אגודה אחת > חרדים > הקהילה החרדית בארצות הברית – רשמי מסע

הקהילה החרדית בארצות הברית – רשמי מסע

שתי קהילות שני סגנונות. ביטחון עצמי, לימודים כלליים, אחדות פנימית.

בצלאל כהן משתף אותנו במבט השוואתי לאחר ביקור למידה בארה"ב.

 
| חרדים | 7 תגובות

לא מזמן שבתי מביקור ראשון של שמונה ימים בארצות הברית, בו השתתפתי במשך ארבעה ימים בוועידה השנתית של ארגון "תורה ומסורה", המהווה ארגון גג למאות מוסדות חינוך חרדים בארצות הברית ובקנדה. בנוסף להשתתפותי בוועידה, שהיתי עוד מספר ימים בניו-יורק לצורך למידה ומספר מפגשים אודות הקהילה החרדית בארה"ב.

מטבע הדברים, נקודת הראות שלי היא בעיקר השוואתית, בניסיון להבין את הדומה והשונה בין הקהילה החרדית בישראל והקהילה החרדית בארה"ב. למרות הקושי להסיק מסקנות מביקור כה קצר, נדמה לי שהוא בהחלט סיפק לי מספר תובנות חשובות בנושא. ההשוואה הינה בעיקר בין הקהילה הליטאית-ישיבתית בישראל לקהילה הליטאית-ישיבתית בארה"ב, ואינני יודע אם היא מלמדת גם על ההבדלים בין הקהילות החסידיות והמזרחיות בישראל ובארה"ב.

ביטחון עצמי

בעיני החרדים בישראל, אין כמדומני ספק באשר לעליונותה של החרדיות הישראלית על פני חברתה האמריקאית. עולם התורה הישראלי-ליטאי רואה את עצמו כאותנטי וכממשיך מורשת מפוארת של עולם הישיבות שחרב, לעומת עולם הישיבות האמריקאי-ליטאי המהווה חיקוי לא מושלם לעולם הישיבות הישראלי. בעיניים ישראליות, עליונות זו ידועה גם לחרדים האמריקאים והיא באה לידי ביטוי במספר אופנים.

  • חלק גדול מהצעירים החרדים בארה"ב (בנים ובנות) מגיעים למשך שנה-שנתיים או יותר למוסדות לימוד בישראל, ומקצתם אף יישארו בה לאחר נישואיהם (במסירות נפש) למשך מספר שנים או לצמיתות. לעומת זאת, לא ידוע כלל על תופעה הפוכה של צעירים חרדים מישראל היוצאים ללמוד במוסדות חינוך בארה"ב (למעט חסידי חב"ד היוצאים ל"קבוצה" ב-770), וכל מקרה כזה דורש הסבר מיוחד.
  • היחס של היהדות החרדית בארה"ב למנהיגות החרדית בישראל, הינו יחס של כבוד רב והערכה, המתבטאים בהפניית שאלות בעניינים שונים שעל סדר היום בהלכה ובהשקפה לשולחנם של גדולי התורה בישראל. לעומת זאת, תופעה הפוכה איננה קיימת כלל, ונראה שמרבית הציבור החרדי בישראל איננו מכיר אפילו את שמותיהם של גדולי התורה בארה"ב.

את ההסבר לנחיתות האמריקאית, נוטים להסביר בהשפעה של החומרנות באמריקה גם על הקהילה החרדית שם, לעומת הקהילה החרדית בישראל שהצליחה לשמור יותר על הסתגרות והתבדלות מהתרבות החיצונית. הפתיחות הגדולה יותר של החרדיות האמריקאית, נתפסת כאן כאילוץ וכדבר שבדיעבד.

במהלך שהותי בארצות הברית, ובשיחות רבות שקיימתי עם אנשי חינוך ועם המנהיגות החרדית שם, גיליתי נקודת ראות הפוכה לחלוטין. הם אינם רואים את עצמם כנחותים בפני החרדיות הישראלית, ובמידה רבה הם רואים את הקהילה החרדית בישראל כמי שסובלת מבעיות רבות, וכמי שיש לה הרבה מה ללמוד מהחרדיות האמריקאית. מנקודת ראותם, הקהילה החרדית בישראל סובלת מקנאות גדולה מדי, מפוליטיקה פנימית הרסנית, וממבט לא רציונלי על החיים. הם אינם מבינים את הניכור והעוינות הרבה בין הקהילה החרדית בישראל לכלל החברה הישראלית, ואת ההתנגדות הגורפת של הקהילה החרדית להתערות בחברה הישראלית, בתחומים כדוגמת לימודים ועבודה.

נראה שהנקודה היחידה שבה ניתן היה לשמוע הערכה מסוימת לחרדיות הישראלית, נוגעת ליכולת של מי שחפץ בכך להתמסר לחלוטין ללימוד תורה, אם כי גם בנקודה זו שמעתי הסתייגויות וספיקות בנוגע לאיכות הלימוד והלמדנות בישיבות בישראל לעומת מקבילותיהן בארה"ב.

את ההסבר להגעתם של הצעירים החרדים מאמריקה ללימודים בארץ, ניתן למצוא בעצם החשיבות של ארץ ישראל בעיניהם, ללא קשר לקהילה החרדית הישראלית, או באמת ברצון לטעום מעט את אותה התמסרות טוטלית ללימוד תורה. את היחס המכבד לגדולי התורה, אשתדל להסביר בהמשך.

לימודים כלליים בישיבות

בעוד שבישראל, מהווה סוגיית לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדים, את אחת מנקודות המחלוקת הקשות ביותר בין הציבור החרדי לגורמים הממשלתיים, הרי שבארצות הברית תמונת המצב שונה לחלוטין.

כפי שנאמר לי, בכל הישיבות הקטנות (ט'-י"ב) הליטאיות בארצות הברית, נלמדים לימודים כלליים בשעות אחר הצהריים, אם כי היחס אליהם משתנה מישיבה לחברתה. בחלק מהישיבות יהיה היחס ללימודים אלו מזלזל, והם יסתפקו בלימודים ברמה הנדרשת בשביל לצאת ידי חובה, ובישיבות אחרות יקבלו הלימודים הללו יחס מכובד ורציני שיביא את התלמידים לרמה גבוהה גם במקצועות אלו. בפני גדולי הרבנים שהופיעו בוועידה נשאלה שאלה אודות אפשרות ללמוד את הלימודים הכלליים ("לימודי חול") לפני הצהריים ואת לימודי הקודש אחר הצהריים, ואפילו שאלה זו לא נענתה בשלילה מוחלטת אלא בניסוח שהדבר ניתן רק "בדיעבד גדול" כלומר במצב של אין ברירה.

את ההצדקה ללימודים כלליים בישיבות הקטנות, לא מנמקים רק בכך שזוהי דרישת החוק, אלא בכך שאלו הם כלים נדרשים עבור התלמידים שיחפצו בבוא היום להמשיך את לימודיהם בקולג' או באוניברסיטה, ושחשוב מאוד לא למנוע מהם את הבחירה בבוא היום. כמו כן, הם רואים בהקדשת כל שעות היום ללימוד גמרא, מעמסה גדולה ואולי אף בלתי אפשרית, עבור מרבית התלמידים בגיל זה.

בנוגע לעמדה ההפוכה המקובלת בארץ, שמעתי פעמיים את הסיפור הבא. אברך שהגיע לרב יעקב קמינצקי (תרנ"א-תשמ"ו) ראש ישיבת "תורה ודעת" בניו-יורק וחבר "מועצת גדולי התורה" של ארצות הברית, השמיע בפניו באריכות טענות כנגד לימודי חול בישיבות הקטנות, והסתייע בהתנגדותו של הרב אלעזר מנחם שך ראש ישיבת "פוניבז'" בבני ברק וראש "מועצת גדולי התורה" בישראל לישיבות כאלו בארץ ישראל. האברך ציפה לשמוע בתגובה תשובה מנומקת, אולם הרב קמינצקי הסתפק בשלושה מילים בלבד "צריכים להיות נורמליים".

בנוגע לילדים המתקשים בהתמסרות מליאה ללימודים גם בשילוב של לימודי קודש ולימודים כלליים, גיליתי נכונות גבוהה להעניק להם לימודים מקצועיים וחווייתיים, במתכונת של ספורט; מוזיקה ואומנות ודברים נוספים. מוסד מדהים ברוח זו בשם "דרכי תורה" הוקם על ידי הרב יעקב בנדר, אשר זוכה להערכה רבה כאיש חינוך נפלא וכיזם ללא לאות. ההכרה בצורך של ילדים שונים בקבלת חינוך שונה, היא דבר שעד כה לא מצאתי כמעט בחינוך החרדי בישראל, למעט אצל ילדי "חינוך מיוחד" או צעירים חרדים "נושרים".

אחדות פנימית

ההטרוגניות של הקהילה החרדית בישראל, והמתח בין תתי הקבוצות העדות החוגים והחצרות שבתוכה, מהווים כר פורה לפוליטיקה פנימית אינסופית, המספקת חומר תמידי לעיתונות החרדית, ואשר מקשה על כל שיתוף פעולה כללי פנים חרדי כמעט בכל נושא שהוא.

למרות שככל הנראה הקהילה החרדית בארה"ב איננה מורכבת מפחות קבוצות, הרי שהיריבות ביניהן והפוליטיקה הפנימית ביניהן, אינן בעוצמה כה חזקה. העובדה שהיהדות החרדית שם, מצליחה מדי שנה לקיים ועידה כללית של אגודת ישראל באמריקה, כנס שכמותו כבר לא ערכה היהדות החרדית בישראל למעלה משלושים שנה (הכנסייה הגדולה השישית של אגו"י התכנסה בשנת תש"מ). כמו גם הכנס שהשתתפתי בו שמתקיים כבר זו הפעם ה-54, לעומת ועידות חינוך דומות בישראל שהתקיימו פעמים ספורות והיו רוויי פוליטיקה באופן בולט. מצביעים על סובלנות רבה יותר לשונה, ויכולת לנהל ויכוחים בתוך מסגרת משותפת כללית. נכחתי גם בישיבת הכנה של "אגודת ישראל באמריקה" לקראת כנס סיום הש"ס בלימוד "הדף היומי" המתוכנן בקיץ הקרוב, בנוכחות של 90 אלף איש, וגם שם נוכחתי באחדות שורות שקשה למצוא כדוגמתה בקהילה החרדית בישראל. בימי שהותי בארצות הברית, נערך כנס גדול של התרעה על נזקי האינטרנט, שגם כמותו כבר מזמן אין היתכנות לקיים בארץ.

אחדות פנימית.

 

היחס המכבד לשונה, בא לידי ביטוי גם ביחס לחילוניות. למרות העובדה שגם היהדות החרדית בארה"ב, מסתגרת מבחינה תרבותית גם בפני היהדות החילונית, הרי שהנימה כלפיה היא הרבה יותר מכבדת מהשיח החרדי המקובל בארץ כלפי החילוניות.

את ההסבר לשוני בנקודה זו, ניסו מארחי בארה"ב להסביר בשני אופנים. לדבריהם, הקהילה החרדית בישראל נאלצה להתגונן בפני החברה הכללית שאיימה על עצם קיומה, ועל כן בחרה באסטרטגיה של שמרנות והסתגרות מוחלטת וכן בדרך של מלחמת תרבות ושלילת האחר, לעומת הקהילה החרדית באמריקה שלא נאלצה להילחם כלפי תרבות שאיימה עליה. אם תרצו, זוהי למעשה הצגה של מדיניות "כור ההיתוך" הישראלי, מול הרב-תרבותיות האמריקנית. את היריבות הפנימית בעולם החרדי, הם שייכו למאבק סביב משאבים כלכליים מהרשויות השונות, הגורמות לכל סקטור להתחרות עם חברו על משאבים מוגבלים. בטענה זו אנו רואים אפוא יתרון בעיניהם בהליך של "הפרדת הדת מהמדינה".

התמודדות עם המודרנה

מחויבותם של החרדים באמריקה לשמירת תורה ומצוות איננה פחותה למיטב התרשמותי מזו של החרדים בישראל, אולם נראה שהאסטרטגיה שלהם לאיומי המודרנה והקדמה הטכנולוגית שונים בתכלית.

אם ניקח כדוגמא את הסכנות שבשימוש באינטרנט לעולם החרדי, ניתן להמחיש באופן ברור את ההבדל האמור. בעוד שבארץ ישראל הדיון בעולם החרדי מתמקד באיסור השימוש באינטרנט, הרי שבארה"ב הדיון מתקיים סביב הדרכים להשתמש בו באופן מבוקר ומושכל. בוועידה שבה השתתפתי, הופיעו כרזות גדולות הקוראות למחנכים להשתמש באתר chinuch.org של ארגון "תורה ומסורה" לצורך הורדת דפי עזר ומערכי שיעור וחומרי לימוד נוספים, כשלצד זה התריעו הנואמים אודות הסכנות שבאינטרנט. כך גם הכנס הגדול שנערך באותם ימים בניו-יורק, התפרש בקרב הציבור הרחב כהתעוררות לשימוש באינטרנט מסונן, ולא כאיסור גורף על השימוש באינטרנט.

הנואם המרכזי בשני הימים הראשונים של הועידה היה מר ריק לבוי, איש חינוך בעל שם עולמי בתחום חינוך ללקויי למידה ויצירת מוטיבציה לימודית. אני מתקשה לראות כנס דומה של אנשי חינוך חרדים בישראל, שהמרצה המרכזי בו הינו לא יהודי. סעודת השבת בהשתתפות כאלף חמש מאות איש, ובנוכחות גדולי ראשי הישיבות בארה"ב, נערכה סביב שולחנות בהם ישבו גברים ונשים יחד, כל אחד ליד בת זוגו. אני אינני מאמין שהציבור הישיבתי הישראלי, יכול להסכים לסעודה שבת באופן דומה. אלו הן רק שתי דוגמאות, לדרך שבה עולם הישיבות האמריקני, משמר את אופיו השמרני לצד פתיחות למודרנה. בעוד שחרדים ישראלים שינקטו צעדים דומים, יואשמו מידית בפריצת גדר ובהיותם "חרדים חדשים", הרי ששם הדבר נחשב כנורמה לגיטימית בעלת מסורת רבת שנים.

השפה השלטת בעולם החרדי-ליטאי בארה"ב היא האנגלית, והיא הייתה השפה היחידה שנשמעה בכל ההרצאות והדרשות בוועידה. האידיש כבר איננה נוכחת בציבור זה בחיי היום יום, בדיוק כשם שהעברית בישראל דחתה את האידיש בעולם החרדי-ליטאי.

לימודים ותעסוקה

השוני הידוע והבולט ביותר, בין שתי הקהילות החרדיות, מצוי כמובן ביחס ללימודים מקצועיים ואקדמיים ולהשתלבות בעולם העבודה. בעוד שבישראל נמצא תהליך השתלבותם של גברים חרדים בלימודים אקדמיים ומקצועיים ולאחריהם בעולם העבודה עדיין בראשית דרכו, והוא שנוי במחלוקת נוקבת וביחס אמביוולנטי מצד רוב המנהיגות החרדית, הרי שבארה"ב מדובר במהלך לגיטימי ונורמטיבי בקרב בוגרי כל הישיבות הליטאיות, כולל ישיבת ליקווד הנחשבת כשמרנית שבהן.

השוני בין השמרנים לפתוחים יותר בקהילה החרדית, נמצא בבחירה במוסד הלימודים, בעוד שהציבור היותר ישיבתי יעדיף קולג' חרדי בהפרדה בין גברים לנשים, הפתוחים יותר ילכו גם לאוניברסיטאות כלליות. בתחומים שבהם אין מענה בקולג', ניתן לראות גם חוגים שמרניים ביותר באים לאוניברסיטה, כדוגמת מורים לחינוך מיוחד בסאטמר שלמדו כקבוצה תואר ראשון באוניברסיטה.

בפעילות לשילוב בעבודה ובסיוע ליזמות עסקית, נוטלים חלק המרכזים לפרנסה של אגודת ישראל וכן דמויות מרכזיות בכל הקהילות החרדיות. היציאה לעבודה נתפסת כאמור כצעד לגיטימי לחלוטין, והאדם העובד איננו צריך להרגיש שונה ומורחק בחברתם של אברכי ה"כוללים". בנקודה זו חשוב לציין, שהנורמה של קביעת עיתים לתורה בשעות הערב של אנשים עובדים, מפותחת שם הרבה יותר מאשר בישראל.

כחלק מהשיח החרדי הישראלי, הרואה כאמור בחרדיות האמריקנית חיקוי בלבד, מרבים לדבר על כך שגם שם מתרחבת המגמה של שהות ארוכה ב"כוללים" ואי כניסה לעולם העבודה. מהשיחות שקיימתי, נראה שתיאור זה רחוק מהמציאות, ושגם אם אמנם ישנם אברכים רבים הממלאים את הכוללים, מדובר בפרק זמן קצוב שבסופו הם ישתלבו במשרה תורנית כלשהי, או ימצאו את דרכם לעולם העבודה הכללי.

לסיכום – יש ממי ללמוד

אמנם החרדים באמריקה אינם רואים לעצמם שליחות מיוחדת, ללמד ולהשפיע על דמותה של החרדיות בישראל. אולם נראה שלחרדים בישראל, המעוניינים להשפיע על שינויים בסביבתם הקרובה, להצליח לשמר את השקפת העולם החרדי, תוך השתלבות רבה יותר בכל תחומי החיים בחברה הישראלית, יש הרבה מה ללמוד מהחברה החרדית מעבר לים.

ברור אמנם שהאתגרים אינם בדיוק אותם אתגרים, ובעניין זה די לציין את חובת השירות הצבאי, הנמצאת בדיוק בימים אלו בדיונים קדחתניים, ומהווה כידוע אתגר לא פשוט לשמירת הזהות החרדית. כמו כן, ברור שגם החרדיות האמריקאית עומדת בפני אתגרים קשים, שלא הצלחתי לפגוש בביקורי שם, ושעלולים כמובן לעמוד בפני החרדיות הישראלית הנמצאת בתהליכי שינוי. אולם למרות הכל, נראה שהמכנה המשותף והדמיון הרב בין הקבוצות, מאפשר בהחלט למידה רבה. משיחותי התרשמתי שהם בהחלט ישמחו להעניק מניסיונם הרב ומתובנותיהם למקביליהם בישראל.

הדבר החשוב ביותר מבחינתי להעתיק משם לכאן היא תרבות הדיון, היכולת לקיים דיון מכובד גם עם מי שאנו חלוקים על דעתו מכל וכל, היא הדבר הבסיסי ביותר לחברה הנדרשת לברר את דרכה, ולצערי זהו הדבר הכי חסר כיום בחברה החרדית הישראלית. כל דעה שאיננה מתקבלת, מוצגת מידית כדעה פסולה ואפיקורסית, שמטרתה לחבל ולפגוע בדרך האמתית.

לא נותר לי אלא לסכם שוב במילותיו של הרב קמינצקי "צריך להיות נורמליים".

7 תגובות
  • 01
    הצבי ישראל
    2012/08/26 22:36

    אני מסכים שיש מה ללמוד מהם ובעיקר 'תרבות הדיון' זה דבר שאין עליו עוררין.
    אני רוצה לפקפק ברומנטיות של הסיפור של יהדות ארה"ב, אכתוב רק מעניין מתוך שזה בעצם חלומו של הכותב שיהיה בארץ הקודש, הוא רואה כך את הדברים כלפי יהדות ארצות הברית.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    צעג
    2012/08/28 08:12

    ייתכן והסבה היא מיהם הגדולים שנתנו את הקו ומה רמת האיום שהם חוו.
    מעצבי הדמות של החברה החרדית בארץ, הרב מבריסק והחזון איש היו באופיים מאוד שמרנים, ואף חששניים. גם המתקפה של הרחוב הית האידאולוגית ולא חומרנית גרידא, ממילא התגובה היתה התכנסות קשוחה, חינוך לקיצוניות כדברי החזון איש והעלאת משקל ה"נערווען", כולל תחושת רדיפה שלא היתה לגמרי לא מוצדקת.
    תראו איך הצבע חוזר ללחיים : הגר"צ רוטברג לתלמידיו: "למסור נפש בלשכת הגיוס" – http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=43971

    כתוצאה מכך אידיאל הנורמליות של הרב קמנצקי ירד לגמרי מסדר היום. מי שרצה להיות נורמלי כאן היה חייב לעשות צבא ולהשתלב במוסדות של השלטון. בחו"ל אין למוסדות האלו לא משמעות דתית ולא משמעות הלכתית ואין שום סבה להתריס נגדם השכם והערב.
    לפי התיאור של הכותב, היהדות החרדית בארצות הברית דומה מאוד לרבדים מסוימים ביהדות הד"לית בארץ. לכן עולים חדשים חרדים שמנסים להשתלב בחברה החרדית מוצאים את עצמם מופתעים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    מתי הורוביץ
    2012/08/28 13:52

    תודה רבה על הדברים.

    אני חושש שעלינו לשאול כאן היכן ההבדל טמון ומובנה, וכי בארה"ב האנשים שונים גנטית, וזה מה שיוצר את ההבדל? או אולי נתלה זאת באקלים?

    או בלשון אחר: לו היתה הקהילה האמריקאית המוגדרת על ידך כ"נורמלית" – מגיעה מראש לישראל של ימי קום המדינה – האם היו מתנהלים באופן שונה מול איום הקיום? משום שיש להם השקפת עולם או ערכים שונים?

    משום מה ברור בעיני ששתי הקהילות זהות במהותן, וההבדל טמון בגויים שמסביב. כלומר "הנורמליות" היא לא של הקהילה בארה"ב אלא של המארחים שלהם.

    "תרבות דיון" ו"יכולת להכיל את השונה" אלו ערכים עליהם נבנתה ארצות הברית של אמריקה. ולכן הם הכילו את היהודים בלא לאיים על אורח חייהם, והיהודים בתורם שילבו את הליברליות אל אורח החיים. והשתלבו גם בלימודים הכלליים וכו'.

    ודוגמה לכך היא העובדה שציינת – השפה השלטת שם היא שפת המדינה וכאן שפת המדינה. לא האידיש – שפת האם של שתי הקהילות.

    חוששני אם כן ש"יש ממי ללמוד" – מהאומה האמריקאית. ו"יש את מי ללמד" – את החברה הישראלית כולה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    יוחנן
    2016/01/20 16:29

    פשוט להוריק מקנאה. אפשר להתנחם בזה שאט אט החברה החרדית בארץ, עם הרבה קשיים וחריקות, משתנה והופכת למכילה וסובלנית יותר.
    אבל הנקודה העיקרית לא תשתנה: התרבות האמריקאית יותר נינוחה ומכילה – יש שיראו בזה שלילה – לעומת התרבות המזרח אירופית שמעצבת עדיין את החברה החרדית בארץ. זוהי תרבות של זעם קדוש כלפי דעות שונות, חוסר סובלנות ובאופן כללי גישה של פנים חמוצות. זה לעולם לא ישתנה.
    החיים באמריקה לא נוחים יותר רק כי הדירות שם יותר ברות השגה והחיים ככלל נעימים יותר, אלא גם כי הם נינוחים יותר תרבותית. אין מה לעשות.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    שושנה
    2016/02/14 18:42

    לשבת איש ליד אשתו אין בעיה אם לא רוקדים, אבל זה שהם – עשרות אלפי איש, רבנים ומחנכים – לא מצאו נואם מרכזי יהודי, זה אומר משהו. בושה וחרפה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 06
    ארז
    2017/12/01 20:34

    אני אוהב את היהדות החרדית בחו"ל ,
    שהקב"ה יברך אותם.
    אני רוצה ללמוד בישיבה, לא משנה לי איפה אבל רק לא בישראל.
    אני מצטער אבל ישראל היא מדינה ארורה.
    אני מבקש ללמוד תורה בחו"ל.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 07
    קובי
    2018/01/11 17:53

    נפלא פשוט נפלא! מן הסתם ברור לכם ששיעורי הבית הבאים שלכם הם העולמות החסידי והספרדי-תימני בארה"ב, וכן בשאר התפוצות.

    כתבה נפלאה.

    אני חושב שכל החרדים הרבים מאוד (והדתיים לאומיים התורניים) שמסכימים עם הרעיונות האלו, צריכים פשוט להתאחד, לדעת לעמוד מול סיקריקים (ז"א- פשוט להוריד להם את הפשקווילים ולא לפחד מהם באופן גורף[כן, גם לא לתת להם לקבוע לרבנים את סדר היום ואת מה שהם יגידו לציבור]), ופשוט להתחיל לחיות חיים בריאים של עובדי ה', בלי סטיגמות ומחשבות- פשוט כמו שכולנו באמת חושבים.
    אולי אני מגזים, אבל לדוגמא אני חושב שילדה שלא מתקבלת לסמינר כי לאמא שלה יש רישיון, או כי היא ספרדיה, או מי שלא רוצים לשדך לו כי הוא כביכול 'סוג ב' ' (ספרדי, בעל תשובה, גרוש וכו')- פשוט לא צריך לרדוף אחרי הממתגים האלו. לא לנסות להתקבל לסמינרים כאלה. לא ללכת לחברה עם כאלו סטיגמות. פשוט לחיות ולהיות אנחנו. אנו עובדים את ה', לא אנשים עם סטיגמות מעוותות. ומתישהו, יה"ר שזה יקרה מהר, בעלי הסטיגמות ירדו מהעץ הסטיגמטי.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר