אגודה אחת > חברה > מאמרים > האם אפשר לטפס בסולם חסר שלבים?

האם אפשר לטפס בסולם חסר שלבים?

מי שחונך על ברכי 'לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל הימנה', עלול להיכשל בחוסר שמחה בעמלו. לפניו תורה אינסופית ללמוד, וזמן ארוך של חיים שלמים להספיק 'ככל היותר'. ללא הגדרה של זמן או כמות, אין לו כל אתגר מוגדר להיתלות בו, או להרגיש סיפוק כשהוא מגיע למיצויו. לא פלא ש'יצר הרע' המטאפורי נטפל אליו ונותן לו הרגשה של חוסר סיפוק וחוסר חשק.

 
| מאמרים | 2 תגובות

סח פעם ר"ש ברעוודא שיהיה בריא, הבחורים האמריקאיים שבאים ללמוד בארץ שנה שנתיים ואחר כך חוזרים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לישא אשה ולעולם המעשה, לומדים בחשק רב יותר מן הישראלים. מה הסיבה לכך? הוא מותיב לה והוא מפרק לה, אין להם יצר הרע. יצר הרע מניח להם כי הוא יודע שהם לומדים רק תקופה ולא מתכוננים להישאר בלימוד, אז לא אכפת לו.

דברים מופלאים ללא ספק. לולי דמסתפינא אמינא טעם אחר להבדל. סיבה פרוזאית יותר, בלי יצר הרע סגולי שחור ומפחיד, אולי בעומק הדברים הן הן הדברים.

מי שיודע שלפניו אתגר מוגבל, תקופה מוגדרת של כך וכך זמן שבה עליו ללמוד X חומר, מתמודד הרבה יותר טוב עם המשימה שלפניו. מסמן לעצמו חציונים ורבעונים, בודק את קצב ההתקדמות לפי הזמן העומד לרשותו, ושמח בחלקו כשהוא רואה שהעסק עובד.

מי שחונך על ברכי 'לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל הימנה', אינו חש כך. לפניו תורה אינסופית ללמוד, וזמן ארוך של חיים שלמים להספיק 'ככל היותר'. ללא הגדרה של זמן או כמות, אין לו כל אתגר מוגדר להיתלות בו, או להרגיש סיפוק כשהוא מגיע למיצויו. לא פלא ש'יצר הרע' המטאפורי נטפל אליו ונותן לו הרגשה של חוסר סיפוק וחוסר חשק.

ומה אעשה עם מאמר חז"ל המפורש שציטטתי? ובכן, נדמה לי שלא זו היתה כוונת חז"ל באמרם 'לא עליך המלאכה לגמור'. לא התכוונו חז"ל לומר שהמלאכה היא אינסופית ואין טעם לקבוע בה זמנים והספקים. אמנם במסכת סנהדרין (דף כ"ו ע"ב) אמר עולא: מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר (איוב פרק ה פסוק יב ) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה. ושם פירש רש"י בלישנא אחרינא: מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי – מועלת להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא. הרי שסברו חכמים שלא כדאי לתכנן הספקים. אבל בהמשך הגמרא מוכח שאין זה דבר מוחלט, שאמר רבה: אם עסוקין לשמה – אינה מועלת, שנאמר: רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם, עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. הרי שהסתייגות זו מתכנון אינה מוחלטת, ואף לכשנדייק בדברי רש"י נמצא שעיקר דבריו הם על הקובע דד ליין סופי, ומחשב כך וכך אעשה וכך וכך תעלה בידי. הרי שהיומרנות להספק מוגדר ומוחלט ללא גמישות, היא זו שעומדת בעוכריו. ולא עצם תכנון ההספק.

אבל אין לנו צורך להתחבט בדברי רש"י, כשיש לנו מאמר חז"ל אחר מפורש. חכמינו מדמים את הלומד בקצב קבוע מול המתייאש לחכם מול הטיפש. וכמה וכמה דימויים יש להם, שמכל אחד מהם נוכל להסיק עולם ומלואו.

ר' חנין דציפורין פתר [ביאר] קרא בתלולית זו של עפר. מי שטיפש מהו אומר: 'מי יכול לקצות [לגלח ולהוריד] את זו'?  מי שפיקח מהו אומר: 'הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה'.

כך מי שטיפש אומר: 'מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים'? מי שפיקח מהו אומר: 'הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה'.

א"ר אמי: רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת (משלי כד, ז),  א"ר יוחנן [משל] לככר תלוי באוירו של בית. מי שטיפש אומר: 'מי יכול להוריד את זה'? מי שפיקח אומר: 'ולא אחר תלאו'? אלא מביא שני קנים ומספקן [מחברן] זה לזה ומורידו.

כך מי שטיפש אומר: 'מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם'? מי שפיקח אומר: 'והוא לא מ[חכם] אחר למדה'? [הרי גם הוא לא ידע, ולמד, והוא יודע], אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה.

אמר רבי לוי: משל לטרסקל [סל גדול] נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו. מי שטיפש מהו אומר: 'מה אני מועיל, [הרי אני] מכניס בזו ומוציא בזו'? מי שפיקח מהו אומר: 'ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל'?

כך מי שהוא טיפש מהו אומר: 'מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה'? מי שהוא פיקח מהו אומר: 'ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן'?

חכמינו מצאו כמה וכמה הבדלים וחילוקים, אבל לענינינו נוכל להסתפק באחד מהם. הטיפש פועל בלי תכנית, כיון שכך הכל נראה לו גדול ובלתי אפשרי, מייאש עד למאוד. הפיקח פורט את התכנית הגדולה לחלקים חלקים, ואז היא הרבה יותר אפשרית ומעשית. אכן יש צורך בתכנית, אי אפשר לטפס בסולם חסר שלבים.

ולא הייתי נזקק לכל זה, אילולי סח לי פעם חבר שפנה ללימודים אקדמאיים, 'אילו היה בכולל מסלול לתואר, לא הייתי עוזב'. בתחילה היו הדברים נשמעים לי מופרזים, אך כששבתי ובחנתי את תוכנם, הבנתי את דבריו לעומקם. בלימודים האקדמאיים יש מסלול ברור של הישגיות, עוד לפני התגמול החיצוני, יש אתגר מוגדר, כך וכל זמן מספיק לכך וכך חומר שמקנה תעודה X. את כל זה אין בכולל, שם יושבים ולומדים בלי קיצבה. זה חיובי, אבל זה לא תמיד מתאים לטבע האנושי שדורש את שלו.

לא נותר לנו אלא למצוא דרכים להעתיק את המודל. 


2 תגובות
  • 01
    אורח לרגע
    2012/06/22 00:59

    מה כותב המאמר מציע בעצם? להקים אוניברסיטה לתלמוד? ויחלקו שם תעודות? ויצטרכו להגיש עבודות סמינריוניות? לפי אלו כללים? ואיך תהיה צורת הציון של מקורות?

    נניח ל"חדש אסור מן התורה". מישהו באמת חושב שזה מעשי? יקבעו סטנדרט להגשה? איך בכלל ניתן לבצע דבר כזה? ולא יהיו פרוטקציות, הכל יימדד לפי ההישגים? ומי יממן? מדי הרבה שאלות.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    קובי
    2016/09/15 20:03

    יפה מאוד ונכון מאוד. זכורני שגם בלימודי בישיבת חברון לפני עשרים וחמש שנים המשגיח הרב פאלי ארגן מבחנים על הבקיאות. בהחלט נכון לקבוע מסגרת של התקדמות בכוללים ולכן רבים מחברי פנו ללימודי הוראה ודיינות בגלל עצם המסגרת וההתקדמות. לימוד ללא מסגרת הוא אחד הסיבות למריחה של הלימודים בישיבות בעיקר בסדר עיון.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר