אגודה אחת > אחריות ציבורית > המכון למדיניות תורנית

המכון למדיניות תורנית

האם אנו יודעים מהי עמדת התורה בנוגע לסל התרופות? הרב נכטילר סבור שאנו זקוקים למכון שיברר את את עמדת התורה בשאלות אקטואליות של קביעת מדיניות

 
| אחריות ציבורית | תגובה אחת

הרב מיכאל נכטילר

במסגרת הטור הקבוע (בעז"ה) שלנו על יזמות חברתית תורנית, נפגוש היום את הרב מיכאל נכטילר, בוגר ישיבת מיר . בן 31, נשוי +5, סמנכ"ל חברת "אמונים". הוא ראש צוות מלווים ומלווה משפחות בארגון "פעמונים" המלווה משפחות שנקלעו למשבר כלכלי, וכן יועץ תעסוקתי מטעם "פעמונים". בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול באוניברסיטה הפתוחה, ולומד לתואר שני למדיניות ציבורית – תכנית המנהלים באוניברסיטה העברית. מצוות ההקמה של "קמפוס עין חמד – מוסד ישיבתי אקדמי" ומשמש בה כמנהל החינוכי והאקדמי. 

לא שאלנו אותו על שלל תפקידיו, קמפוס עין חמד בוודאי דורש ראיון מיוחד. התמקדנו באחת היזמות שלו שעודנה בחיתוליה, הקמת 'מכון למדיניות תורנית', בדומה למכוני המדיניות הפורחים כיום כפטריות אחר הגשם. כאמור, זה עדיין בגדר תכנית, אבל תכנית מפורטת עם חזון ואתגר מעוררי מחשבה.

 

הרב נכטילר, מדוע יש צורך ב"מכון למדיניות תורנית"?

 במדינת ישראל פועלים כיום עשרות מכוני מדיניות שונים. חלקם מפורסמים יותר וחלקם בשלב בו הם שואפים להתפרסם אבל עדיין לא הצליחו. הם עושים עבודה רבה ומעניינת, אם כי על התועלת שהיא מביאה בהחלט אפשר לחלוק. לא משום שהיא לא אפקטיבית בכלל, היא מאוד אפקטיבית. הסיבה שאפשר לחלוק עליה היא שונה לגמרי, הערכים אותם מחלחלים המכונים הללו אינם בהכרח הערכים אותם מעוניין לראות יהודי שומר תורה ומצוות כערכי יסוד במדינה בה הוא מתגורר.

 

המכונים הללו מפיקים תוצרים- "ניירות מדיניות", מישהו ביקש זאת מהם?

 רוב המכונים הללו עובדים באופן של "איתערותא דלתתא". הם לא מוקמים על ידי המדינה או איזה זרוע שלה, אלא על ידי בעלי ענין. אם בעלי ענין אקדמי שמעוניינים להפיץ את משנתם, לחתור למשל לכינון חוקה בישראל, או שינוי שיטת המימשל, או חיזוק הדמוקרטיה, או הפנמת ערכים מערביים אלו ואחרים. לפעמים קל יותר לפענח את המניע ולפעמים קשה. ודי למבין…

 אבל עד שאתה שואל אותי, אשאל אני אותך שאלה גדולה שכבר נשאלה בעבר אבל עדיין אין לה תשובה ברורה. האם התורה היא קפיטליסטית? כלומר, בעד חירות הפרט במובן הכלכלי וזכותו לעשות כמעט כל דבר ברכושו (וכמובן שיש לחז"ל תקנות נגד מפקיעי שערים, אבל הן תקנות הציבור להגן על עצמו, ואינן נגד זכותו של היחיד למכור את רכושו במחיר מופקע). או שמא התורה היא סוציאליסטית, כמו שמקובל לומר שיהודי זקוק תמיד ליהודים סביבו לשם קיום מצוות התלויות בציבור וכדומה. כך גם בענין הכלכלי, החל ממצוות התורה שהן הבסיס כמו שמיטה ויובל וכלה בתקנות חז"ל שגם להם יש גוון סוציאליסטי.

 

שאלה נאה, מהי התשובה?

 כפי שכבר אמרתי, לא ידוע לי על תשובה ברורה לזה. אבל שים נא לב שלא קל לענות על השאלה ואולי גם לא צריך לענות עליה בתשובה של כך או אחרת. יכול להיות שצריך פשוט לברר היטב את צדדי השאלה ואת המשמעויות האקטואליות שלה. "כופין על הצדקה", איך זה עובד בימינו? יש הרבה נזקקים שיתמכו בזה, אבל לא בטוח שאלו שיכולים לשלם יאהבו את הרעיון. כנראה הם ימצאו הוכחות שזה לא נוגע אליהם.

 

נשמע שהקמת מכון כזה חשובה גם לליבון סוגיות אקטואליות, זו המטרה ואין בלתה?

 זו בהחלט מטרה חשובה, אבל לא זו המטרה. המטרה היא משולשת:

 א. לדון ברעיונות המוסריים התורניים כלפי סוגיות אקטואליות ולנסח אותם, תוך העלאת המודעות הציבורית הפנים-חרדית לקיומם.

 ב. להציף את העמדות הללו לציבור הרחב, שיהיו קיימות בשיח הציבורי לא פחות מעמדות שאינם מבוססות על ערכים יהודיים בלשון המעטה.

 ג. מכיוון שרבים החרדים הנמצאים בצמתי הכרעה מרכזיים, והם רק הולכים ורבים ב"ה, הם זקוקים לעמדות מנוסחות.

 אני אסביר: קבלת ההחלטות בקרב מקבלי ההחלטות נעשית על ידי מידע שהם מקבלים ממקורות שונים, והם מעוניינים במידע בהיר ומנומק, בכל נושא שהוא. כל גורם שמגיע לשקול צדדים ולקבל החלטה בנושא העומד על הפרק, מעוניין לקבל חומר מסודר ונהיר כדי ללמוד מתוכו את הנושא. המצב כיום הוא כפי שכותב הרא"ש "כל דאלים גבר – בטענות". מבחינות מסויימות קובעי המדיניות עושים עבודה קלה, לא משום שהעבודה שלהם קלה. למעשה – ההיפך הוא הנכון, יש להם הרבה עבודה והם לא מצליחים להגיע לכל הפרטים שהם צריכים להגיע אליהם. דווקא לכן, אם מגיע אליהם נייר עמדה מסודר מנומק ומשכנע, הם משתמשים בו פעמים רבות כקיצור דרך. זה מטיל אחריות רבה על כותבי הניירות הללו, אחריות וסמכות שהם שמחים לקחת, למרות שהם לא בהכרח משקפים את עמדתו של הציבור הרחב או של גורם מוגדר אחר. במילים אחרות, יש כאן וואקום מסויים שהם פועלים בו בלי מפריע ואפילו אי אפשר לבוא אליהם בטענות, משום שהזירה הזו מופקרת לגמרי מצד שומרי התורה והמצוות והיא כר פורה בה עושים גורמים אחרים כאוות נפשם. קל להבין שאין דרך אובייקטיבית להציג עמדה. אפילו הכנסת, דרך משל, הקימה גוף מטעמה שיספק לחכי"ם מידע בנושאים שהם מבקשים. וגם שם יש אי אלו טענות על הטיה. כשלכולם ברור שהחוקרים שם עושים הכל כדי להימנע מהטיה כזו, לפחות בגלוי. כשכותב כלשהו בא להציג עמדה, הוא ממסגר אותה מנקודת מבט מסויימת. זו בעיה שלא ברור שיש לה פתרון.

 המכון הישראלי לדמוקרטיה ספג גם הוא ביקורת כזו, אבל הוא ממשיך לפעול "בשיא הזהירות" כפי הגדרתו של נשיא המכון, ו"להניע את השיח והדיון הציבורי עם דגש על הצד המקצועי". כמאמר הבדיחה הידועה, "אובייקטיבי, בסדר, אבל של איזה צד".

 

ומה אתם תעשו כדי למנוע בעיה כזו?

 למעשה אנו מאמצים טכניקות קיימות. ההשראה נמצאת כבר בחז"ל. כפי שהגמרא מספרת לנו בסנהדרין (טז, א) על תהליך התייעצות משולש, באחיתופל בסנהדרין ובאורים ותומים. על פניו, בלי להתיימר לפרש, יש כאן שילוב של חכמה תורה ורוח הקודש. מאחר שאין לנו סנהדרין ואורים ותומים, ואין אנו חפצים להסתפק ב'עיצות אחיתופל' אנו מוכרחים להקים משהו אחר.

 התכנית היא להקים צוות של תלמידי חכמים הבקיאים בנושאים הללו, ולתת לכל נושא כמה זוויות. אנחנו לא מנסים להגיע למסקנה מסויימת, אלא להנגיש גם את המקורות התורניים. שלא כמו במחקר מסויים שיצא לאחרונה על ידי אחד המכונים המובילים וטען שהעמדה החרדית המצדדת בסוציאליזם ומדינת רווחה נגזרת מכך שהם מרוויחים מכך.

 ראה, ישנו מעשה רב על מי שהלך לשאול את הרב מבריסק את דעתו אודות מדינה יהודית וקיבל תשובה שלא ייתכן דבר כזה, משום שאין לנו מקורות איך מנהלים ומחליטים בכל מיני דברים, אז פשוט אין לנו אפשרות. כיום, כשדיבורים אודות רוב חרדי עתידי נפוצים יותר, אין לנו דרך התמודדות אלא אם נאמץ את גישתו של החזו"א לאותו שואל, על אותה שאלה. החזו"א אמר לו, כשיביאו לנו את ההנהגה, נתמודד עם זה.

   

אז יש ניירות, מה עושים איתם?

 כשמקבל החלטות כלשהו רוצה לקבל החלטה, והקול התורני נעדר. אז הוא נעדר. בין אם מדובר בסל התרופות ובין אם מדובר בשחרור מחבלים. אנו לא רוצים להביע עמדה ספציפית כלשהי אבל אנו בהחלט רוצים להציף את העובדה שיש לתורה מה לומר בנושאים הללו. אולי יש בספרות חז"ל עמדות שונות, אם אכן כך – נביא את כולן. העמדה השלטת בעולם המערבי כיום היא שיש "שוק של דעות", אותו שוק שהטוענים לו מצטטים את ג'ון סטיוארט מיל כטובע המושג, אבל כל לומד תורה יודע שאין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, וגם חרב על הבדים הוא מקור לכך שאי אפשר להסיק מסקנות לבד. מהשוק הזה נעדר קול צלול ובהיר המביע את עמדתה של התורה. אכן, גם בתוך המרחב התורני קיים מגוון של דעות, והרעיון שלנו הוא להעמיד צוות שיגבש אמירה ברורה אם ישנה כזו או למצער יביע את העמדות התורניות השונות אם יש כמה כאלו.

 

זה נשמע כמו ליקוט בענייני השעה, זה לא קצת זר לעולמם של מקבלי ההחלטות?

 לא מדובר בקובץ של "שטיקלאך תורה" אלא בתוצר מקצועי העונה לכל הדרישות המקובלות כיום. כלומר, לא נסתפק בעריכה של התוצרים באופן מובן לכל, אלא כבר בשלב הכתיבה יידרשו הכותבים להכרת הענין על כל מורכבותו, כולל כל הנתונים הנוגעים לו. לא עורך לשוני ילווה את המכון, אלא אנשי מקצוע בתחומם שיציגו את הפרטים לפני צוות הכותבים, ינגישו להם את הרקע ואת כל החומר המקצועי והספרות הקיימת בתחום, את הנתונים ואת ההשלכות הצפויות לכל גישה שתינקט. רק אז, מתוך הכרת השטח, יידרשו הללו לגבש עמדה תורנית מנומקת כהלכה וגם כתובה בבהירות. לא נסתפק בכך שהמסמכים מובנים למי שאינו מצוי בעולמה של תורה, אלא נציב מלכתחילה רף גבוה של מקצועיות כך שהתוצר לא יהיה פחות מקצועי מכל מה שקיים כיום במכונים אחרים. זה אכן אתגר גדול ויומרני, אני יודע.

 

אתם לא חוששים שזה יהיה כמו המשפט העברי, כל אחד יעשה עם המקורות מה שמתחשק לו? למשל מה עם "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" שכיום מצוטט בראש כל חוצות בעד השויון בנטל?

 דווקא השויון בנטל היא דוגמא טובה למיסגור בלתי הוגן. הרי הנושא איננו המחסור בחיילים אלא התחושה של אובדן הסולידריות. המיסגור של הענין כנטל בלתי הוגן הוא אינטרס פוליטי שלא זו המסגרת לעסוק בו. אם נבדוק את המקורות – בין אם ניקח את שבט לוי כדוגמא ובין אם נתבונן בצבאו של דוד המלך ב"יושבים על הכלים" נמצא אינדקציה ברורה לצורך ב"מי גרם לרגלינו שיהיו עומדות במלחמה [ולא נופלות] שערים המצויינים בהלכה". שאלות נוספות שניתן לעסוק בהם הם למשל הענין של צדק חברתי. אנו לא מתיימרים לנהוג כחז"ל ולהחרים מפקיעי שערים, אבל דווקא בסוגיא של רווח והונאה חז"ל נתנו לנו התייחסות מדוייקת לרווח הוגן ולרווח בלתי הגון, "שתות". כאמירה מוסרית ראוי שדברי חז"ל יישמעו וייראו אצל מקבלי ההחלטות. ולא תהא כהנת כפונדקית. כל עוד דבריהם אפילו לא נשמעים, מה לנו כי נלין.

 

אז איך בכלל מתחילים עם יזמה כזו?

 אנו זקוקים קודם כל לתלמידי חכמים שיהיו מעוניינים ויראו ביזמה כזו משהו נחוץ לעת הזו, ויהיו מוכנים להתגייס לשם כך. על תלמידי חכמים אלו להיות בעלי תפיסה רחבה ומורכבת של התפיסה התורנית מחד, ויכולת הבנת המציאות המורכבת מאידך. ברגע שנמצא קבוצה כזו, יחד עם נדיבים שיבינו את נחיצות העניין ויעמידו את המימון הדרוש לשם הפעלתו של המכון, נוכל לצאת לדרך ולשנות, כפשוטו ממש, את מקומה של התורה במרחב הציבורי.

 ליצירת קשר: [email protected] 

תגובה אחת
  • 01
    שושנה
    2016/01/14 00:32

    נשמע מעניין. אילו זה לא השתייך פוליטית להתחילה, כגון "מועצת חכמי התורה" של המפלגות חרדיות וכגון "הוועדה התורנית" (זיכרונה לברכה…) של תנועת "מנהיגות יהודית" של משה פייגלין, אז אולי באמת זה יעניין את מקבלי ההחלטות (או לפחות חלק מהם).
    רק השגה אחת, אבל נחרצת: לא צריך שום מימון, כי אנשי ה"צוות" חייבים לעשות את מלאכתם בחינם ולהיות בלתי תלויים משום גורם, אף גורם צדדי שלכאורה לא נוגע בדבר ההחלטות. מספיק כבר "לאהוב בתשלום", תורתינו טובה גם כשלעצמה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר