי עם כל תלמיד ותלמיד. את המדיניות מתווה ראש הקמפוס הרב מנחם בומבך, שגם מקבל את ההחלטות ומוביל את התכנית ואי"ה נראיין אותו בהזדמנות אחרת.

 

———-

הרב שטיינברגר, בעולם כולו מתפשטת כיום יותר ויותר התפיסה שאין קשר בין תואר אקדמי לפרנסה. אמנם לא חוזרים מהר כל כך ליזמות פשוטה מהסוג שאפיינה את אבותינו בגולה, אבל מבינים שהשכלה אינה בהכרח, בלשון המעטה, הדרך הנכונה לביזנס. בציבור החרדי אפילו זה המצדיק את הצורך ברכישת השכלה, הנימוקים אינם 'לשמה' אלא משום הצורך בפרנסה וההבנה שבעולם מודרני אי אפשר להתפרנס ולהחזיק משפחה ממשכורות של צווארון כחול. לא מזמן נוכחנו שהאדמו"ר מבעלז התבטא ברוח כזו. יכול להיות שאנחנו מפגרים אחרי העולם? ואנחנו מפנימים עכשיו דבר שהם כבר דוחים?  למה צריך השכלה גבוהה, האין די בחינוך טכנולוגי ברמה גבוהה?

 האמת צריכה להיאמר שהמחלה בה חולה החברה הישראלית 'עודף אקדמיזציה', משפיעה אף על התפיסה של הצעיר החרדי. ישנה אמונה רווחת שתואר אקדמי הוא הערובה היחידה להשתכרות נאותה. ההשלכות של תפיסה זו הן זרימה בלתי מבוקרת של מבקשי תואר לכיוון האקדמי. במצב זה ישנם רבים אשר מטבע הווייתם אינם מתאימים לאקדמיה ומקומם בעבודות צווארון כחול. אני חושב שיש מקום להכשרות מקצועיות וטכנולוגיות להנגשת מגוון רחב של מקצועות המתאימים לאנשים השונים.

כיון שרוב המסלולים האקדמיים לחרדים אינם ברמה גבוהה, הרי שרבים מהתלמידים הללו יכולים לשרוד את התארים הללו. בין אם מדובר במוסדות שעוברים הנגשה והקלות לתלמיד החרדי הממוצע ובין אם מדובר במסלולי לימוד שמעצם טבעם הם תואמים יותר לכישורים של בוגר הישיבה, כמו למשל לימודי משפטים. הבעיה מתחילה במוסד כמו שלנו שבו אנו מכוונים מאוד גבוה. כל תלמיד שנרשם אצלנו עובר ראיון שבו אנו מדגישים את הרמה הגבוהה של הלימודים ואת המחויבות הלימודית הנדרשת מהתלמידים. הסלוגן של האוניברסיטה העברית הוא "קשה, אבל הכי טוב". אנו מאמצים את הסלוגן הזה בידיים פתוחות. אנו מכוונים לעילית של החרדים שיוצאים ללימודים, לאלו שמוכנים לעבוד קשה ולהשקיע מתוך הערכה עמוקה ללימודים ברמה הטובה ביותר שזמינה לחרדים בארץ.

אגב, אחד האתגרים הקשים ביותר של האוניברסיטה ביחס לחרדים היא הנקודה שהעלית לגבי תארים מכווני פרנסה. האוניברסיטה תופסת את עצמה כ'מקדש ידע' שתפקידו לפתח את הידע לכשעצמו. אם על הדרך בוגר האוניברסיטה גם מצליח להתפרנס מה טוב. אך לא זו המטרה המרכזית. החוג למשפטים לא נועד להצמיח עורכי דין כי אם משפטנים.

הרב יהושע פפר והרב מנחם בומבך

הרב יהושע פפר והרב מנחם בומבך

התודעה החרדית ביחס לאקדמיה בדרך כלל אינה מקבלת את ההגדרה הזו, במכוון או שלא. למרות שמושגי הלימוד של "לשמה" מאוד מוכרים מהלקסיקון של בית המדרש הישיבתי שבו לא מצמיחים "פוסקים" כי אם עמלים על פיתוח הידע התורני. ההכרה בערכם של לימודים אקדמיים, גם כשהיא קיימת, עוסקת באפשרויות התעסוקה בלבד. יש מגמה חרדית של הכרה בערכה של האוניברסיטה לא "לשם שמיים" אלא מתוך הכרה שתואר אוניברסיטאי הוא מקפצה יותר בטוחה לשוק העבודה. הבעיה היא שזה לא תמיד נכון. בתחומים מסויימים כמעט ההיפך הוא הנכון, אבל גם אם לא נקצין לתחומים הללו, עדיין יש תארים שלא מסייעים רבות לפרנסה, וגם אם קיומם במסמך קורות החיים מועיל, צריך לשקול אם הוא מועיל מספיק כדי להשקיע בהם מאמץ רב כל כך.

הייתי חפץ להציג את הצד השני של המטבע, אם כבר הזכרנו את המחלה של 'עודף אקדמיזציה'. בתפיסה החרדית הקלאסית יש את ההיפך הגמור, דגש חזק מאוד על כישרון כדרך לקצר הליכים וזלזול בלתי מוצדק במי שהולך בדרך המוסדרת ורוכש כישורים באופן ליגלי. במסגרת השירות האזרחי עבדתי כשנתיים בישיבה לבחורים נושרים. כאשר הייתי משוחח איתם על עתידם ועל שאיפותיהם הם תמיד דיברו על טוויית קשרים עם האנשים הנכונים, היצמדות לעשירים ועשיית קומבינות למיניהן. המגמה הכללית הייתה שחבל לעבוד ולהשקיע וללמוד תואר, עדיף לנסות "להסתדר" בשיטת ה"סמוך" ולארגן לעצמך קשרים טובים עם אנשים חזקים ורק כך אפשר להצליח בחיים. זו תפיסה חרדית קלאסית של אנשים שגדלו בחברה שלא נחשפה לחיי עבודה מסודרים ובכלל אינה רואה בעבודה ערך לכשעצמו. דבר שיש לדון עליו בנפרד. כתוצאה מן התפיסה הזו, אין כל השקעה בהכשרה לקראת עבודה ואפשר לראות הרבה נוער נושר עובד בעבודות שאינן דורשות שום הכשרה כגון עבודה בפיצריה, זבן בחנות או משלוחן. המוצלחים יותר פונים ל'עבודות' שהערך המוסף שלהן הוא 'התברגות' במקומות הנכונים, כמו שוליית-עשיר, פוליטיקאי, עסקן, רב, יח"צן. ייתכן שהמפגש בין הציבור החרדי לכלל הציבור הישראלי ייצור מעט איזון אצל מי שיהא מוכן להטות אזנו ולהיחשף לערכים המנוגדים. אך בינתיים אני בהחלט מעדיף שאנשים יפנו אפילו לתארים ברמה הנמוכה ביותר ובלבד שלא יידבקו בדרך חיים שמעלה על נס את קיצורי הדרך ומתעלמת מכך שלרוב האנשים זה לא מתאים.

 

מה דעתך על הסיכון לאמונותיו של אדם, בפרט בחור צעיר, הנחשף לתכנים של השכלה גבוהה? מה אתם עושים בקשר לכך?

בלימודים ריאליים כמו אלו שמתקיימים במכינה הסיכון הוא מינימלי יותר. היחס שלי לסיכון הזה הוא אינדיבידואלי ביחס לכל אחד ואחד. מי שייגש ויאמר לי שהוא לא חושב שהוא יעמוד בנסיון שכזה בלימודי האוניברסיטה אני אמליץ לו לחשוב על לוותר על הלימודים באוניברסיטה ולפנות למכללה חרדית. באופן כללי אני מאמין מאוד בחוסן האמוני של הצעירים החרדים שיש בידם להעריך את המטען הערכי שהם נושאים ולהתמודד בגבורה מול אתגרים שכאלה. מרבית הסטודנטים שפגשתי במכינה הרשימו אותי מאוד ביחס לנושא זה. יש מקום לתקווה שעוד בדורנו נזכה לראות צעירים חרדים שבמקום להסתגר ולחיות בחרדה מתמדת מכל סיכון, יהיו בטוחים ושלמים בעצמם עד כדי יציאה למרחב הציבורי והאקדמי בביטחון מוחלט שלא זו בלבד שלא יושפעו לרעה אלא אף ישפיעו לטובה. אני חושב שכניסת החרדים לאקדמיה היא הזדמנות נפלאה להראות לכולם את המיוחד שבנו וזו הזדמנות לקדש שם שמיים באופן שלא נעשה בעבר.

 

אחת מן היזמות שלך בעבר היתה השלמת בגרויות לבחורי ישיבה, האם התלמידים שם עשו זאת בהסכמת מוסד הלימודים בו למדו במשך היום?

בוודאי שלא, אין מוסד חרדי שיאשר לבחורים להשלים בגרויות. למרות זאת היו שתי ישיבות מתוכן שרבני הישיבה ידעו על לימודיו של הבחור ובחרו להתעלם מכך.

 

היכן הם כיום?

עשרה בחורים ב"מכון אילן" סיימו זה לא מכבר בגרות מלאה. בקיץ הקרוב הם ייגשו לבחינה הפסיכומטרית ועל פיה יחליטו כיצד לכלכל את המשך לימודיהם.

 

היזמה עדיין קיימת?

לצערנו, מסיבות תקציביות ובירוקרטיות לא יכולנו להמשיך את המסלול למחזור נוסף. בתור המשך לתכנית התפתחה יוזמה של "מכון אילן" למתן אפשרות לבחורי ישיבות החפצים להמשיך את לימודיהם בישיבה במקביל ללימודי מכינה באופן חלקי. התכנית הזו בתהליכי בנייה מתקדמים בתקופה האחרונה.

 

חוץ מתנ"ך, אלו יחידות עוד למדו שם?

בתכנית למדו לבגרות מלאה. ספרות, אזרחות, היסטוריה, לשון, אנגלית ומתמטיקה.

 

ספר לנו קצת על מבנה תעודת הבגרות בארץ, ומה אתה מציע לבוגרי ישיבה, כיצד לבנות את תעודת הבגרות שלהם.

תעודת הבגרות בארץ מורכבת משלושת מקצועות הליב"ה – מתמטיקה, אנגלית ולשון. ומארבעה מקצועות רבי מלל – תנ"ך, היסטוריה, אזרחות ולשון. המינימום הנדרש הוא 21 יח' כאשר ישנה דרישה למקצוע אחד מורחב ברמה של מינימום 4 יחידות מקצוע חובה או בחירה. (לא כולל אנגלית ומתמטיקה לשון ואזרחות).

מתמטיקה  3 – 5 יח"ל (יחידות לימוד).

אנגלית  3 – 5 יח"ל.

לשון 2  יח"ל.

אזרחות  2 יח"ל.

היסטוריה  2 יח"ל – יש אפשרות להרחיב ל־5 יח"ל כמקצוע בחירה.

ספרות  2 יח"ל – יש אפשרות להרחיב ל־5 יח"ל כמקצוע בחירה.

תנ"ך  2 יח"ל – יש אפשרות להרחיב ל־5 יח"ל כמקצוע בחירה.

 

בתעודת הבגרות יש יתרון וחסרון. היתרון הוא בכך שהתלמיד נחשף למגוון רחב של מקצועות שמתוכם הוא יכול להכיר מה ליבו חפץ ובמה הוא טוב. החיסרון הוא בכך שמלבד מקצועות הליב"ה אין בלימודים האקדמיים צורך בשאר המקצועות מבחינת התוכן הלימודי.

בהקשר זה יש להדגיש שלתעודת מכינה יש יתרון בכך שציוני תעודת המכינה מוכרים גם לצורך תעודת הבגרות וכן הלימודים מכוונים לסגנון האקדמי שיילמד בתואר עצמו. לפיכך אני ממליץ לתלמיד ישיבה המעוניין בתעודת בגרות לפנות למכינה ובכך לחסוך זמן רב של לימודים בלתי רלוונטיים.

 

בתפקידך כדיקן הסטודנטים אתה אחראי על הפיקוח על התכנים, על המורים ועל התלמידים. מה זה בעצם דורש ממך, כל אחד משלושת הכובעים הללו. צינזור תכנים? מאיזה סוג

ברוך ה' בלימודי המכינה הכוללים: אנגלית, מתמטיקה, פיסיקה, כלכלה, סטטיסטיקה וכתיבה אקדמית, כמעט ואין מקומות שיש בהם התנגשות ערכית. כאשר עלו דילמות בנושא מאמרים מסוימים ישבתי עם המורה והסברתי לו את המורכבות של הנושאים. אני מזהה בקרב המורים שלנו הרבה הערכה לאורח החיים החרדי והרבה נכונות לכבד אורח חיים זה.

 

האם אתה מעביר הדרכה למורים שאינם מן המגזר? ומה זה כולל? שלא יאמרו בדיחות לא ראויות?

כאשר מורה חדש מגיע למכינה אני יושב אתו ומסביר לו את האתגרים המיוחדים הנוגעים לתלמיד החרדי. אני מדגיש את הצורך בדיונים מסודרים והולמים. בדרך כלל ההדרכה תהיה בקשר להרגלי הלמידה של הבחור החרדי שאינו רגיל למסגרת של עמידה בזמנים, הגשת עבודות ושיעורי בית. האתגר הגדול של התלמיד החרדי הוא לא ביחס לתפיסת החומר אלא דווקא ביחס להרגלי הלמידה הממוסדים שאינם מפותחים דיים בשנות הבחרות וקשים מאוד לשינוי בגילאים המאוחרים יותר.

 

קביעת מזוזה בקמפוס החרדי

קביעת מזוזה בקמפוס החרדי

 

הדעות בקשר ליכולת ההשלמה של תלמידי ישיבה חלוקות, יש שמהללים ומשבחים את הראש והחשיבה התלמודית או את החשיבה המקורית. ויש שמציינים את הקושי העצום ברכישת שפה חדשה בגיל מבוגר או בכלל בלימודים אקדמיים בשלב מאוחר בחיים. מה דעתך?

מניסיוני הדל אני יכול לומר שלגבי לימודי המכללות המוצעים כיום במגזר החרדי אכן החשיבה התלמודית מספיקה. אולם ללימודים רציניים הדורשים למידת שפות חדשות ותבניות חשיבה חדשות הרי שתלמיד שלא למד 12 שנות לימוד ונדרש להשלים את הפער תוך שנה זו דרישה כמעט חלומית. למה הדבר דומה? לאדם מן השורה שנדרש לדעת סינית  ולנגן על כינור תוך שנה אחת. לפני כשבועיים בוועדת החינוך של הכנסת עלה לדיון נושא זה וצוטטתי שם בעניין זה על ידי סגנית הרקטור של האוניברסיטה פרופ' אורנה קופרמן שטענה ש"מיתוס העילוי" החרדי נוסח יענקל'ה ויינרוט שסוגר את הגמרא וכובש את האקדמיה בסערה הוא מיתוס שגוי ללא שום בסיס עובדתי. כמו כן האמונה שניתן לוותר על לימודי ליב"ה בגילאי החינוך היסודי והתיכוני על בסיס ה"עובדה" שניתן להשלים הכל תוך שנה היא גם אמונה שאינה מגובה בשום נתונים עובדתיים. העובדה האמיתית והכואבת היא שחרדי שמעוניין להשתלב באקדמיה ברמה אוניברסיטאית עם נקודת פתיחה השווה למקבילו החילוני נדרש לעמוד מול אתגר גדול בתקופת המכינה כדי להשלים את הפער הזה.  בשלבי ההקמה של המחרי"ם (מסגרות חרדיות) עלתה ההצעה שבשונה מתלמיד מכינה חילוני שלומד 2 סמסטרים (שנת לימודים אחת) של הכנה לקראת האוניברסיטה, תלמיד חרדי יידרש ללמוד ארבעה סמסטרים (שנתיים), בסופו של דבר הוחלט על שלושה סמסטרים. מנסיוני אני יכול להעיד שאכן ארבעה סמסטרים היא הצעה הולמת יותר כדי לעמוד ביעד של סגירת פערי הידע.

לגבי מקוריות, אני משער שבחברות הייטק היא נדרשת יותר והיא כמובן קיימת אצל בוגרי ישיבה שלא נחשפו לפרדיגמות השולטות ומרשים לעצמם לחשוב באופן שונה, דווקא משום שהם באים מתרבות שונה. בלימודים אקדמיים לצערי זה לא נחוץ. לפעמים מקוריות יכולה גם להזיק. בשלבים הראשונים של רכישת השכלה גבוהה צריך פשוט להתיישר ולהקטין ראש. בהמשך יש מקום גם למקוריות אבל זה לא מהווה יתרון בולט במיוחד בתחום הזה. אולי אצל חוקרים, לא אצל תלמידי תואר ראשון.

 

אולי כדאי להקיז דם במשך שנה, התחליף הוא מה שמקובל כיום במערכת החינוך הכללית? השקעה של אלפי שעות בשנה ביסודי ובתיכון? התוצאה מצדיקה את זה? בוגרי החינוך הכללי אכן קוראים אנגלית באופן שוטף? או רק אלו שהוריהם סידרו לעצמם 'שליחות' בחו"ל כדי לחזור עם אנגלית טובה?

אכן, גם בוגרי מערכת החינוך הכללית נדרשים למאמץ בבואם לרכוש תואר אקדמאי, חלקם נדרשים להשלמות אלו או אחרות וחלקם אמנם לא נזקקים להשלמה אבל אי אפשר לומר שזה "בא להם בקלות". עם כל זאת, שפת האקדמיה מוכרת להם. הן השפה האנגלית הן השפה המתמטית והן תבניות החשיבה. צעיר חרדי בוגר ישיבה שמגיע עם 'ראש של גמרא' לא מכיר את כל התבניות הללו ולא את השפה, ולפיכך הפער שנדרש ממנו איננו פער רמה או ידע אלא פערי שפה. זה דבר שלוקח זמן ומאמץ ובמידה מסויימת זה לעולם יהיה 'דיו כתובה על נייר מחוק'. אילו הייתי מקבל את ההנחה שהזמן בחיידרים מנוצל לרכישת ידע תורני מקיף ופשוט לא נותר זמן לידע עולם בסיסי, הייתי מוכן להתפלמס על השאלה הזו. מאחר שנדמה ואפשר לאחוז בזה וגם מזה לא להניח, אני סבור שהדיון מיותר. אפשר לחסוך את הצורך במכינה כזו, זה רק דורש חשיבה הורית אחראית.

 

מה הגילאים במכינה? כולם צעירים? קרובים לגיל בציבור הכללי?

הגיל השכיח הוא בין 22 ל24. חלק ניכר מהתלמידים נשוי ומטופל בילדים. שאלת הגיל אינה רלוונטית כל כך שכן גבר חרדי בן 23 נשוי פלוס ילד הוא בעמדה בה נמצא צעיר חילוני בן 30+.

 

ספר לנו אנקדוטה אחת בה נתקלת שממחישה את המפגש בין העולם הישיבתי לעולם האקדמי

בלימודי התואר השני במחשבת ישראל אני נתקל על בסיס יום יומי באנקדוטות כאלה. האמת היא שעבודת הסמינר הראשונה שהגשתי עסקה ברמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל בעניין "שבט לוי" שהוא הRaison d'être  (עילת הקיום)  של החברה החרדית . ככלל רוב הקורסים שלקחתי במסגרת התואר מתכתבים עם האמונות והדעות שבאתי איתן ללימודים. לא מעט מיתוסים ודעות קדומות שהיו לי התנפצו במהלך התואר. אחת מנקודות השיא במפגש זה הייתה בחודש האחרון כאשר הוצאתי לאור ספר חידושי תורה על מסכת חולין. קשה להעלות על הכתב את הבעות הפנים של אנשי האקדמיה כאשר הראיתי להם ספר לימוד ישיבתי עם הכריכה דמויית העור ועיטורי הזהב. הגדילה לעשות אחת המרצות שהעירה לי על העברית הקלוקלת שבספר שבו כל פסקה מתחילה בו' החיבור. "והנה", "ונראה לומר", "והשתא" ועוד.

 

בעולם הישיבות משמעת היא כמעט מילה גסה. להוציא מוסדות מסויימים שניזונים בעיקר מהרוח של 'מערבא' כמו אור ישראל, אותם אתה מכיר, ברוב המקומות סדר היום הוא גמיש יחסית, יש המאחרים לשבת על תלמודם עד השעות המאוחרות של הלילה, יש הלומדים דברים אחרים שאינם בתכנים הרשמיים של הישיבה. העולם האקדמי הרבה יותר מרובע, יש סילבוס, מילים לועזיות שלא שמענו כמותן בישיבות. יש נוכחות חובה בחלק מן הקורסים. מהרבה בחינות זה עולם שונה לגמרי. אפשר לדרוש את זה לשבח, אבל בהחלט ניתן להבין מה עומד מאחורי המבנה של עולם הישיבות. איך מתמודדים עם זה בוגרי ישיבות שמתחילים השכלה גבוהה, זה לא הלם תרבותי?

נושא זה של הרגלי הלמידה מהווה אחד מהאתגרים הקשים ביותר להסתגלות לחרדי הממוצע. הרעיון שהכול קבוע חודשים רבים מראש עם תאריכי דד ליין שאינם ניתנים להזזה בלי סיבה מוצדקת במיוחד ועם מערכת בירוקרטית אקדמית נוקשה, הוא רעיון קשה לעיכול בעיני חרדי שמגיע מתרבות שונה לגמרי. זה לא שאין דברים טובים בגמישות החרדית המקובלת, אבל המוסדות האקדמאיים פשוט לא עובדים כך ולא יכולים לעבוד כך. סטודנטים חרדים מופתעים לעיתים קרובות מדי מן הנוקשות האקדמית, שאיננה תואמת גם את הסטריאוטיפ של ה"סמוך" הישראלי. אך ניתן לומר כי חלק ניכר מן ההבדל בין מערכת אקדמית איכותית לבין מערכת שטחית הוא דווקא ההקפדה בנושאים הללו של הקפדה בזמנים טוהר הבחינות ועמידה בלוחות הזמנים של הגשת העבודות ושיעורי הבית. מאחר ששוק העבודה איננו סלחני לתרבות של "בערך", אני ממליץ מאוד לרכוש את ההרגלים הללו כבר בלימודים. מי שמצליח לשרוד את הלימודים במקומות סלחניים יותר, יפגוש את הנוקשות הזו בהמשך דרכו וחבל.

התראיינת לאחרונה בנושא הלימודים בהפרדה מגדרית, התפיסה החרדית בענין זה היא די פשטנית אבל אי אפשר להתכחש לכך שהיא נושאת בחובה לפחות חלק מן האמת. החרדים טוענים שההתעקשות החילונית על לימודים גבוהים במעורב היא ניסיון לכפיה תרבותית, גם אם לא נקרא לזה כפיה חילונית. יש להניח שהחילונים לא רואים את זה כך. מה יש לך לומר להגנתם? ולהגנתנו?

בעימות שקיימתי עם פרופ' נתן ליניאל מהמחלקה למתמטיקה עלתה בין השיטין הטענה כי "האוניברסיטה היא חלקת 'אין אלוקים' האחרונה שעוד נותרה לנו, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? הטענה הזו היא אמנם מאוד אמוציונלית אבל גם מאוד מובנת בעיני. ישנו קושי עצום לחלוק את הדבר הכי יקר לך עם אנשים כל כך שונים שאתה אף מפחד מהם. לגופה של טענה, ההצעה שאנו מנסים לקדם מדברת על שלוחה חיצונית של האוניברסיטה שתאפשר במספר תארים לימודים בהפרדה. אין כאן נסיון לשנות את אופיה של האוניברסיטה ולא יהיו מחיצות בקמפוסים. הצעה זו היא דמוקרטית בעליל ואינה פוגעת באף אחד. הסימטריה תישמר באופן מלא. קרי, מרצים ילמדו גברים ומרצות ילמדו נשים. כמו כן יש להדגיש כי אין עקרון אקדמי נגד לימודים בהפרדה. בארה"ב ישנם למעלה מ30 מוסדות אקדמיים ובכללם אוניברסיטאות המקיימות לימודים בהפרדה, תחת הכותרת אוניברסיטאות לנשים. גם באוניברסיטאות המפורסמות בעולם עדיין ישנן מחלקות בהן מתקיימים לימודים בהפרדה, כך באוקספורד וקיימות גם כמה מחלקות (1, 2, 3) לנשים בלבד בקיימברידג'. ישנה תחושה שהאליטה המשכילה במדינת ישראל אינה ששה לחלוק עם אוכלוסיות שונות ממנה את "הון הידע" שהיא מחזיקה בידה.

גם בנושא הגיוס נשמעים פה ושם קולות חילוניים שאומרים שיש לאפשר לחרדים שירות מותאם לאורח חייהם, או לוותר עליהם לגמרי. למרות זאת הרוב הקולני יותר ממשיך להתעקש על כך שחובתם של החרדים לשרת ואין להם זכות להתנות את אופי החיים בצה"ל. זה אמנם חורג מתחום עיסוקך האקדמי, אבל יש מכנה משותף ברור בין הטיעונים על 'הדרת נשים באקדמיה' לבין הטיעונים על 'הדרת נשים בצה"ל'. בשני המקרים הרוב החילוני מנסה לכפות את עולם ערכיו על המיעוט החרדי תוך טיעונים שונים של שוויון וצדק והתעלמות מוחלטת מן המצוקה החרדית. האם הטוענים כך לא חשים בעצמם שיש כאן סתירה לוגית?

כמו באקדמיה כך גם בצבא, אני מכיר את הטיעונים לפיהם יש כאן ניסיון חילון וכפיה תרבותית. אני חושב שבדרך כלל לא זה המצב. רוב אלו שדורשים מן הציבור החרדי השתלבות מעוניינים בהשתלבות ואין להם שום התנגדות לכך שהחרדים ישמרו על אורח החיים שלהם, התפיסה השלטת כיום היא 'רב תרבותיות'. יחד עם זאת חובתנו להבין את החשש שלהם שמא השתלבות החרדים במדינה תגרום לה להשתנות בנושאים שהם 'עיקרי הדת' מבחינתם כמו הדרת נשים. הם במצב של 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי'. אנחנו גם צריכים להסכים שאין לנו שום זכות מוסרית או אחרת להגיע למוסדות קיימים עם מסורת ומנהגים ולדרוש התאמה בשבילנו אם ההפרדה הזו פוגעת בציבורים אחרים, כמו נשים. עם צבא זה מעט יותר מורכב כי הדרישה החילונית להתגייס בתנאים שלהם כוללת בתוכה סתירה פנימית מסויימת.

דוקא אלו שמנסים להשיג שינוי תרבותי בחברה החרדית, מה שאנו נקרא לעתים בצדק 'חילון', עלולים לגלות באיחור רב שהם פעלו בשיטת 'הכל או לא כלום' והעלו 'כלום' בחכתם. דוד בן גוריון הסכים בזמנו לפטור בני ישיבות משירות בצה"ל אבל יצר לינקג' בין שוק העבודה לצה"ל. יש להניח שכוונתו היתה, אם לומדים, שלא ישרתו. אבל אם יוצאים לעבוד, אז חובתם לשרת בצה"ל. כך נסנן ונפטור מן השירות רק את הלומדים. כפי שכולנו יודעים וכפי שצפוי להתרחש בכל חברה שלא מוכנה לקבל הכתבות על אורח חייה, התוצאה היתה ההיפך הגמור. סביר להניח שאילמלא הקשר הזה בין צבא לעבודה, הציבור החרדי בישראל היה דומה יותר לציבור החרדי במדינות אחרות. אחוזים רבים יותר היו עובדים ומתפרנסים ומי יודע, חלקם אולי אפילו היו משרתים בצה"ל. אז גם כיום יהיו שיאמרו, מדוע שיהיו פטורים משירות אם אינם לומדים? על הראשונות אנו מצטערים… אבל זה בדיוק 'הכל או לא כלום'. ההתעקשות על השכלה גבוהה רק אם היא תהא ללא הפרדה מגדרית, חוסמת את ההשכלה הגבוהה בפני חלקים נכבדים בציבור החרדי. אולי זו התוצאה הרצויה בעיניהם של מעטים, אני נוטה להאמין שלרובם יש כוונות טובות והם חפצים להנגיש את ההשכלה הגבוהה לחרדים, זה כולל גם ויתורים במקומות מסויימים. אם מחנות צבא בהפרדה מגדרית, ואם נתינת האפשרות לרכישת השכלה גבוהה בהפרדה, לפחות בחלק מן התארים. תוך שמירה על זכויותיהן של נשים בסגל המרצים. אצלנו למשל נשמרת הפרדה מוחלטת, נשים מלמדות נשים וגברים מלמדים גברים. לא נוכל להסכים שגברים ילמדו נשים ונשים לא תלמדנה גברים משום שזה פוגע במרצות כשחלק משוק העבודה נחסם בפניהן.

לסיום, האם לדעתך מתחוללת כאן מלחמת תרבות? אתה אופטימי ביחס להמשך? מה אתה צופה לנו בכל הזירות בהן מתחולל מאבק? בפרט באקדמיה.

דוקטורינת "העגלה המליאה" מול ה"עגלה הריקה" סוחפת אותנו לטרמינולוגיה של "מלחמת תרבות". לדידי יש כאן שתי עגלות מלאות כאשר ברור לי שהעגלה היהודית צריכה לעבור ראשונה במיצר. אם נשכיל להכיר את הערך של האקדמיה ונלמד לקחת ממנה את הכוחות העצומים שקיימים בה ולנצלם לבניין היהדות הרי ששני הצדדים גם יחד ירוויחו מהרמוניה זו. אני מייחל ומתפלל ליום בו החרדי יוכל לדעת שהוא יכול להכנס בשלום ולצאת בשלום מהצבא ומהאקדמיה ללא שום חשש לפגיעה בארחות חייו ואמונותיו. האחריות לכך שהוא יצא בשלום אינה מוטלת רק לפתחה של מדינת ישראל, אלא היא אתגר שגם היהדות החרדית תצטרך לקחת בו חלק על ידי בניית חוסן אמוני לבוגרי מערכת החינוך החרדית באופן שבעוד 30 שנה חרדי יוכל ללכת לצבא ולאקדמיה ולהיות נוכח במרחב הציבורי והאינטרנטי ללא חרדה כה עצומה לעתידו הרוחני.

יש לנו הרבה דוגמאות לאישים שהחברה החרדית מתברכת בהם ושחלק מהכוחות הייחודיים שלהם הושגו באקדמיה. עולם התורה נהנה מהישגים אקדמיים בתחומים כמו מפעל כתבי היד ועוד. גם האקדמיה עצמה נהנית מאוד מבית המדרש דרך מפעלי "אוצר החכמה" ו"היברו בוקס" שכל חוקר יהדות משתמש בהם. כמו כן הרבה חוקרי קבלה וחסידות מקיימים גם היום מגעים עם בית המדרש החסידי והקבלי. באופן כללי הרבה מהמחקר הקבלי החדש אינו עוסק בתכנים היבשים אלא מתמקד בחוויה המיסטית. בהקשר זה חוקר הקבלה יישאף לפגוש ואף לחוות את החוויות באופן אישי במפגש בלתי אמצעי עם חסידים ומקובלים.

תגובה אחת
  • 01
    ישראל
    2015/06/09 11:20

    [סליחה על ההעלאה מתהום הנשייה]

    ברצוני להתייעץ עמך,

    אנוכי התחלתי בסמסטר זה לימודים לתואר
    ב-"מדעי החברה והרוח",
    ב-"אוניברסיטה הפתוחה"
    בעיקר כי זה מעניין אותי,
    {כמו שדיברת על לימוד לשם לימוד}
    ורציתי לשאול, לדעתך-
    האם יש גם סיכוי להתפרנס מזה,
    בדרך הטבע???
    או-שזה שייך יותר למקצועות-
    שהגדרת-"שכמעט ההיפך הוא הנכון"???
    [דהיינו: שהמקצוע רק הורס]


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר