אגודה אחת > חרדים חדשים > חזון שנשרף. ר' הלל צייטלין וקהילת 'בני יבנה': "חיה על עמל כפיך וקדש את חייך"

חזון שנשרף. ר' הלל צייטלין וקהילת 'בני יבנה': "חיה על עמל כפיך וקדש את חייך"

ר' הלל צייטלין ביכה טרם השואה את מצב העם נעדר האחדות, "האחד לשני זאב" | הפיתרון? קהילת בני יבנה | חרדים חדשים-ישנים | מסמך מרתק.

 
| חרדים חדשים | תגובה אחת

הקדמה

מה שהעתרתי לפני הקב"ה, אלוקי החסד, ואשר ענני קולי הפנימי.

העתרתי:

ה' אלוקי! לאן אלך? כל האורות כבויים! כל הדרכים חסומות! חושך מצריים. מי רואה דרך? מי רואה שביל?

בכל עץ אתה נכשל,

בכל בור אתה נופל…

אי הדרך המוציאה מן הגלות?

אי הדרך המוליכה לציון?

כבר מזמן עייף ויגע אני מדרכי ציון הנוכחיות, לא אל עיר קדשך הוליכו הן אלא אל פילוג. אבוי לי!

אומה שלמה מוטלת לרגליך בדמה ומושפלה – אבוי לי!

מאות אלפים מבניך הקדושים, בני ישראל, נטבחו, טומאו, נקרעו לגזרים – אבוי לי!

גוויות ילדיך הושלכו לכלבים ונסחבו – אבוי לי!

מליונים מילדך, בני ישראל, פוצצו ברימונים במלחמת ההשמד הגדולה ובבורות נרקבו – אבוי לי!

הנותרים מבני ישראל נבוכים הם ומבולבלים כעוורים שמדריכם עזבם – אבוי לי!

העם כולו שטוח לפניך כגוויה שנשמתה פרחה ממנה, והיא נרקבת ונרקבת והרימה רוחשת בכולה – אבוי לי!

אתה החיית את גווית עמך לרגע וריעננת אותה בקרני הגאולה שלך. – אספת חזרה את קרן-הישע והנחת את הגוויה להרקב עוד, ואת סם המוות להפיץ מסביב – אבוי לי!

נרקב הושלך גוף עמך ואת נשמת החיים נטלת ממנו, השארת לו רק נשמה לחוש כאב וערב רב של חיות קורעות אותו לגזרים – אבוי לי!

אוי ואבוי! נשמת עמי דווייה, ממררת, מטפחת בכנפיה, בוקעת שחקים ונוגעת בכרעי כיסא כבודך…

אוי ואבוי! הוצאת את נשמת עמך ממנו – נעדרת האחדות; ואולם הותרת בו נשמה רק למען הרגש כאב, האבר האחד נושך במשנהו, האבר האחד לשני – זאב. זאבים מבחוץ, זאבים מבפנים, והכאב עד להחריב שמיים וארץ – אויה לי!

וקול בתוכי כה דיבר אלי:

הרגע. הנחם. אלוקים לא עזב את עמו ולא יעזבנו. הוא לא סילק את שכינתו ממנו ולא יסלקה.

האל אסף את אורו הקודם בכדי להפיץ אורה גדולה יותר, בהירה יותר. תבוא האורה החדשה, פתוחה יותר, חזקה יותר.

היה אתה לאחד מאלה הנושאים את האורה החדשה, שא אותה אל כל פינה אפלה של בני ישראל . הדלק את האור – יאיר נא, גם יבער נא!

לך לכל אוהלי יעקב, חבר זיק אל זיק, וקרן אל קרן. העלה שוב את המנורה שהאירה בזמן משה ויצור שוב את עמוד האש להגיה את מחשכי הלילה.

בנה משכן בלב יחידים, הצב שם ארון הקודש ובו – את הלוחות, הלוחות העתיקים, מוארים באור החדש.

וכך תאמר ליחידים:

אתם הנכם המעט מן המעט, בני ישראל מבני ישראל…

בואו אלי, כל יחיד הנושא בתוכו את כאבו הגדול של ישראל, אשר ירש את החן של בני מלכים ואת חסד האבות הקדושים.

בוא אלי, כל אלה אשר מעיניהם ניבטים היסורים והתקוות של שבעים דורות גלות.

בואו אלי, כל אלה שזיו הגאולה זורח מעל פניהם. בואו אלי, כל אלה הנושאים את אלוקים לא רק בנשמתם כי אם גם בדמם, החיים ונושמים רק בו, היודעים אותו לא מספרים בלבד, אלא מתוך חייהם עצמם, אלה שהינם מרכבה תמידית לאלוהים מבלי לדעת זאת.

בואו אלי, כל אלה שלבם תמיד קינה ונהי, שבחיוכם מורגש הכאב הקדוש והסובל, שבדבריהם נשמע יגון ישראל, הנקרע לגזרים המפולג והנענה.

בואו אלי, כל אחד הנושא מעל הכל את צלם האדם בשלמות ולאחד מכן את צלם ישראל בשלמות, והמאחד בתוכו את הראשית, האמצע והסוף – אדם, דויד, משיח: אד"ם.

בואו אלי, כל אלה שאצלם כל זה כבר נמצא, ואלה הנושאים בתוכם רק את הגרעינים מכל זה, גרעיניו של אילן העולם, אשר שרשיו בשמים וענפיו על הארץ – אדם דויד, משיח : אד"ם.

את הראשונים את ענפי האילן, תכנה – "בני המשיח". את האחרונים, הנושאים עדיין את גרעיני האילן – "בני יבנה".

[הערת העורך. כאן מרחיב הרב צייטלין על שאיפותיו של "בן יבנה" לחידוש עולם חסידי על פי הבעש"ט אך בהרחבה יתירה תוך פנייה אף לכל העמים, ושילוב חיפוש אור התורה במדעים ואמנות. מפאת אורך הדברים, עדיין לא העברנו אותם אל הפורמט הדיגיטלי. ועוד חזון למועד.] 

* * *

הוראות בשביל כל המתייחס באמת אל "יבנה"

(ארבע עשרה אזהרות)

 

א. חיה רק על עמל כפיך!

התאמץ בכל כוחותיך לחיות על עבודה גופנית פשוטה ולא על המסחר. המסחר מיוסד בעיקר על הונאה, והונאה היא שקר. ואולם השקר הוא ההפך הגמור ממה שדורש הקב"ה, שכולו אמת ("ה' אלוקים אמת" וחותמו של הקב"ה הוא אמת").

אם אינך, אחי, פועל – התאמץ להתמחות במקצועך ואל תשאף כפי שעושים זאת לדאבון הלב רבים כיום, לעזוב את העבודה ולחיות על פרנסות קלות. ואם אינך עדיין פועל – השתדל להיות לפועל. אם קשה לך להיכנס לאגודה המקצועית הקיימת מתוך טעמים דתיים-אתיים, הקם יחד עם חברי "יבנה" אחרים בתי מלאכה משותפים, קואופרטיבים וכדומה.

אם הינך זקן מידי מדי או חלש להיות לפועל, השתדל לפחות לבחור לך פרנסה כזו, שבה יש ככל האפשר פחות מסחר, וסייע בכל כוחותיך לחברים שהם כן פועלים.

 

ב. התרחק ממותרות!

המותרות מכלים את מוחו של אדם ואת כוחו. המותרות דוחפים את האדם למעשי הונאה בלתי פוסקים, ממילא – לגניבה וגזילה. לשאוף ליהדות אמיתית ובו מזמן לחיות במותרות, זה אומר להיות "טובל ושרץ בידו".

חיה איפה בצניעות, בהתרפקות, נבדל ומתרחק מכל מיני תענוגות חיצוניים. היגמל, עד כמה שרק ביכולתך הדבר, מכל ההרגלים המכלים את ממונך, אינם מביאים תועלת לגוף ואך נזק בהם לנשמה. הימנע אחי מכל מיני תיאטראות, נשפים, נשפיות, אל תעשן, אל תשתה משקאות חריפים, אל תלבש בגדים יקרים, אל תתקשט בטבעות וכדומה, ואל תשאף להדר ולקשט את דירתך במיוחד וכדומה. מוטב טהר והדר את נשמך, אחי החביב!

 

ג. אל תנצל אף אחד!

לכשתחיה רק על עמל כפיך ןעם זאת תחיה בשקט, בצניעות, בהתאפקות, בהתרחקות מתענוגות ומותרות, יקל עליך למלא אחר ההוראה הגדולה של כל אתיקה והלכה: אל תנצל איש! אל תנצל איש לטובתך ללא הסכמתו, ואפילו בהסכמתו, אם אין הלז מקבל את התמורה המלאה עבור זה. כל איש הוא מטרה לעצמו. כל איש הוא עולם לעצמו. כל ניצול, בכל צורה שהיא, הינה מבחינה אתית, וממילא גם במובן דתי טהור, גזילה ורציחה.

התעשיין או האומן, המנצל את פועליו, מבלי לשלם להם לא רק את המחיר המינימלי המקובל בשוק, אלא את האמיתי השלם והמלא תמורת עבודתו נקרא מנצל. כל סוחר המונה את זולתו בין בקניה בין במכירה, נקרא מנצל.

מנצלים כיום גם המדינאים, העיתונאים, הרופאים וכל האחרים העסוקים ב"מקצועות חופשיים". כל ניצול של מישהו ללא רצונו המלא, הבשל, הטוב והחופשי, הוא פשע.

השמר מכל זה אח חביב!

 

ד. טהר את חייך המשפחתיים!

המשפחה היתה מאז ומתמיד מבצרו של היהודי. אחרי העמל, הרדיפות ועגמת הנפש של יום העבודה מוצא היהודי מנוחה ונחמה בחייו המשפחתיים השלווים, היפים והטהורים. המשפחה היהודית היא מתמיד ליהודי קודש. עוד בלעם ראה זאת ונאלץ לומר: "מה טובו אוהליך, יעקב". בלעם ראה ומרוב קנאה נסתמה עינו ("על זה נסתמית עינו של אותו רשע").

ואולם כיום פרצה לאסונינו הפקרות הרחוב גם לתוך המשפחה. ביחוד החלה התפרקותו של המבצר המכונה "המשפחה היהודית הטהורה והיפה" – מאז הכיבוש הגרמני. כעת מתקדמת הירידה יותר ויותר לעומק. מסייעים בכך: הפריצות הכללית של הרחוב, התיאטראות, בתי הראינוע, עיתונות התועבה וספרות התועבה. מסייע לכך אפילו חלק גדול של ספרות זו המכונה "הטובה והרצינית" מסייעים לכך אף חלק של אותם החושבים עצמם ל"אמנים" – בין לרצונם בין שלא לרצונם.

הישמר מסכנה זו, אח חביב! אמץ כל כוחותיך להשיג שלווה, שלום ואהבה במשפחתך.

 

ה. קדש את חייך המיניים בכלל!

"שמירת הברית" ו"קדושת הברית" הם היסודות הגדולים של הקדושה, הן הפנימית והן החיצונית. על זה בכלל נאמר: "קדושים תהיו" ו"כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה", "יסוד סיומא דגופא, אות ברית קודש". אם טהור הינך בזאת – הינך קדוש, אם בלתי טהור אתה בזאת – הינך טמא. ויש להיזהר בכך לא רק מעבירות ממש, אלא אף מ"הרהורי עבירה". התרופות העיקריות כנגד זה הינם: עבודה מתמדת שיטתית (מוטב עבודה גופנית) ותלמוד תורה בעיון רציני: "אין לתאוות מקום אלא בלב פנוי מחכמה" – רמב"ם. "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" – יגיעה דווקא. בשום פנים ואופן לא בטלה. הבטלה מביאה לכל האסונות.

 

ו. הישמר ממאכלות אסורים

"ונטמאתם בם – וניטמטם בם". מאכלות אסורים מגעילים את הגוף והנשמה. "מאכלות אסורים" מכניסים רעה, דם לא נקי, באדם. חלק מהנוער היהודי נוטה יותר כיום לרשעות משהיה הדבר לפנים, נוטה לרשעות בעיקר משום כך, שאינו נשמר ממאכלות אסורים. הישמר אחי ממאכלות אסורים, אם אין ברצונך להיות אי-טהור, רע ורשע.

 

ז. קדש את שבתך!

שבת אינה סתם מצווה, אלא יסוד היסודות. כל המחליש את השבת מחליש חלילה את אלוקי ישראל. מי שאינו שומר שבת דומה כעובד עבודה זרה. "שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד". התחבר עם קדושת השבת, ודרכה – עם הקב"ה. אך את השבת יש לשמור לא רק מבחינה חיצונית, אל גם מבחינה פנימית (להתפלל, ללמוד, לעשות חשבון נפש אמיתי, להרהר רק בעניינים קדושים טהורים). השבת שומרת על כל האומה היהודית. "כנסת ישראל" וה"שבת" הינם בני זוג ובהן שוכן "עתיקא קדישא".

 

ח. קדש את ביתך!

לא רק בית הכנסת, בית מדרש, "שטיבל" של חסידים, אלא גם בית יהודי רגיל הנהו מקדש מעט. אך במה דברים אמורים? כאשר בבית נשמעים תמיד דברי תורה, תפילות, ברכות, קידוש, הבדלה. וכשנאמר כל זאת בכנות באמיתיות, בפנימיות חזרה ועמוקה. כאשר אבא ואמא, אח ואחות חיים ביניהם בשלוווה ובשלום אמיתי (ובאשר שלום שם גם שורה הברכה של אבי השלום.) כאשר הילדים מתחנכים ברוח התורה האמיתי והטהורה. כאשר בבית מדובר על הכל ברוח היהדות, ואהוב ומכובד ונערך כל דבר יהודי.

ואולם איך נראה כיום בית יהודי רגיל של סוחר? סחר, מכר, כבורסה קטנה, פעמים מועדון קלפים קטן, פעמים – אולם ריקודים או נשפים קטן. האב הולך לו לחפש את תענוגותיו שלו, האם – את תענוגותיה שלה. אי שביעות רצון תמידי וחיכוכים תמידיים, נסתרים או גלויים. הבנות אינן מדברות יידיש, הבנים מועמדים לפרנסות אוויר. אפילו נשמרים שבת-יום-טוב, אך ללא חגיגיות, בלי נשמה, בלי חיים. מתפללים, פעמים מקיימים מצוות ומנהגים, אך הכל רק – מצוות אנשים מלומדה. ובמקום שם נעדר האור והלהבה, במקום שם נעדרות האהבה והדביקות – שם אין משכן לאל עליון.

"בן יבנה"! בל יהא ביתך "סוחרי-חילוני". לו יהא ביתך כפי שצריך הוא להגלות כמקדש מעט! תשמע נא בביתך השפה היהודית, קול תורה, דברי שלום, תפילות מן הלב, צער על יסורי ישראל הגדולים ותקווה חשאית לגאולה.

 

ט. חיה תמיד בתוך כלל ישראל ועם כלל ישראל

אל תדאג לעצמך, אלא לכלל ישראל כולו. צערו של הכלל כולו יהיה צערך; שמחתו – שמחתך, כל נשמה יהודית יחידה היא חלק מהשכינה, כללות נשמות ישראל – כנסת ישראל, "שכינה תתאה", מלכות שמיים על הארץ. כאבה של נשמה יהודית הוא צערה של השכינה, כביכול. איך איפה יכול אתה בין יבנה, לגרום כאב ליהודי איזה שהוא?

כל העמל באמת ובכל לבו למען גאולת ישראל לפי הבנתו – הינו עמל למען גאולת השכינה. יבורך הפועל טוב כלשהוא למען ישראל, ויהא אפילו רחוק מאוד מאתנו בדיעותיו! תבורך כל יד המושטת לעזרת ישראל!

"בן יבנה!" בכל מחשבותיך, בכל שאיפותיך, בכל דיבור מדיבוריך ובכל מעשה ממעשיך, אל תחשוב עליך ועל קרוביך, כי אם על עם ישראל השלם, הגדול והקדוש. את עצמך ואת קרוביך תכלול בתוך אותו כלל. ישועת הכלל היא גם ישועתך.

 

י. התרחק מכל פוליטיקה ומכל מפלגתיות!

אף כי עליך לחיות בתוך הכלל ועליך לעמול אך למען הכלל, בכל זאת אינך צריך להמנות על מפלגה מסויימת, ולו תהא קרובה כמה שתהא – ללבך. כל זמן שהמפלגה מנהלת פוליטיקה ומוכרחה בגלל הפוליטיקה שלה להטות עקרונות הצדק המוחלט והאחווה של כל היהודים.

אם כבר הינך במפלגה ואינך יכול לעוזבה, בפרט אם עיקר מטרתה בנין האומה, עליך בכל זאת להשגיח בקפדנות על כל מבצע של המפלגה ועל כל מעשה ממעשיה.

אנושיותך, יהדותך, מצפונך הטהור, נעלים הם אלף מונים אף מהמפלגה הטובה והיפה ביותר!

בין בהיותך איש מפלגה ובין בהיותך בלתי מפלגתי, צריך ומוכרח אתה ללכת עם כל מפלגה עד כמה שמעשיה מותאמים לבנין האומה כולה ולאחדותה המלאה, ועליך להתרחק מעליה במידה והיא הורסת, מפוררת, מפלגת בין יהודים, או שהיא משתמשת למטרתה באמצעים הנוגדים את הרוח הטהורה של היהדות, שאינה אחרת מאשר אהבה, יושר וקדושה.

 

יא. זכור ובל תשכח אף פעם את שלוש האהבות!

"בן יבנה" צריך לשאוף לשלמות מלאה במובן הדתי: יראת חטא, שמירת המצוות בפועל ממש. ברם בראש וראשונה עליו להיות חדור בשלוש האהבות: אהבת המקום, אהבת ישראל, ואהבת התורה.

 

יב. שבור את גאוותך!

ה"גאווה" היא האליל העמוק והחזר ביותר! הגאווה היא היא ה"אל הזר שבגופו של האדם". הגאווה מושרתת ומאוחה באדם ובכדי לשרשה יש לעמול עשרות בשנים. יתירה מזו: במשך כל החיים יש ללחום בה. כל זמן שהיא קיימת מסתירה היא את אלוהים מהאדם; מסתירה היא את האדם האחר, מסתירה היא את העולם החיצוני, אינך יכול להגיע לאור האמיתי כל זמן שיש בך גאווה. "פקדו את הארורה הזאת וקברוה!"…

 

יג. קדש את דיבורך!

הדיבור הינהו הביטוי של נשמתך. ברית הלשון, קדושת הלשון. אף מילה של לשון הרע! אף מילה של רכילות! שום דיבורים בטלים! למותר הוא להוסיף שאסור לך לטמא את לשונך בניבול פה. בל תחשוב ש"לדבר זה לא מזיק". מה זה חשוב? הלצה גסה? למי זה אכפת? לא, אח חביב, מלה בונה עולמות ומלה מחריבה עולמות. אתה "בן יבנה", צריך להיות בונה. יוצר ומקים חיים שחרבו. יהא איפוא דיבורך קדוש!

 

יד. קדש את חייך הפנימיים!

בל יעבור אף יום בחייך ללא חשבון הנפש. כל יום עליך ללמוד או לשמוע מוסר, משהו מ"חובת הלבבות", מ"מסילת ישרים", מ"אורחות צדיקים", מ"תניא", מ"לקוטי עצות" ואלה ילווך תמיד.

אם טרוד הינך, תוכל בכל אופן לגזול מעיסוקך 5 עד 10 דקות ליום בכדי להתייחד בקרן זווית, ולעשות חשבון קצר אך קפדני עם עצמך.

ותחינה קצרה עם זה, תפילה קצרה: "ריבונו של עולם, נהלני באורח נכון, באורח האור!".

 

הערה: כל קורא שגמר אומר בליבו בהחלט, להתחיל לחיות לפי י"ד האהרות הנימנות לעיל, אף אם לא בבת אחת, כי אם בהדרגה, יכול לפנות בנוגע לזאת, אם בעל-פה ואם בכתב  – אל הלל צייטלין, שליזקא 60, וורשה.

—-

אפילוג

"5 דקות נתנו לו לחותני" – סיפרה כלתו, הגב' טאלה צייטלין – כדי "שיארוז את חפציו". הוא התעטף בטלית, התעטר בתפילין, לקח את ה'זוהר' בידו – והלך.

הליכה מופלאה היתה זאת – סיפר עד ראיה, בצעדי-און בוטחים צעד בתוך מחנה האומללים. קומתו הגבוהה, דמותו הנאצלה, עיניו המבריקות וצעדיו האיתנים הטילו אימה. אפילו המיליציונרים האוקריאינים הרצחנים נתרשמו, לא האיצו בו בגסות אלא עזבוהו לנפשו. והוא פסע ופסע, ושפתיו לא חדלו מלרחוש ועיניו הביטו הרחק – הרחק…

 

 

תגובה אחת
  • 01
    Samuel
    2012/07/29 15:14

    איזה גדולות רוח,איזה השקפה ואיזה הדרכה מאלפת לחיי נפש מתוקנים!
    איפה יש לנו כיום כמו האיש ההוא ע"ה ?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר