אגודה אחת > חרדים חדשים > הקנאים החדשים // שלום גרשונוביץ

הקנאים החדשים // שלום גרשונוביץ

 
| חרדים חדשים | אין תגובות

לבטח שאלתם את עצמכם לא פעם, מהו קנאי אמיתי? האם קיים קנאי אמיתי בימינו? ואם כן, מהו תפקידו?

לאחרונה נסוב לא אחת הדיון הציבורי אודות ה"קיצוניים" שבציבור שומרי התורה והמצוות. רוב רובו של הציבור רואה בהם אנשים "תלושים מהמציאות", שסוגרים עצמם לתוך מסגרת, ואף בדרך כלל משיגים את התוצאה ההפוכה ממטרת הקנאות לה', שבמקורה היא קידוש ש"ש. מאידך אותם קנאים קיצוניים, משנתם סדורה להם, שהם הם אלו אשר מחזיקים את העולם בכלל, ואת חומות הדת בפרט.

בהיעדר ביקורת סמכות רבנית, עם כלים כבדים בצורת מאמרים מושחזים, מקנאים אנשים את קנאת השקפת עולמם בעוד חותמת המלך הנרדם בידם לעשות בה כרצונם. וכאן הציבור בוחר, האם לתת לקומץ בריונים המתיימרים להיות מעצבי ההשקפה של ימינו, או שמא להתנגח בהם ולהשיב מלחמה שערה.

נוצר מצב בו יש נסיון לפלג את העם, ולומר מי שלא סר למרות השקפתי הקיצונית, הינו מקוטלג כאדם אשר אין יראת השם בלבבו, מי שלא חושב כמוני הינו אדם שפותח דרך "חדשה", אני וידידיי הלבלרים מייצגים את ה"חרדי הישן" (או ליתר דיוק ה"ליטאי הישן", כפי שציין ר' בן ציון כהנא לא אחת) בגאווה ובקנאות, החרדי הישן שממית את עצמו באהלה של תורה, ולא רק את עצמו אלא אף את אשתו וילדיו המורעבים לשם שמים.

 ההגדרות הנשמעות לא פעם אודות ה"חרדי החדש" אשר לו רב "חדש", ותורה "חדשה", הולכות ומתרחבות עד לכדי "מילון מונחים – החרדים החדשים". החרדי ה"חדש" מצוייד בהגדרות ה"קיצוניים", עם המגמה ה"כפרנית" והמופקעת – לעבוד לצורכי פרנסה.

לא הם אינם שוללים חלילה את עצם קיום אדם ירא שמים שעובד, אלא את מי שעובד ולא מתבייש בזה שהוא עובד, זוהי הכפירה בהתגלמותה, אדם שמצהיר על עצמו שהוא עובד חלילה, או אדם שלומד חס ושלום אומנות, נכנס אוטומטית לקטגוריית "חדש", ומדוע? כי הוא לא עושה את תורתו עיקר.

ומה יענו לדברי הגמרא במסכת נדרים דף מ"ט עמוד ב' שבה כתוב "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"?

לכך ברצוני לשקף לציבור את דעת התורה לגבי העיסוק בפרנסה שכל כך הרבה אנשים אמורים כביכול להתבייש בה.

א. על אף שלימוד התורה הוא הערך המרכזי ביהדות, קבעו חז"ל שאין להתבטל מעבודה, ואף הדגישו את המצב הרצוי – שילוב בין השניים: המשנה באבות פרק ב' משנה ב': יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (=מלאכה), שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטילה וגוררת עוון.

הנה לנו גילוי דעת מפורש מ"חרדי ישן".. מי שלא יעבוד סופו להגרר לעוון.

ב. הנה עוד "גילוי דעת" המובא באבות דר' נתן פרק כ"א, גדולה היא המלאכה, שכל מי שאני עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו, ואין אדם מת אלא מתוך בטלה.

ג. ידועה חובת האב לחנך את ילדיו לחיי עבודה: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות. (קידושין כ"ט ע"א).

ד. ידוע הרמב"ם שהדגיש את חשיבות העבודה בספריו ופסק: "לעולם ידחק אדם עצמו ויתגלגל בצער – ואל יצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני, יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת, כי מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק, ואל יצטרך לבריות".

ה. מכירים את רבי יוחנן הסנדלר? הוא חרדי ישן או חדש?

על רבי יצחק נפחא שמעתם? חדש? ישן?

מה עם רב חנינא ור' אושעיה שהיו עוסקים בעבודות עור (בורסקי)? הם נראה לי ממש חרדים מיושנים.

ובכן איך כל העובדות החלקיות שהעלנו כאן עולות בקנה אחד עם ה"חרדי הישן"? שאמור על פי השקפת עולמו להתבייש בזה שהוא יצא לפרנסת ביתו? עולה מהדברים, שעדיף לחיות את חיי החרדי החדש, ולא ליפול למלכודת ההשקפה שאותה מתיימרים לעצב אנשים שרוב יומם עוסקים במלאכתם לפרנסת ביתם…

אז מהו בעצם תפקידו של קנאי? ומדוע הוא קיצוני כל כך?  כשפנחס קינא את קנאתו, הוא קיבל ממשה הלכה מסיני: הבועל ארמית קנאים פוגעין בו. ומדוע לא כתוב הבועל ארמית חייב מיתה? מדוע רשות רק לקנאים לפגוע? אלא להגיע לדרגת קנאי צריך שלא יהא מונע משום אינטרס רגשי או כעס שטחי, הקנאי נהיה קיצוני לאחר שאינו יכול לסבול את חילול שם שמים ברבים בפרהסיה.

והשאלה הנשאלת היא, האם אכן אלו שתמיימרים להיות קיצוניי וקנאי דורנו, אכן נקיים מאינטרסים המפקיעים את עצם הזכות להקרא "קנאים"?

קשה להסביר את הצורך של יציאה למלחמת הגדרת קהילות סתם כך כי זוהי דעת גדולי ישראל, אין זה כי אם התיימרות להיות קנאי לחומות הדת, ואם פילוג הוא קנאות הרי שמוסד ה"קנאות" הפך את עורו והשתפץ לו למימדים "חדשים".. = הקנאים החדשים.

נקודות למחשבה.

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר