אגודה אחת > לימוד תורה > ישיבות לקראים, תנאים ומגידים

ישיבות לקראים, תנאים ומגידים

נתקלתם לאחרונה בישיבה ל"תנאים"? או "מגידים"? מתי הורוביץ מציע לאמץ קטגוריות של מקצועות תורניים שהיו בשימוש בימי חז"ל.

 
| לימוד תורה | 5 תגובות

 [quote style="1"]"רבי פתח אוצרות בשני בצורת. אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה..". (בבא בתרא ח א).[/quote]

מסיפור זה וממגוון מקורות בתלמוד למדנו כי היו בזמן חז"ל מקצועות מובחנים בתורה, ולא דפוס יחיד של ת"ח "בעל גמרא" שבכמה מקרים הינו גם "בעל הלכה".

בעל המקרא

בדרך כלל "בעל המקרא" ("קרא" כתואר בארמית) מתואר בש"ס כזה שאינו מסוגל להגיע מעבר לכך – "בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, מאה מהן למשנה, עשרה מהן לתלמוד ויוצא מהן אחד (להוראה)".

וכן הבקיאות במקרא הינה רמה נמוכה יותר של בקיאות בתורה: שאם הש"ס הוא "קונדיטון" והמשנה כ"יין" אזי בעל המקרא שותה "מים". אם התלמוד הינו "בשמים" והמשנה "פלפלין", הרי שבעל המקרא מוסיף את קורטוב ה"מלח" – החיוני אמנם למאכל, אך אינו עיקר ממש.

ועדיין, היו האנשים שידעו את מקומם בתורה, וזיהו את עצמם כ"בעלי מקרא", ואף לא ניסו להגיע אל מעבר לכך, העשיר הוא זה ש"מתכלכל בשלשתן" והעני הרוצה להיות עשיר – שמח בחלקו  ומזהה את מקומו. הוא אינו משתתף בשיעורי דף היומי שאינם מתאימים לרמתו.

הוא כן יכול לדעת את 24 ספרי הקודש לאורכם ולרוחבם, להעמיק בהם אם מבחינת פירוש ואם מבחינת משמעותם לימינו. ולא עוד אלא שכל עולם הערכים של צעירי הצאן מסתבר שקנו מתוך המקרא – ולא מתוך סדרת "כה עשו חכמינו" – שבימיהם למדו כסדר "בן חמש למקרא וכו'", ואם כן תפקיד חשוב מאוד היה לו לבעל המקרא אשר מלאכת גידול הצאן הופקדה בידיו.

בעל משנה

האם בדורנו יש מקום ל"בעל משנה" היושב לפני "בעל הגמרא" ומשמיע לפניו את השמועות מתוך שינונו? לא. שהרי כבר הפכה תורה שבעל פה לתורה שבכתב, אך נראה כי תפקידו של "בעל משנה" לא היה טכני בלבד – בעל זיכרון לשימור המסורה, שהרי הסתפקו חכמים האם "סיני" עדיף או "עוקר הרים" – למינוי לנשיאות, ושלחו מארץ ישראל שהכול זקוקים לבעל השמועות – זה שהמשניות סדורים לו מפי השמועה כנתינתן מסיני. ובוודאי לא התכוונו למנות נשיא אך ורק משום זכרונו הפנומנלי…

ולא עוד אלא שאת "בעל המשנה" שרק מדקלם מזכרונו דימו חכמים למכשף הלוחש לחשים שאינו מבין מה אומר.

ואם כן נראה שגם בימי ה"תלמוד שעל הכתב", "אוצר החכמה", ושאר "בעלי המשנה הדיגטליים" אין בכוחם לייתר את תפקידו של החכם "בעל המשנה", אשר אם כי אינו סובר את לימודו לעומק, ואף אסור בהוראת "הלכה מן המשנה", הרי שהוא יודע לקשר בין דברים ולמצוא את החיטים בערימת השחת מתוך חכמתו.

בעל גמרא

ואף בתוך בעלי הגמרא וההלכה מצאנו גם כן שני סגנונות "חריף ומקשה" לעומת "מתון ומסיק", ובאופן קוטבי יותר "סיני" שעוסק באופן מוכרז בהיקף של ידע לעומת "עוקר הרים" העוסק באופן מוכרז בפלפול – הבדלים אשר כמובן קיימים עד היום, אך לא כ"תווית של מעמד/זהות", לפיה מוצעים לאדם מגוון של תארים ומקצועות בתורה, ובאפשרותו להכיר את מקומו ולשייך את עצמו למעמד/תפקיד מסוים בתורה.

בעלי הגדה

בעלי ההגדה היו "מושכים לבו של אדם כמים" ואף מצאנו שבדרשה ציבורית – עזבו העם את בעל השמועה והלכו לשמוע דברי אגדה.

ונראה שבימינו אף נושאי הגות והשקפה יכנסו להגדרה זו שהרי הינם הרחבה וביאור בהליכות הראויות על פי התורה – ואף כי מסופקני אם הם מושכים ליבו של אדם כמים, ואף כי נדרשת חשיבה ועמקות – לרוצים להגיע לאמיתה של תורה – עדיין בבחירה בין דרשה בסוגיית "תקפו כהן" לבין דרשה בסוגיית ב"מוסר חוץ תורני" מסתבר שיעזבו את בעל השמועה לטובת בעל האגדה…

בימינו

הבעיה מתחילה כאשר התחרות ההישגית משתבשת, ומבלי הבחנה ברורה בין המקצועות, הרי שכולם מתחרים בתוך המקצוע הנחשק והמכובד, הוי אומר להגיע לדרגתו של רבי יוחנן בן זכאי "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן" (סוכה כח, א)

בעוד שחז"ל ידעו להפריד ולסווג חכמים שונים:

…אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו. (חגיגה יד, א)

אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות (חגיגה יד, א)

לך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. (בבא קמא נה, א)

כלומר ר' יהודה בן תימא וחבריו היו בעלי משנה, ר' עקיבא בעל הלכה, ור' תנחום היה בעל אגדה.

נכון, גם בימינו נדע להבחין בין התארים "ראש הישיבה", "פוסק הדור" ו"המגיד הירושלמי", המקבילים ל"בעל גמרא", "בעל הלכה", "ובעל הגדה". אך כל זאת ברמת העיתונאות והפרסומים הציבוריים. בתוך בית המדרש פנימה, ובפרט בגיל "הישיבה הגדולה" ששם בחור צריך להכיר את מקומו, אין הבחנה כזו.

במדעי החברה ישנה ההבחנה של "סיווג עצמי" על ידי "הצעה לאימוץ זהות", כלומר האינטראקציה של היחיד מול החברה מביאה לו דמויות, זהויות וסיווגים שהוא יכול לאמץ לעצמו.

כיום זה קורה אך בלי הגדרה ברורה, באופן שיכול להזמין בחורים לאמץ לעצמם זהות תורנית ולומר "אני כזה" או יותר נכון "כזה אני רוצה להיות".

בחורי הישיבות יודעים להבחין היטב בין הגיסים גדולי התורה ר' שלמה זלמן אוירבך ור' שלום שבדרון, אך אין להם את הלגיטימציה החברתית לזהות את עצמם כ"מגידים" לעתיד, ולפנות לבית מדרש שזו מטרתו וזו הגותו.

אך אם התוויות של "בעל מקרא", "בעל משנה" ו"בעל הגדה" תקרומנה עור וגידים ברשות הרבים התורני, מסתבר שרבים היו שמחים לגלות כי שם מקומם חלף תחרות להישגים בתחום שאינו שייך להם.

 

מובאות:

בעל המקרא

בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא – יוצא מהן מאה, מאה למשנה – יוצאין מהן עשרה, עשרה לתלמוד – יוצא מהן אחד, הה"ד (קהלת ז, כח) "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" (ויקרא רבה ב)

אבל אמרו נמשלה המקרא במים, והמשנה ביין, והש"ס בקונדיטון, אי אפשר לעולם בלא מים ואי אפשר לעולם בלא יין, ואי אפשר לעולם בלא קונדיטון, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה ואי אפשר בלא הש"ס לעולם. ועוד נמשלה התורה במלח והמשנה בפילפלין והש"ס בבשמים ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא, בלא משנה, ובלא תלמוד. אבל אשרי אדם שעמלו בתלמוד, ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא לתלמוד, אלא על מנת שילמד מקרא ומשנה ויבא לתלמוד. (מסכת סופרים, טו ז)

בעל משנה

אמר רבי יוחנן פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף רב יוסף סיני רבה עוקר הרים שלחו לתמן איזה מהם קודם שלחו להו סיני עדיף דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא ואפילו הכי לא קביל רב יוסף עליה. (הוריות יד, א)

הכל צריכין למרי חטיא. כלומר רב יוסף הוא מרי חטיא שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני (רש"י שם)

דימוי למכשף: רטין מגושא ולא ידע מאי אמר, תני תנא ולא ידע מאי אמר. (סוטה כב, א)

בעל גמרא

איבעיא להו רבי זירא ורבה בר רב מתנה הי מנייהו עדיף רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר רב מתנה מתון ומסיק מאי תיקו. (הוריות יד, א)

בעלי הגדה

"וכל משען מים – אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה" (חגיגה יד, א),

ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא רבי אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית (סוטה מ, א).

5 תגובות
  • 01
    מיכאל
    2012/08/14 00:58

    מתי
    כבר בחז"ל הגדרת המקרא, משנה ותלמוד בדברי חז"ל אינם עולמות תוכן כי אם צורת לימוד, ודבר זה בא לידי ביטוי בקביעת הגילאים בהם יש לעסוק בעיקר בצורת לימוד מסויימת המתאימה לאותו הגיל.
    בסוף דבריך טענת לצורך בהבחנה בין תכני עיסוק (מגידות, הלכה וכדו'), ולא בין צורות עיסוק (אם כי לעיתים קרובות הדברים חופפים. אך בהחלט לא תמיד).
    ההבחנה בין התכנים – כאשר מדובר ב"סוף המסלול", כלומר בת"ח עשויים, כבר קיימת, וכל החידוש הוא בצורך להבחין ב"תחילת המסלול" בנטיית הלב ובכישרון של הבחור לתחום תוכן זה או אחר. וראה קריאת הראי"ה קוק באורות התורה (ובעוד מקומות) לעניין זה.
    השאלה היא האם לקרוא מראש לזהות את ההבדלים ביכולת בצורת הלימוד – זו סוגיה נוספת, כאשר כאן (בניגוד להבדלות בין תכני הלימוד) אתה מסתכן בחינוך לבינוניות.
    ושמא יש לעיין כיצד ללכת על הגבול הדק שבין הסינון הטבעי ("יוצא מהן מאה וכו'") לבין סינון יזום.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • מתי הורוביץ
      2012/08/14 11:10

      אני בהחלט מסכים עם סוף דבריך שהסינון הטבעי נכון יותר, ולכן לא קראתי לסינון יזום – אלא לאפשר לבחור הבוגר או אף האברך "להכיר את מקומו", ולפנות לבית מדרש המתאים למקצוע שאליו ליבו נוטה.

      מלבד זאת, בימי חז"ל ה"סינון הטבעי" היה כלפי פנים – מתחילים במקרא, והמוכשרים נכנסים עמוק יותר ועמוק יותר. כך שכל אחד התנסה בכל מקצוע.
      כיום לעומת זאת מתחילים ברמה הגבוהה והחלשים מסתננים החוצה, ולפיכך חשוב עוד יותר לאפשר סינון אחר סינון – ולתת לכל אחד את ההזדמנות לרדת בשלב אחד, ולא כפי המצב הקיים ש"או שאתה בפנים או שאתה בחוץ".


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 02
    יאיר תימני אורגינל
    2012/08/17 15:59

    אהלן מתי ברשותך,
    מהשנים שלמדתי בישיבה חרדית ראיתי שהבעיה הרצינית כיום היא: שלימוד התורה הוא בבסיסו לא לשם שמיים, כלומר, לא לימוד שמכוון לאל היושב במרומים.
    אלא זה משהו יותר חברתי, בגלל זה אנשים כל כל רוצים ללמוד גמרא ממניעים פסולים, בשביל שיגידו עליהם שהם חכמים, בעיני זה הפך להיות כמו מכון כושר שכל אחד בא בשביל להבליט את השרירים שלו – אני אישית מזמן הפסקתי ללמוד תורה בצורה הזו, וכל פעם שאני שומע שעושים סיום הש"ס אני מקווה ואומר לעצמי "אולי עכשיו סוף סוף הם יסיימו ללמוד ש"ס ויתחילו ללמוד תורה"
    תנ"ך זה הבסיס, זה הלב, ומי שלא מוצא טעם בלימוד המקרא אז מה טעם הוא יכול למצוא בגמרא, רק בשביל שיהיה נחמד למוח?
    בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני (ישעי' כ"ט י"ג)

    כנ"ל שמירת התורה והמצוות זה נהיה קטע חברתי,
    שומרים מצוות ממניעים חברתיים, בגלל שאנחנו דתיים אז ככה מקובל אצלנו לעשות! אבל המהות היא חילונית, בגלל זה ממציאים לחמניות מזונות טפלות נחטפות כמו להיט, כי בסתר הלב יש חוסר רצון לברך את האל יותר מידי זו בעיה קשה בשורש – כמה טפשות יכולה להיות פה, וכמה צרות לב ויובש הרגש יש פה.
    זה נורא לחשוב שיש אנשים שכל חייהם מקיימים מצוות ולא זכו להרגיש משהו בכיוון של עבודת האל
    ומה הפלא שיש בקרב מתבגרים נשירה גבוהה לחילוניות – כי צעירים רואים את השקר הזה ולא רוצים לשקר לעצמם מקווים לחיים טובים יותר אבל כמה זה יכול להיות טוב יותר ללא תורה ומצוות.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • מתי הורוביץ
      2012/08/18 21:07

      שלום יאיר, אתה מצביע על נקודה כואבת שאָרבָה תמיד לשומרי התורה והמצוות – הפיכת התורה לדרך חיים רובוטית, וכפי שהבאת מדברי הנביא שהתאונן על כך לפני למעלה מ2000 שנה.
      הייתי נזהר מהכללות והטלת אשמה על כל החברה כולה, אך אין ספק שאנו נדרשים להילחם כל אחד באופן אישי מול טרדות החיים המזניחים את משמעות התורה והופכים אותה לקיום "ממניעים חברתיים".


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 03
    יוסי לנדאו
    2012/08/19 00:10

    לדעתי גם כיום, אם בחור ישיבה אפילו ליטאית , ירגיש שליבו נוטה אחר מקרא או משנה וכו' ויתמקד בלהפוך לבעל מקרא וכדומה, לאחר זמן כאשר הסביבה תבחין שלא מדובר בשגעון חולף אלא במשהו עיקבי הוא יזכה בהחלט למקום ולהערכה משלו לא פחות מבעלי גמרא.
    אז מה חסר?
    שמישהו יגלה את הסוד הזה לנער הצעיר שמתחיל מחר את יומו הראשון בישיבה. שיבין שיש לו זכות לבחור לעצמו את דרכו בישיבה, לנסות לראות מה בעצם מתאים לו ובעיקר שאם הוא יתמקד במה שהוא טוב לבו ובמה שהוא אוהב המעמד שלו לא יפגע אלא רק להיפך.
    בעצם, עזבו את הנער, בואו נתחיל מההורים שלו שחושבים שהם יודעים בדיוק מה טוב לבן שלהן ושאם הוא לא ילך במסלול שהם קבעו לו עוד כשהוא היה בתכנון – הלך על כל המשפחה.
    אין ברירה, אם אנו רוצים שהילדים שלנו יהפכו ל"בעלי" משהו, אנחנו חייבים לתת להם קודם עצמאות.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר