אגודה אחת > תקשורת > חלומות (3) תקשורת

חלומות (3) תקשורת

מנחם רבינוביץ מסיים לחלום ופונה לאפיק מעשי, ה"תקשורת". בעיניו כאן הסיפור החברתי מתחיל ונגמר. ומה תפקידם של צרחני תקשורת עלגי לשון ב"קווי הנייעס"?

 
| תקשורת | אין תגובות

תקשורת פנימית

בממלכת העיוורים, שתום העין הוא המלך. יש אינספור נמשלים שאפשר להצמיד לפתגם העתיק הזה, בפרט בחברה החרדית. אבל אני חפץ להתמקד בתחום התקשורת. רק בחברה המקדשת את העיסוק המתמיד במושכלות, ובזה לפחות באופן רשמי לעיסוק בחיצוניות, רק בה יכול להיווצר פער איום כל כך בין צרכני התקשורת ליוצריה. צרכני התקשורת אינם מאמינים לכל מילה, ומפקפקים בכל פרשנות. לרוב יש להם פרשנות משלהם לאירועים, והיא לא תמיד תואמת לגירסא הרשמית. יצרני התקשורת לעומתם, הם כאלו שפשוט לא אכפת להם מה יגידו עליהם, וזה לא משום שהם 'מעל זה', אלא בגלל שהם כבר מחוץ לכל מחוייבות חברתית נחשבת.

רק כך ניתן להסביר את צרחנות התקשורת, בחי"ת. קווי הנייעס למשל נשלטים על ידי אנשים עילגי לשון, שהדבר היחיד שיש להם להציע בראיונות היא עזות פנים מיוחדת. אמנם עיתונאי ומראיין נזקק לעזות פנים כדי לשאול את השאלות הנכונות, אך גם למעט תיחכום, ליכולת התנסחות ולתכנון מוקדם. את כל אלו לא ניתן למצוא לא בקווי הנייעס ולא בתחנות הרדיו החרדיות.

בפרספקטיבה של זמן ניתן לזהות תהליכים גם בתחום זה. רדיו חרדי היה פעם בגדר דמיון מפותח. אכן גם היום הוא לא ממש יצירת מופת. אבל ראו זה פלא, אין התנגדות מתוקשרת, כאילו השלימו עם קיומו. אולי בגלל שהחזית עברה לקווי הנייעס. אולי משום שהם מאיימים לא רק על ההגמוניה התקשורתית, אלא גם על הרמה האנושית. מצד שני, כבר טען מי שטען פעם שהמלחמה האמיתית היא נגד רנסנס תרבותי. מרדידות לא חוששים. רדידות אינה מאיימת על החברה החרדית בצורתה היום, תרבות אחרת כן.

האיום על החברה החרדית אינו מסתכם ברדיו. לפני שנים ספורות היתה תעשיה קטנה של תקליטורים. 'חסידישקייט' 'אקטואליש' ודומיהם. אלו היו דיסקים שנמכרו לציבור במחיר לא גבוה, מעין מגזין וידאו הכולל בתוכו פינה לילד, פינה למבוגר, פרסומת ואקטואליה. גם הסרטת נפילת מגדלי התאומים נמכרה בעשרה שקלים לדיסק, לפני עשור. התעשיה הזו נכחדה לגמרי. לא משום חוסר רווחיות אלא בגלל החדירה האדירה של האינטרנט לבתים חרדיים. כמדומני שכל ההערכות כשלו בענין הזה. חדירת האינטרנט ללב ליבה של היהדות החרדית היא עובדה קיימת ומוגדרת, שמייתרת את הצורך במגזינים המופצים על דיסקים.

המשמעות של החדירה הזו במילים קצרות היא מחרידה. המחלה כבר כאן, ואנו עסוקים בהתמודדות מול חזית שכבר אינה קיימת בעוד אנו מזניחים את החיסון האמיתי שאינו בידינו.

איני חושב שתופעת האנוסים נרחבת. אני בהחלט חושש שהיא סנונית מדאיגה מאוד. זאת, משום שאני מבין היטב את התהליך שעבר על אותם אנשים. מדוע לא יילכו עוד רבים בדרכם, אם איש אינו טורח לתת מענה לשאלות שהם מעלים. המענה היחיד הוא איסור נוסף שנחקק מדי פעם שרק מגחיך את משמעותם של כל האיסורים הישנים – מימות משה רבינו ואילך. מי לנו חכם מרבינו החפץ חיים, שכשאמר לו רב עיירה אחת, הבה נכריז שלשון הרע חמור כמו חזיר, נתן בו הח"ח את עיניו החכמות ואמר לו: 'אנשים עלולים לאכול חזיר בגלל אמירה כזו'. ואין ספק שהח"ח לא זילזל בחומרת איסור לשון הרע, הוא היה ריאלי כדי להבין שהיקש בין איסורים הוא דו צדדי.

נטישה המונית של הדת – לא תהיה כל כך מהר. בחברה שעשתה את ה'פאסט נישט' אלוהיה, כל אחד שומר את מחשבותיו לעצמו. אבל ברגע שיהיה היזון חוזר, קבוצה שלמה עלולה לעזוב יחד, וקשה להפריז בחומרת התוצאות. לכשלעצמי, אני חושש גם מאלו שנשארו בפנים, עם ההגדות הישנות ולב חלול. אני חושש בשבילם, אני חושש בשביל סביבתם. ואחרי כל זה, הם אפילו לא מאושרים.

לנגד עיני עץ עתיק, רב שרשים ופארות, שמחלה אוכלת את תוכו. הוא עדיין מתנשא לגובה רב, צמרתו מלבלבת כאשתקד. אבל יום יבוא, אפשר שיהיה סוער או אפילו בהיר, והוא יקרוס לפתע בקול רעש גדול ויקבור תחתיו את כל הנהנים מצילו. או אז נדע שזה לא קרה ביום אחד, וכבר זמן רב שהחוסן שלו היה כלא היה, ואין כאן אלא קליפה.

אני רוצה לקחת חלק משמעותי בשינוי שעתיד לעבור על החברה החרדית מעבר לניסוח את החלומות. ההחלטה לפנות לכיוון לימודי תקשורת היא טבעית בהיותי משוכנע שהשינוי יגיע דרך התקשורת המושמעת, הכתובה, המחנכת. תקשורת היא לא רק 'תקשורת המונים', אלא גם תקשורת בינאישית. תקשורת היא הכלי המודרני להנעת המונים. תקשורת היא בעלת יכולות רבות. יש בה צורך כלפי פנים אבל גם כלפי חוץ. כדוגמא בעלמא, הופתעתי שבשיח האחרון אודות חוק טל לא שמעתי את צירוף המילים 'הנרטיב החרדי'. כל כך קל להתייחס בסלחנות כלפי תפיסה שונה מזו הישראלית, אם אנו מאמינים שהיא מבטאת נרטיב שונה, פלשתינאי. למה לא להבין שיש נרטיב חרדי, שגם אם אין מסכימים אתו יש לו הצדקה? מישהו בכלל ניסה להעביר את הנקודה הזו?

אין די בפורום הסברה, שלמרות שהוצע שוב ושוב, עדיין לא קם. צריך להביא בחשבון את כל סוגי המדיה העתידית, וכיצד הם יבואו לידי שימוש. אם שככה ההתנגדות לרדיו חרדי בפתע פתאום, נוכל להניח שמן הסתם ביום מן הימים תקום גם טלויזיה חרדית. מה היא תהיה אז? עם תכנון ושקיפות או מפטירין כאשתקד?

אני מקווה שעם התממשות החזון הנבואי, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', יהיו בידינו די כלים לענות על הצורך. אני מקווה שעוולות צרכניות תטופלנה באופן מוסר והוגן, הן עם הצרכן והן עם היצרן. אני מצפה שתקשורת תנוהל על ידי אנשים שמבינים מה היא מצוקה. אני רוצה להיות שם כשזה יקרה, וזה יקרה.

 

תקשורת כללית

או – מה מהותה של התקשורת בעיני.

תקשורת בהגדרתה היא רק מדווחת, כך לפחות היה צריך להיות. למעשה התקשורת היא מזמן לא רק מדווחת אלא גם יוצרת אירועים, אלא שהם אירועים מתוזמנים. אנשי תקשורת לוקחים את עצמם ברצינות רבה ודנים על פעולותיהם כאילו היו חזות הכל.

ועם כל זה, אנשי תקשורת נחשבים כיום כסוג של מנהיגים, הוגי דעות. זה מוזר, כי הם אמורים להיות לכל היותר כותבי טור דעה, אבל כמה וכמה מעברים די חלקים מן התקשורת לפוליטיקה, גרמו לאנשים לחשוב שתקשורת היא סוג של יצירה. ומי שרשאי להציע צורת התנהגות, מסוגל גם לבצע.

פרופ' בלונדהיים, מן המחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית בירושלים, טוען שהאינטרנט מחזק את הזהות וההשתייכות לקבוצות משנה חברתיות מהזן הדתי, האתני, האידיאולוגי, התרבותי, הדורי, המיני, המקצועי וכדומה.

טענתו היא שאנשים בעלי ענין משותף, ויהא אפילו ביזארי ככל שיהיה, מוצאים האחד את השני בקלות רבה יותר בזכות האינטרנט.

אם בעבר הגדרתו של אדם נקבעה במידה רבה מאוד לפי מקום מגוריו, כמו ששורר שאול טשרניחובסקי 'האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו'. כיום, זהותו של אדם אינה נקבעת כתוצאה מהשתייכות מוקדמת, אלא הוא 'מוצא' את עצמו ואת תחביביו ומאפייניו כאדם, באמצעות הרשת הממוחשבת.

קבוצות משנה חברתיות, יכלו להיעלם בעבר לגמרי מן העולם עקב פיזור גיאוגרפי רב מדי. כיום, הרשת הממוחשבת מחברת ביניהם, ונותנת להם את כל הגיבוש לו זכו בעבר רק קבוצות קרובות פיזית.

אדם בודד, למשל מהפכן, יכל להישבר בעבר עקב לחץ הסביבה הבלתי אוהדת. כיום, הוא עשוי לקבל תמיכה מאנשים שאמנם רחוקים ממנו פיזית, אבל קרובים אליו בדעות. ועם התמיכה הזו הוא יכול לצאת בגאוה רבה לעולם האמיתי, ולא להרגיש בו בודד.

במאמר אחר דנו פרופ' בלונדהיים ופרופ' ליבס דוקא בחסרונות של תקשורת המונים, בניצול שלה על ידי אויביה – אויבי המערב. ושמא גם אנו צריכים לפתח שיח משלנו, תקשורת המונים, כמה ועד כמה. המותר והאסור, הרצוי והמצוי.

תקשורת כתכונה נחוצה למנהיג. נשיא ארה"ב למשל, לא הביא עמו לתפקיד חזון מגובש, ואפילו לא בהירות אידאולוגית, אלא דוקא יכולות אחרות שעשויות להפוך אותו למנהיג אפקטיבי: יכולת לשבות את לבם של הבריות, יכולת להקשיב ולהתייעץ, אך גם יכולת לקבל החלטות עצמאיות. כהגדרתו של פרופ' בלונדהיים. וגם זו תקשורת.

עמדה לנגד עיני ההגדרה של המחלקה עצמה: מטרת הלימודים במחלקה לתקשורת ועיתונאות היא להקנות לתלמידים ידע והבנה אודות תהליכי תקשורת, תוך התבוננות ביקורתית במימושי התקשורת בזירה הציבורית, הכתובה והמשודרת, ובתקשורת בין-אישית, בין יחידים ובין קבוצות.

אופי הלימודים הוא עיוני. עם זאת, ניתנת לתלמידים האפשרות להתנסות במספר סדנאות להכרת ההיבטים המעשיים של התקשורת. במסגרת לימודי התואר הראשון משולבים לימודי תקשורת כלליים ולימודי עיתונאות עם דגש על היבטים חברתיים, תרבותיים, לשוניים, היסטוריים, טכנולוגיים ומשפטיים.

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר