אגודה אחת > אחריות ציבורית > האם אנו מינימליסטים בלתי מודעים?!

האם אנו מינימליסטים בלתי מודעים?!

ציפורה אינדורסקי טוענת שצריך להחליף דיסקט: אנו לא חיים בצמצום כי אין לנו כסף. אנו מינימליסטים גאים!

 
| אחריות ציבורית | אין תגובות

טרנד חדש שמעניין לעקוב אחריו הוא ה"מינימליזם". אנשים מתחרים ביניהם למי יש פחות חפצים, סופרים כל גרב ועט, גרים בדירות שכורות ומתניידים ממקום למקום לפי העלויות כשעל גבם תיק גב משובלל עם כל רכושם.

בלוגרים מכל העולם מפרטים את חפציהם ומנהלים דיונים על מה עוד מתוך 57 החפצים שלהם אפשר לזרוק. דורין הרטמן בבלוג "הסולידית"  מפרטת גם היא את מאגר מטלטליה, 121 במספר ומטיפה לאחרים לחיות כמוה.

חלק  מהשיטה היא גם חסכנות כספית. דורין הרטמן למשל, בזה לאנשים שמבלים את רוב ימיהם במאורות ההייטק או במשרדים סגורי חלונות. היא מלמדת איך לפרוש מהעבודה בגיל 30 ולחיות באופן סולידי על סמך הכסף שנצבר עד גיל זה.

 אחרי שהסבירה איך היא חיה ב-2013 מ-3873 ₪ בדיוק לחודש (אין ספק שהיא עובדת במשרה מלאה אצל עצמה. לספור כל יום את החפצים והשקלים זה לא פחות עבודה מ 9 שעות בהייטק), היא חשה חובה להסביר איך אפשר ליהנות ממקלחות קרות ולחסוך את החימום.

2. מקלחת קרה חוסכת המון

עם כל הכבוד ליתרונות הבריאותיים – מקלחת קרה היא לא בילוי חוויתי. בימים הראשונים אפשר לומר שהחוויה הייתה אפילו טראומטית. קשה לומר שאני נהנית מהמקלחות הללו – הגם שהן לא בלתי נסבלות כבעבר.

אבל בדיוק כשם שאני אוכלת כדי לחיות ולא חיה כדי לאכול (– סוקרטס), אני מתרחצת כדי לחיות ולא חיה כדי להתרחץ.

המשמעות האפקטיבית היא חיסכון משמעותי – בזמן, בכסף ובעצבים.

במקום להתפנק 20 דקות במים רותחים ולבזבז בממוצע 200 ליטר מים, אני משקיעה פחות מ-5 דקות במקלחת תכליתית וקרה, מקטינה דרמטית את חשבון המים שלי ומקלה על משק המים בישראל.

במקום להדליק דוד שמש (3 קילוואט לשעה, כ-500 ש"ח בשנה), לשלם למישהו מאות שקלים כדי להחליף גוף חימום אחת לתקופה או לקנות דוד חדש (1500 שקל) כשהישן מתקלקל – אני חוסכת את הכסף הזה.

במקום לריב עם בן הזוג שלי על כך שהוא גמר לי את המים החמים, אני רבה איתו על דברים אחרים. 

 

צילום: ויקימדיה

צילום: ויקימדיה

הכל טוב ויפה והשיטה מתפרשת על תחומים נוספים. רוב אלה שחיים עם האידיאל הזה- בוחרים גם בחיים ללא ילדים, 'אל-הורים' הם קוראים לזה. יש ערימות של הסברים וכמויות של הוכחות למה זה טוב לעולם ולמה הורות היא לא הגיונית. הם מצליחים לקיים את עצמם במינימום משאבים ומטרת העל היא להצליח לחסוך עוד עשרה שקלים ולזרוק או לתרום עוד כמה חפצים.

כחרדים אנו רגילים לשמוע השכם והערב כמה שאנחנו לא תורמים לכלכלה. לא מניעים את הצריכה. לא משלמים מיסים כי המשכורות נמוכות. חיים על חשבון הציבור במימון מערכת הבריאות והחינוך של ילדינו המרובים. מקבלים הנחות בארנונה מכספם של מעמד הביניים האומלל שאין לו ברירה והוא ממש לא יכול להביא עוד ילדים כי הוא צריך לממן את הציבור החרדי.

אופס, גם המינימליסטים חיים ככה. הם לא משלמים מיסים כי הם לא מרוויחים הרבה. הם לא מניעים את הכלכלה והצריכה. מקבלים הנחות בארנונה ונוסעים בתחבורה ציבורית ומשלמים ביטוח לאומי נמוך. אבל אצלם זה אידיאליזם וזה מוערך. ברור לכל בר דעת שזכותם לבחור בצורת חיים כזו. אי אפשר להכריח בנאדם לעבוד קשה רק כדי שאפשר יהיה לגבות ממנו מיסים. יש כאלה שמקנאים, יש מי שמתעמת עם הנתונים, יש אפילו מי שטוען שלא הגון לקבל הנחה בארנונה כשאתה יכול להרוויח יותר ואתה בוחר להסתפק בפחות. ההנחה בארנונה לדעתם נועדה לאלו שלא שפר עליהם גורלם ואין להם את מה שהם רוצים, לא לכאלו שבוחרים במוצהר להרוויח קצת והם יכולים להרוויח יותר. אלו האחרונים, לדעתם של המערערים, צריכים לעבוד קשה יותר כדי שיהיה להם כסף לשלם ארנונה מלאה בלי הנחה. אין להם זכות לבחור בחיי עוני מרצון. כך או אחרת, לכל הפחות כולם משתאים ומנסים ללמוד קצת מצורת החיים הזו, לקבל נקודת מבט נוספת ואחרת על חיים אפשריים לא לפי התבניות המקובלות.

אנחנו כחרדים חיים עם אידיאלים. גם אנחנו בוחרים לא להיות חלק מהמירוץ המטורף של חיי עבודה ועבדות ומעדיפים לחיות ברמה נמוכה ולא לעבוד את רוב ימינו. אנו אפילו מזדהים עם האמירה של סוקרטס "אוכלים כדי לחיות – לא חיים כדי לאכול". אנחנו גם מעדיפים משפחות ברוכות ילדים על חשבון רווחה כלכלית. נופש בחו"ל פעם בשנה הוא לא משהו שלוקחים בחשבון ברוב המשפחות וזה בסדר גמור. גם נופש בארץ יקר מאד למשפחות גדולות ועדיין השמחה והחיים והמטרה חשובים יותר מכסף ומרמת חיים "טובה" בעיניים בורגניות.

פרויקט חיים של זוג להקים משפחה גדולה ושמחה עם הורים הנוכחים בחייהם של הילדים (ולא נשארים בעבודה עד שעות הלילה בהם הילדים ישנים כבר) הוא לא פחות ראוי ממטרה של מינימליזם. זכותו של כל יחיד לבחור את חייו ודרכו הכלכלית בלי לחשב את כלל המדינה והצריכה והנעת הכלכלה. זכותנו לחיות לאור ערכים של צמצום והסתפקות במועט כלכלי כדי לאפשר לנו הרבה עולם רוחני.

איננו צריכים להתנצל על חוסר האחריות הכלכלי החברתי שלנו, וגם לא להסביר איך בכל זאת השכנה עובדת קשה ומשלמת מס הכנסה. אנחנו בוחרים בחיים עם ערכים אחרים וזו זכותנו המלאה.

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר