אגודה אחת > הזמנה לדיון > הרב שלום חיים וייס: המוסריות התורנית היא מוסריות המקיפה את הכל

הרב שלום חיים וייס: המוסריות התורנית היא מוסריות המקיפה את הכל

הרב חיים וייס: המוסריות התורנית היא מוסריות המקיפה את הכל, משום שהיא משלבת את השכל שהוא הופעה א-לוקית, ובעזרתו ניתן להתבונן ולהבין מה המחויב על פי המוסר התורני – גם במקום ומקרה שאינו מפורש בתורה.

 
| הזמנה לדיון | 2 תגובות

על מנת ליצור דיון מקיף ונרחב בנושא האם אנו זקוקים למוסריות שאיננה תורנית? – הזמנו לדיון מספר רבנים על מנת שיחוו את דעתם בנושא.

להלן תגובתו המאירה של הרב שלום חיים וייס – משגיח ישיבת זיכרון מיכאל בזכרון יעקב.

————————————————————————–

בס"ד

שלום רב

לגבי השאלה ששלחתם בעניין "מוסריות שאינה תורנית"
 

לדעתי הצגת הדברים – או השאלה – לא כל כך מוצלחת.

ואסביר למה:

גם אם נצא מתוך הנחה שהצגת העובדות  בשטח נכונה, הדיאגנוזה כלל אינה מחוייבת.

האם ההתנהגות הבלתי מוסרית של בחור לאחר שפרק עול מתחילה רק אז? האם ייתכן שהחֶסֶר בהתנהגות מוסרית של אדם כזה לא יתבטא כבר לפני שהוא עזב דרכי אבות?

זאת ועוד:

האם אז, כשהוא עזב, זה מבטא שהיה חסר משהו מראש, או שמא ההתנהגות הזו היא פשוט חלק מפריקת העול הכללית של בחורים כאלה, ולא יעזור אם תהיה להם מודעות מוסרית נוספת. הנוסחה "אדם" + תורה = יהודי דתי – נכונה במהלך של בניין, לא במהלך של התפרקות.

אפשר ובמקרה זה עלינו ללמוד שלכן הבחור נהיה חילוני, כדי שיהיה לו מותר הכל.


אך אין הדבר פוטר אותנו מחשבון נפש בינינו לבין עצמנו.


אתן הגדרה שונה קצת לשאלה, אם נרצה להציב אותה ברמה העקרונית:

האם יש בכלל מוסריות שאינה תורנית, או שמא התורה חופפת הכל?

(או: האם בכלל יכול להיות שהתורה לא תחפוף את כל ההדרכה הנכונה לחיים נעלים?)

האם זה לא חילול ה' לומר שיש הנהגה ראויה כלשהי שלא נמצאת בתורה שלנו, ואם לא עברנו בזה חלילה על "ואם ריק הוא מכם הוא ריק".

השאלות האמיתיות בזה, למיטב הבנתי, הם לא במישור העקרוני אלא במישור המעשי:

  • האם מערכת החינוך שלנו נערכה דיה כדי להדגיש את כל צדדי וענייני המוסר שהתורה מחייבת?

  • האם אנחנו מחנכים על הדגשות ופרופורציות נכונות?

  • האם נעשים מספיק דיונים של בירור וליבון (בשפה ובתוצאות המעשיות של הדור שלנו) בשאלות הללו, כגון האם אדם שאומר 'אין לי אלא מה שאמרה התורה ולא מעניין אותי מוסר אנושי' הוא בכלל "כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו"?
  • האם מותר שיהיה מצב שנשאל בחור ישיבה ממוצע, ולא תהיה לו תשובה על אתר: איזה ספרים מדריכים בסוגיה של תורת "צלם א-לקים", "והלכת בדרכיו", חובת קידוש ה', האם יש לנו מחוייבות לפסוק "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים"?


מצד בירור גוף הנושא והבירור "מה אומרת על זה התורה מהבחינה העקרונית" – נראה לי שר' אברהם גרודזינסקי בספר "תורת אברהם" מיצה את הנושא באופן רחב ומקיף, וכמובן תמיד יש מה להוסיף.

אבל כמובן חשוב להוסיף שכל מה שהוא אומר שם גם זה תורה. התורה מחייבת אותנו בכל זה, גם למה שהביא שם בשם רבנו נסים שאנחנו מחוייבים בכל מה שהשכל מחייב, ובלי זה זה יהיה בכלל תלמיד חכם שאין בו דעת.

ידוע לי שיש כאלה שמנסים להדגיש "רק תורה", שזו כביכול ה"פרומקייט" הגדולה יותר, וה"צדקות" הגדולה יותר.

מה אומר ומה אדבר, לצערי הפירות של חינוך כזה ניכרים לא רק כשהם מתקלקלים.

האם גישה כזו באה להוסיף חיובים או לפטור מחיובים?

על כל פנים:

מרבותי למדתי שההיפך הוא הנכון, שמי שמבין שהשכל שלו הוא הופעה א-לקית, כמו שמבאר הרמב"ם בסוף מורה נבוכים, (והוא מחייב אותו במקום שהאדם עדיין לא הבין מהתורה שהתורה מחייבת אותו וכדומה), אדם כזה הוא ה"פרומער" היותר גדול, והוא זה שמקיים בשלימות "בכל דרכיך דעהו".

וכשם שאמר הרמב"ן שהמצווה קדושים תהיו – הכלל הגדול הזה בתורה – מחייב את האדם במקום שאין דברים מפורשים, ומי שחושב אחרת ונוהג אחרת הוא נבל שלא ברשות התורה, כך גם אמר הרמב"ן כלל גדול בעניינים של בין אדם לחבירו, ש"ועשית הישר והטוב" מחייב את כולם בכל הדברים שבהם אין חיוב מפורש וגלוי בעניינים שבין אדם לחבירו, כפי שהביאו המגיד משנה, והמהר"ם מרוטנבורג אומר קרוב הדבר בעיני להיות מצוות עשה.

ואחרי שהצטווינו "והלכת בדרכיו" לסגל לעצמנו את מידותיו של הקב"ה, נמצא שבכל מעגלות החיים, בין אדם למקום בין אדם לחבירו ובין אדם לקונו, בכל אדם צריך להתבונן ולהבין מה הוא חייב יותר מן המפורש, ופשוט שההתבוננות הזו היא בכוח הדעת הישרה והקדושה שחנן בה הקב"ה את בני א-ל חי, כל מי שבשם ישראל יכונה.

ואם כן אין שום סיבה, ושום צורך, לומר שיש להעמיד דברים בזה מחוץ למה שקיבלנו בהר סיני, כי הר סיני כולל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בזה, וזה תמיד יהיה פרטים של מצוות מפורשות, כלליות או מסויימות.

2 תגובות
  • 01
    נתנאל
    2012/07/02 19:26

    הנושא "האם יש מוסר עבור יהודי חוץ ממוסר התורה" והמסתעף, הוא רחב ועצום ועתיק יומין. יש בו מקורות החל מהתנ"ך וחז"ל עבור דרך גאונים וראשונים, אחרונים הוגים וחסידות, ועד ימינו אנו. יש במקורות סתירות רבות המצריכות יישוב. יש כמה דרכים ליישבן, והרב וייס נוגע באחת מהן. לאחרונה עסקתי בשיטת הרמב"ם בנושא ודרכה התוודעתי להיקפו העצום.

    נושא כבד משקל כזה, שיש לו גם השלכות רבות, מצריך התייחסות רחבה ועמוקה מגובה במקורות רבים, ומטבע הדברים יש בו כמה וכמה שיטות שאין אחת דומה לחברתה, ולכל אחת מקורותיה שלה ועולמה הפנימי שלה. הנסיון לסכם את הנושא במאמר קצר וכמעט נטול מקורות, ומה עוד לחרוץ דעה החלטית על פי זה, הוא לדעתי יומרני מדי בלשון ממעיטה מאד. זו סוגיה לכל דבר, בעלת השלכות מעשיות, ויש להתייחס אליה בכל כובד הראש ובנתינת הדעת על ליבון וביסוס לא פחות מהאופן בו ניגשים לליבון הלכתא גבירתא.

    לקבלת טעימה מהיקפם של הדברים, אציין כאן למאמרו מצויין של הרב אהרן ליכטנשטיין "מוסר והלכה במסורת היהודית" שעוסק בדיוק בשאלה הנ"ל:
    קישור – http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/deot/lichtenshten-4.htm

    ובנוסף, לסקירה אקדמית (על מעלותיה וחסרונותיה), בספרם של סטטמן ושגיא "דת ומוסר" 1993 .
    קישור –
    http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=95259698#1.0.6.fitwidth,

    ובספרו של שגיא "יהדות בין דת למוסר" 1998,
    קישור –
    http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=42989234#1.0.6.fitwidth


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    מערכת אגודה אחת
    2012/08/05 21:12

    הרב שלום חיים וייס מרחיב את עיונו להגדרת השכל האנושי כגורם מחייב ומביא מהגותם של הראשונים והאחרונים הרואים את תובנות השכל כשער ראשי להבנת התורה.

    http://www.aguda-achat.org.il/articles/1827/


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר