אגודה אחת > אקדמיה > בשורה טובה לחרדים, בשורה רעה לאנושות

בשורה טובה לחרדים, בשורה רעה לאנושות

מנחם רבינוביץ חזר מכנס "אבני דרך לתעסוקה" עם שתי בשורות בשורה טובה לחרדים, ובשורה רעה לאנושות.

 
| אקדמיה | אין תגובות

השתתפתי השבוע בכנס 'אבני דרך לתעסוקה' מטעם תכנית 'חרדים באקדמיה' של קרן ידידות טורונטו. במשך יום שלם ניתנו הרצאות, כונסו פאנלים והועברו סדנאות שונות לסטודנטים החרדים כדי להקל על השתלבותם באקדמיה ובתעסוקה איכותית לאחר מכן. היה זה מחזה מרענן לראות סטודנטים מפקולטות שונות ומתחומי ענין שונים (כמדומני שיש דגש על התחומים הטכנולוגיים) אך עם מכנה משותף אחד, חרדיותם.

אחד הנושאים שהיה שזור כחוט השני בדברי כל המרצים והאורחים הוא השוני בין עולם התעסוקה המודרני לבין מה שמוכר לנו מן העבר. ההבדלים הם רבים וחשוב להיות מודעים לכולם. לאחריות המוטלת על העובדים לאתגר את עצמם, ליצור אופטימיזציה למערכת בגבולות הניתן, לא להמתין להוראות שיבואו 'מלמעלה' וגם לנהל את הקריירה שלהם עצמם ולא לצפות לקידום פסיבי.

נקודה נוספת שחזרה על עצמה והעלתה אצלי דוקא הרהורים מרים היא ה'שקיפות' הקיימת כיום במקומות העבודה כלפי השתייכותו המגזרית של העובד. בעיקרון זו בשורה טובה למי שמנסה להשתלב בעבודה. אחת המנהלות בפירמת רו"ח ממשרדי הביג 4 בישראל נשאלה כמה חרדים/ות עובדים במשרד והשיבה שאין לה יכולת לדעת זאת משום שאין כל רובריקה העוסקת בהשתייכות המגזרית של העובד. גם בהרצאות אחרות שבה האמירה המעודדת הזו שוב ושוב, את אף אחד בהנהלה לא מעניינת ההשתייכות שלכם או האמונות שלכם. כל עוד אתם עושים את עבודתכם נאמנה ומייצרים תפוקה טובה למשרד, אתם תקודמו ותוערכו לפי זה בלבד. כמובן, אם תתחילו לדרוש הפרדה מגדרית בפינת הקפה וזכויות יתר בשל העובדה שאתם מתפללים שלוש פעמים ביום, איש לא יחבב את זה ואולי אף ייזכרו ש'החרדים לא משרתים בצה"ל'. אבל במסגרת רוח ה'רב תרבותיות' המקובלת כיום, זכותכם להאמין במה שאתם רוצים וללכת עם איזה כובע שתרצו, כל עוד אין זה פוגע בעבודה.

זו בשורה טובה עבור אלו שחשים שלא בנוח להיכנס למקום עבודה חילוני, שבטוחים שעיניים נעוצות בגבם כל הזמן רק בגלל שהם מגדלים זקן. אמנם יש סקרנות בחלק ממקומות העבודה, אבל בסופו של יום הדברים נשפטים אך ורק לפי הקריטריונים המקצועיים. כמובן שיש יוצאי דופן פה ושם ואנו מתבשרים על אפליה על רקע כזה מדי פעם, אבל אלו יוצאי הדופן. בחברות הגדולות משקיעים בנושא באופן מכוון ופועלים בגישת ה'גיוון בתעסוקה' (Diversity). מנהלים טוענים שיצירתיות והשגת פתרונות טובים יותר מול אתגרים נובעת דוקא מן העובדה שהעובדים מגיעים ממקומות שונים לגמרי ואמונים על צורות חשיבה שונות. משכנע למדי.

בארה"ב, כמו בנושאים רבים אחרים, יש התקדמות גדולה עוד יותר. במסדרונות המשרדים הגדולים יש ערב רב עצום של תרבויות. חובשי טורבן הודים לצד ג'מייקנים ואפרו אמריקאים. בליל של צבעים ושפות שקשה לתאר. כמובן ששפת העבודה האוניברסאלית היא אנגלית, אבל חייו הפרטיים של העובד, דעותיו ואמונותיו, שפתו מנהגיו והמקום ממנו הוא בא אינם מעניינים את איש. בתנאי אחד, שהוא עושה את עבודתו נאמנה.

אם כל כך טוב, אז מה רע? מדוע זו בשורה טובה לחרדים ולשאר אלו שלא חשו בנוח בעבר במקום עבודה הומוגני, אבל בשורה רעה לאנושות?

התשובה נעוצה בתנאי האחד. אין כל רע בכך שמקומות העבודה הגדולים 'שקופים' לאנושיותו של העובד, זה מצוין בשבילנו – החרדים, ואין דרך אחרת לראות את זה. אבל כדאי לזכור את המשמעות האחרת שיש לעובדה הזו, היא לא נובעת מההערכה הרבה שיש לעובד אלא מכך שבעולם התעסוקה המודרני 'אדם' הוא רק מכונת עבודה משוכללת. כל עוד הוא מביא את התפוקה, הוא בסדר גמור. ואם הוא לא מביא את התפוקה, הוא לגמרי לא בסדר. לא מעניין את המעסיקים דבר מעבר לכך, לא מדוע זה קרה ולא מה עובר על העובד.

המסקנה שכדאי להסיק מכך היא לא רק לשמור על הייחודיות שלנו, כי אפשר ומקומות העבודה לא מפריעים לנו בכך. אלא גם לזכור שהעבודה היא לא חיינו. בעולם הגדול יש רבים הסבורים שהעבודה היא זו שמגדירה אותם, השאלה הראשונה אותה נשאל כל אדם במסגרת חדשה היא 'מה אתה עושה', כלומר, במה אתה עמל לפרנסתך. אבל זה לא רק 'ממה אתה חי' אלא גם 'מי אתה' ומה מעניין אותך בחיים. משום שלשואלים ברור שתחום הענין שלך בחיים משיק לתחום ממנו אתה מתפרנס. אף אחד לא יענה על 'מה אתה עושה' ב'מבקר במוזיאונים' אלא אם הוא כתב לענייני אמנות. ההגדרה העצמית של אדם בעיני עצמו ובעיני זולתו נגזרת מן התחום ממנו הוא שואב את לחמו.

אין בזה כל הגיון. אנו עובדים כי כך נגזר עלינו, כדי שנוכל להתפרנס. אין זה אומר שאנו 'טכנאי מחשב' או 'קופרייטרים' ותו לא. אך טבעי הוא שאיש פרסום יראה בכל דבר שהוא לוקח ליד את הפן המקצועי בו הוא עוסק. אבל הוא גם אב לילדים, בעל לאשה, חבר בקהילה כלשהי. הוא לא רק 'איש פרסום'. מי שמעמיד רק את הקריירה במרכז חייו, עלול להתאכזב. טבעי לצפות מן הקריירה לאתגרים וסיפוק, טבעי להשקיע בה את רוב זמננו. אך כדאי לזכור שיש גם פונקציות נוספות ל'אדם' שבנו. בפרט כחרדים עלינו לזכור לשם מה אנו חיים וזה לא כדי לעבוד ולהתפרנס.

 

* נהניתי מהכנס, כנס 'אבני דרך לתעסוקה' נוסף יתקיים מחר (17.2.2014) באוניברסיטת בר אילן. 

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר