אגודה אחת > אחריות ציבורית > "אם אין כסף זו גם בעיה".

"אם אין כסף זו גם בעיה".

האם לעסקנים שפועלים במרץ נגד "מגמות מסוכנות" כלשונם, יש מושג בצערם של תלמידי ‏חכמים? האם הם יודעים כמה מאמץ נדרש מאברך כדי להוסיף להכנסת הבית 200 ₪ לחודש??? מנחם רבינוביץ מתקיף את תוקפי הרב שטיינמן.

 
| אחריות ציבורית | תגובה אחת

אחת מן הטענות שנזכרו במייל שנשלח נגד הרב שטיינמן (ומי שלא קיבל עדיף שלא ידע במה מדובר…), היא הטענה שהוא עונה לשואלים אותו ‏על מקומות עבודה בעייתיים כי "אם אין כסף זה גם בעיה".

הכותב האלמוני מסתייג וטוען שאולי צריך ‏להתיר דברים מסויימים, אבל כשכל הזמן הוא אומר את זה -זה נכנס לציבור בעצמות שצריך כסף ‏ושצריך כסף ושהבעיה הכי גדולה זה אם אין פרנסה.‏

לשם הבנת הטענה, יש להעמיק מעט בחינוך המקובל בעולם הישיבות הליטאי, ולהבין מדוע יצא ‏הקצף על מי שטוען "אם אין כסף זה גם בעיה".‏

‏"כסף" הוא מושג נחות בזוי ודחוי, כך מחנכים כבר זמן רב בחינוך המקובל. בסולם הערכים ‏האידיאלי כסף אינו קיים. לא שהוא לא מקבל מקום ראשון, לא שהוא הכרח קיומי שנמצא מטה מטה ‏בסולם, הוא פשוט לא קיים. ‏ועוד מרגלא בפומייהו דהמחנכים, "מלעשות את הדבר הנכון לא מפסידים". כך, בהבל פה, הופך ‏ה"כסף" להיות משהו שאסור להתאמץ בשבילו כלל וכלל, וכדאי אף לעשות מאמץ קל להימנע ממנו.

סיפורים נאים מסופרים בהיכלי הישיבות והסמינרים, על אברך שיכל לקבל בכולל פלוני משכורת ‏נאה, אבל העדיף ללמוד ענין אחר שליבו חפץ למרות שעליו לא יקבל מאום. על עקרת בית שיכלה ‏לעשות לפרנסת הבית דבר מה בערב, אבל העדיפה לא לעשות זאת כדי שבעלה העמל בתורה ‏ישוב לבית נקי ומסודר בשעות הערב, ולא יופרע מתלמודו אפילו להרף עין. כל הסיפורים הללו ‏מכוונים למטרה אחת ויחידה, ללמד את צעירי הצאן שכסף אינו ערך כלל, ואפילו כששיקול רוחני ‏זוטר יחסית עומד נגדו, מיד הוא מוסט הצידה כלאחר יד ואינו משחק תפקיד כלל וכלל.‏

אלא שהמציאות מוכיחה שאין זה כך, בכסף קונים מזון, בריאות הגוף והנפש, חינוך טוב, תנאים ‏גשמיים ורוחניים לעשות את רצון הבורא יתברך ועוד ועוד, אפילו תורה אפשר לקנות בכסף. אם ‏ילד מתקשה בלימודיו, רק מי שיש בידו כסף יכול להשיג בשבילו את המורה הפרטי הטוב ביותר, ‏אם אברך רוצה ללמוד דבר מה שלא לומדים בכולל, רק אם אין לו באמת צורך בכסף הוא יכול ‏לעשות זאת. כסף הוא הכרח, גם אם הוא לא ערך, החינוך הקיים מתעלם מעובדות חיים בסיסיות ‏גם אם אינן אידיאליות.‏

המציאות מוכיחה שבבתים בהם שררה מצוקה כלכלית, הנזקים לנפשם של הילדים היו רבים ‏ועצומים, והמחיר בסוף הדרך היה גבוה עד מאוד.

המשפט "לא מפסידים מלעשות את הדבר ‏הנכון" אינו מדויק בלשון המעטה. אם לא מפסידים, מה החכמה? מפסידים גם מפסידים, אלא שיש ‏לעשות את הדבר הנכון. ולא קל לדעת מהו הדבר הנכון. אם היה זה קל, מה החכמה? האם תמיד ‏נכון לוותר על הכנסה כלשהי בגלל ספק? מהיכן הגיעה לנו הגישה הזו שיש להחמיר בכל צל צילו ‏של ספק ולוותר על הממון? אפשר שלעתים יש לוותר דוקא על שלוות הנפש ולהתאמץ כדי להשיג ‏את מה שצריך להשיג? האם איך בכך מעט מן העצלות ולו מן העצלות המחשבתית?‏

אילו היתה זו חומרא בעלמא, ניחא. מי שבוחר להחמיר ולחיות בעוני מתוך עקרון רוחני, כמה טוב. ‏אלא שפני הדברים אינם כן, מתוך דחק עצום ואמיתי, פורץ הצורך הקיומי. או אז אנו מוצאים ‏שהדחק גורם לכמה דברים שאינם נאים, למריבות עצומות על סכומים של מה בכך, למאבקי קיום ‏שהיו יכולים להיחסך בכמה אגורות, לילדים שנפשם פצועה, נעליהם קרועות ושיניהם כואבות אבל ‏אין כסף לרופא שינים. וכי לכל זה אין מחיר רוחני? להחמיר זה רק לחיות בעניות? אתמהה!‏

לחיי עניות יש מחיר רוחני.

 

בעוד חודש בערך נלמד בדף היומי (ברכות דף כח עמוד א) גמרא נפלאה.

אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא ‏דביתיה דמשחרן. אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה ‏פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.‏

וכי כל אותם עסקנים שפועלים במרץ נגד "מגמות מסוכנות" כלשונם, יש מושג בצערם של תלמידי ‏חכמים? הרי כל המדברים גבוהה גבוהה – מתפרנסים היטב מכל מיני וועדות שונות ומשונות, ‏מתפקידים שהומצאו רק כדי להכניס "משכורת נוספת", מכספים שמתגלגלים מיד ליד כדי להשיג ‏מטרות ציבוריות אלו ואחרות, וכי כרוכלא ניחשיב וניזיל, דברים שאין הנייר סובל? האם אותם ‏עסקנים יודעים כמה מאמץ נדרש מאברך כדי להוסיף להכנסת הבית 200 ₪ לחודש??? האם הם ‏היו מוכנים ללכת בכל ערב דבר יום ביומו, לכולל ערב תמורת מאה דולר לחודש? ואם התשובה ‏היא שלילית, הוי אומר שאין להם מושג כמה משמעותית היא ההכנסה הזו לפרנסתו של אברך מן ‏השורה. כיצד אם כן הם מתנשאים לחשוב שהם מבינים מה הציבור הזה צריך, ומה הוא יכול?‏


אכן, תחת שלוש רגזה ארץ, לא תחת מי שמשתכר היטב משכורת של עשר משפחות (!!!) וכותב ‏גבוהה גבוהה על חיי תורה מתוך הדחק. אלא תחת שלוש מוסכמות שבהצטרפותן יחד לחוט המשולש, לא במהרה הוא יינתק. ואלו הן:‏
א.‏ אדם שאינו חפץ לפרנס את משפחתו כשהוא כפוף ובוכה, ילמד תורה מתוך הדחק ויקבל ‏מילגה זעומה מן הכולל.‏
ב.‏ אשה יראת שמים תקפיד שלא להרויח חלילה יותר מבעלה האברך, כדי לשמור על מעמדו ‏בבית, ומשום שהשתלמויות וכל דבר אחר שיכול להגדיל את משכורתה אסורות.‏
ג.‏ תכנון ילודה – הס מלהזכיר בבתי יראי ה'.‏

החינוך ההזוי הזה, שכסף אינו ערך כלל, אינו יכול להחזיק מעמד כשהוא נפגש בעובדות החיים. ‏כסף אמנם אינו ערך לכשלעצמו, אלא מכשיר בלבד. אבל הוא מחוייב המציאות ואי אפשר בלעדיו. ‏מה שאנו פוגשים כתוצאה מן החינוך הלא מציאותי הזה הוא ציבור בעל שתי שכבות, האחת, ‏אליטה שלמדה לתרגם דברים שונים לכסף, ואין לה שמץ של מושג מה היא מצוקה! והשניה, בשר ‏תותחים שמאמין לכל מה שאמרו לו, ומקיים כפשוטם את דברי חז"ל: פת במלח תאכל וכו' ובתורה ‏אתה עמל.‏

וכשיהודי שמכיר היטב את המציאות מעז לומר זאת ללא כחל ושרק, נזעקים כל אותם עסקנים. וכי ‏מה נאמר? שכסף יותר חשוב? בסך הכל נאמר שמספיק לטייח את המציאות, בדיוק כמו שעבודה ‏במקום חילוני היא בעיה רוחנית, שצריך שאלת רב כדי לדעת אם לקיים או לחדול, כך גם מצוקה ‏ומחסור היא בעיה רוחנית!!! וצריך שאלת רב כדי לדעת אם מותר להתנהל במצוקה כשיש דרך ‏לפתור אותה. גם זו בעיה, בדיוק כמו רעותה.‏

‏"אם אין כסף, זו גם בעיה" ודפח"ח.‏

תגובה אחת
  • 01
    מתלמידיו של אהרן
    2012/07/29 00:40

    אני לא מבין דבר אחד. אם אנחנו "זורמים" כל כך עם הרב שטיינמן, (ואני באופן אישי מעריץ לא קטן שלו) למה אנחנו לא יכולים להשתדל שלגמרי תהיה לנו הכרה בנו מצדו והבנה לצרכינו? למה בעצם לא נכתיר אותו למנהיגינו? רק לחכ"י דגל ואנשי יתד מותר לדבר איתו? הרי אם יש מישהו שמילה אחת שלו יכולה לשנות את כל מה שקורה זה הוא. האם נציג כלשהו של החרדים העובדים ניסה פעם לדבר איתו?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר